בכתבה "הבועה הווירטואלית - פייסבוק כתיבת תהודה ריקה" שהתפרסמה ב"הארץ", דן ספי קרופסקי בתופעת ה"בועתיות" ברשת: "הנטייה האנושית לבנות לעצמנו תיבות סגורות שבהן ניתן בעיקר לשמוע את ההדים של עצמנו ושל סביבתנו הקרובה – ופחות את מה שנמצא מחוץ למעגלים הללו".
לדברי קרופסקי, "רוב החברים שלך [בפייסבוק] חושבים די דומה לך. הדעות הפוליטיות אינן רחוקות משלך; השירים שהם מעלים מיוטיוב – אתה גם העלית, או לפחות חשבת להעלות; והמאמר שההוא כתב ואתה קראת, הפך לפתע לוויראלי וכולם מתלהבים ממנו ומשתפים. במקרים פחות שכיחים נתקלים באמירה ששוברת את הקונבנציה, שמערערת את האיזון, שמעוררת ויכוח נוקב בתוך מעגל החברים הקרוב."
פרופסור לאדה אדמיץ' מאוניברסיטת מישיגן, שחקרה את השיח האינטרנטי לפני הבחירות לנשיאות ארצות־הברית ב-2004, אכן מצאה כי גם בלוגרים דמוקרטיים וגם רפובליקנים נטו לצטט בעיקר בלוגרים המשתייכים למחנה שלהם, ולא למחנה היריב.
תופעת הבועתיות בצריכת המידע נחקרת כבר כמה עשורים בידי סוציולוגים, אך היא זוכה לתשומת לב רבה יותר מאז פריחת הרשתות החברתיות בשנים האחרונות. קליי ג'ונסון, מחבר הספר "דיאטת המידע", מקביל את צריכת המידע באינטרנט לאכילת מזון מהיר: "בדיוק כפי שג'אנק פוד יכול להוביל להשמנת יתר – מידע נחות יכול לייצר צורות חדשות של בורות".
לדברי פרופסור שיזף רפאלי, חוקר אינטרנט מאוניברסיטת חיפה, דפוסי השימוש האנושיים ברשת עדיין לא התייצבו, ולצד הסכנות שעליהן מצביעים אדמיץ' וג'ונסון, ניתן למצוא באינטרנט יוזמות המנסות להבקיע מחסומים תרבותיים ולאומיים, כדוגמת יוזמת "מסרי האהבה" בין בלוגרים ישראלים לאיראניים. לדברי רפאלי, "לצד הצריכה צריך לבוא תהליך של למידה. אתה לא יכול לצרוך קולנוע מבלי ללמוד כל מיני דברים, לדוגמה, לדעת שאם רואים מטושטש – אז כנראה שהולך להיות פלאשבק. גם לגבי פייסבוק נדרשת אוריינות שעדיין לרובנו אין, וצריך להבין שזה שבילית בניוזפיד שלך לא אומר שאתה יודע מה קורה בעולם, אלא אומר שאתה יודע מה קורה בניוזפיד שלך, וכשאנשים מדברים על מה שקורה בפייסבוק - הם מדברים על מה שקורה בפייסבוק שלהם".
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש