אחת הבעיות הקשות עמן מתמודדים עצמאים וספקים בישראל הינה הנוהג להלין את שכרם. בניגוד לעבודתו של שכיר, שהתשלום עבורה מחוייב על־פי חוק להתקבל מייד עם תום החודש בו היא בוצעה - גם כאשר "הוסכם" אחרת - אין בחוק הגנה דומה על עבודתם של מי שאינם מוגדרים כשכירים בגופים עבורם הם עובדים. כתוצאה מכך השתרש בישראל הנוהג "להסכים" עם אלו מלכתחילה על עיכוב של כשלושה חודשים בממוצע ("שוטף פלוס תשעים") בתשלום שכרם, ועל אלו מתווספים בממוצע עשרה ימי עיכוב נוספים.
לתרבות עסקית זו שותפים עסקים קטנים וגדולים, חברות ענק, עיריות, גופים ציבוריים ומשרדי הממשלה. במקרים רבים, הדבר נעשה "כי אפשר", ללא כל רווח למלין השכר. זאת בעוד מי שנאלצים לחתום על הסכמים אלו נושאים בהפסדים ממשיים (עקב מחסור בכסף נזיל ותשלומי ריבית), עדי כדי קריסה לעיתים, זאת בנוסף לזמן והאנרגיה הנפשית הרבים הנדרשים מהם בשל נוהג זה. בכתבה ב-TheMarker, מספר בעל עסק וותיק: "למעשה, המצב הקיים מביא לכך שאני עובד בקיץ ורואה את הכסף רק בחורף, כך שאני צריך לממן את החברה מכיסי במשך ארבעה חודשים. הפסקתי לקחת כסף מהבנק בגלל ריבית אסטרונומית של 12% בשנה, אז אני נאלץ ללוות כסף מהבת שלי. כבעל עסק אני לא מרגיש שיש מערכת אכיפה או חוקים כלשהם שמגנים עלי. הקיפוח הוא מכל כיוון - הריבית בבנק אוכלת אותך, על צ'קים שחזרו מעולם לא ראיתי שקל וחברות יכולות לשלם לי בכל מועד שיבחרו, כשיכולת המיקוח שלי אפסית. ככל שהעסקים קטנים יותר - כך הם סובלים יותר".
נסיונות של חברי כנסת להסדיר את המצב בחקיקה, לפחות במקרים בהם מלין השכר הוא משרד ממשלתי, עלו עד כה בתוהו. גם שינוי בחוזים הממשלתיים מול גורמי חוץ, אותו יזם חשב האוצר ב-2008 ירון זליכה, זכה להתעלמות משרדי הממשלה. לאחרונה הצליחה בכל זאת הצעת חוק בעניין זה לעבור את וועדת השרים לענייני חקיקה. על־פי ההצעה יראו ספקים את שכרם לא יאוחר מחודש וחצי לאחר שביצעו את עבודתם עבור המגזר הציבורי. כעת ממתינה ההצעה לחקיקתה בכנסת.
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש