נגה כהן, סטודנטית לתואר שני בהיסטוריה, פרסמה בבלוג שלה שלשום (ב') "מכתב פתוח לכל הגברים הסטרייטים", שכותרתו "אל תקראו לי יפה".
כהן כתבה: "אל תדברו על המראה שלי, אל תעירו על איך שאני נראית ואל תחלקו לי ציונים על ההופעה שלי. אל תצעקו לי ברחוב, אל תבהו בי במעלית, אל תדברו על החיצוניות שלי עם מישהו אחר כשאני עומדת איתכם במשרד ואל תכתבו לי על זה בפייסבוק. […] אני אדם שלם והמראה שלי הוא לא עניינכם. המראה שלי הוא שלי, ואני לא מעוניינת בדעתכם עליו. אני לא תמונה דו־מימדית שבויימה במשך שעות כדי ליצור תגובה מינית, אני לא חפץ במרחב הציבורי שעומד לתצוגה או לקישוט, ואני גם לא אובייקט שנועד לשעשע. אני אדם שלם, בדיוק כמוכם, וכמוכם אני גם רוצה לשהות במרחב הציבור בלי שיפלשו לי למרחב הפרטי."
כהן נימקה את בקשתה: "כנראה שרובכם חושבים שאתם עושים משהו חיובי, כי אתם חושבים שאתם מחלקים לי מחמאה. אז חשוב שתדעו שאני לא רוצה, כי אתם עושים לי נזק. כל יום עבורי הוא מאבק מחודש במיתוס היופי. יום יום אני יורקת דם כדי לשבור את ההבניות שהחברה השרישה בנו מגיל צעיר: החל מלהלביש תינוקות בנות בורוד ולהגיד שכשיגדלו הן יהיו יפות, דרך הפיכת שירים כמו 'הילדה הכי יפה בגן' לחלק מהקודקס התרבותי שלנו ועד לחיים בדירוג אינסופי. [...] המסר שמועבר אליי על־ידי מיתוס היופי הוא אחד: הערך החברתי שלי נקבע לפי המראה שלי. לכן, על־אף שאני נלחמת במסר הזה כל יום, בכך שאני לומדת, עובדת, מטפחת כישורים ובונה קשרים חברתיים, ברקע כל הזמן חוזר הניגון 'איך אני נראית?'. אז כשאתם אומרים לי שאני יפה, אתם אולי חושבים שאתם מחמיאים לי, אבל למעשה אתם מושכים אותי אחורה, בחזרה למלתעות ההחפצה. הנחמדות שלכם מקבעת אותי בתוך מבנים חברתיים נוקשים."
|
קישורים
אל תקראו לי יפה - בבלוג "ידועות בציבור" של נגה כהן
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש