 |
הזמר והמוזיקאי, ממניחי היסוד לפופ והרוק בישראל, מת בגיל 78. חייו הסוערים ואישיותו הבעייתית עומדים בניגוד חריף למנגינות היפהפיות והרכות שכתב, שיש להן מקום של כבוד בקנון של המוזיקה הישראלית.
|
|
| חדשות • ירדן ניר-בוכבינדר • יום ב', 18/2/2013, 23:05 |
|
| |
לפני כעשרים שנה הופיע בעיתון, באחד מאותם מדורים שמביאים ציטוטים נפוחים או מגוחכים שידוענים ופוליטיקאים אמרו השבוע, ציטוט של אמירה נפוחה ומגוחכת של שמוליק קראוס: "אריק איינשטיין? אני לימדתי אותו לשיר" (מהזיכרון שלי). ואולי זה לא כל כך מגוחך? האלבום מ-1967 של "החלונות הגבוהים", הלהקה של איינשטיין, קראוס וג'וזי כץ, נחשב על־ידי רבים לחלוץ המעבר מהזמר העברי לפופ ולרוק בישראל. אין מה שמבטא את מהפכנותו ההיסטורית יותר מהמהפך בסגנון שירתו של איינשטיין – שהגיע להרכב כבר ככוכב ותיק, אך סגנון שירתו עד אז היה מיושן אפילו ביחס לזמר העברי של אותן שנים. ב"חלונות הגבוהים" הוא החל לשיר שירה משוחררת, אנרגטית, מחוספסת מעט (אמנם עדיין לא ממש של זמר רוק) – קצת כמו... שמוליק קראוס, בלהקה זו ובהמשך דרכו. לא מופרך לחשוב שקראוס, עם הכריזמה שלו ודעותיו הנחרצות, הוא שהוביל את איינשטיין לדרך החדשה.
שמוליק קראוס, שמת אתמול מסיבוך של שפעת החזירים, נולד ב-1935. רק בשנות העשרים לחייו הוא גילה את המוזיקה, ו"החלונות הגבוהים", שאת כל שיריה הלחין, היתה הפריצה הראשונה שלו לחזית התודעה הציבורית. את ג'וזי כץ הוא הכיר לפני כן והיה לבעלה.
"החלונות הגבוהים" התפרקה במהרה, וקראוס נסע לניו־יורק. בתחילת שנות השבעים חזר לארץ, הלחין כמה שירים לאיינשטיין, להרכבים של ג'וזי כץ (מעורבותו בלהקת "כיף התקווה הטובה" הביאה לפירוק הלהקה) ועוד. ב-1975 הוא יצר עם כץ מופע ואלבום לילדים משירי מרים ילן־שטקליס. רק ב-1977 יצא אלבום הסולו הראשון שלו – "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל", שאת שיריו כתב כשנכלא בגין איום בנשק ב-1971. ב-1982 הוציא את "גלגל מסתובב", ומאז עוד שלושה אלבומים, האחרון שבהם ב-2003.
התוצרת הקטנה יחסית של שירים שהוציא (ביחס הפוך לאיכותם – רבים רבים מהם היו להיטי ענק, והם מושמעים ללא הרף עד היום) קשורה אולי לאישיותו הבעייתית – הוא נעצר עוד כמה פעמים בגין אלימות, מספר פעמים אושפז בבית חולים לחולי נפש, ונחשב לאדם שקשה לעבוד איתו. מג'וזי כץ התגרש ב-1981. אנשים שהיו קרובים לו, כמו יעקב רוטבליט שכתב את המילים לרוב שיריו של קראוס, מספרים שפרצי היצירה המוזיקלית סחטו אותו נפשית, ופעם אחר פעם ערערו את שלוותו.
כבר נכתב על הניגוד הדרמטי בין האישיות של קראוס – המורד, המופרע, האלים, לבין הלחנים המעוגלים והענוגים שלו. אכן נדמה לפעמים שמלודיות כאלו יצאו לו כמעט בעל כורחו. בחלק משיריו שביצע בעצמו הוא הלביש אותן בחספוס בלוזי (לוח וגיר, שישי חם), ובביצועיו המאוחרים לזה קורה ובית הערבה הוא נשמע כמשתדל במיוחד לשיר "מכוער", אולי להילחם בלחן ה"יפה מדי". הזמר העברי, שבו קראוס ביקש לבעוט, מבליט יותר מרוק ומבלוז מלודיות יפות – והיופי המזהיר של מלודיות כמו ימים של קולנוע, איפה הם כל אבותינו, אלישבע מה נחמדת – ויכולתי לבחור באותה מידה בעשרים שירים אחרים – הופכים את השירים האלו לבני בית בתוכניות נוסטלגיה וזמר עברי ברדיו, במיוחד אם שרים אותם אריק איינשטיין או ג'וזי כץ בזמרה רכה. אבל אפילו ברבים מביצועיו של קראוס עצמו, כשהוא לא התאמץ לשיר מחוספס, ובכל זאת יש בשירתו קצוות חדים, כמו בחזרת פתאום וברואים רחוק, רואים שקוף, יופיה הזך של המנגינה גובר. אולי זה לא מה שהוא היה רוצה. אנחנו זכינו.
|
קישורים
שמוליק קראוס - ויקיפדיה; שימו לב לסיפור על "יום רודף יום"
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש