 |
|
קשה כבר לדעת אם אוזלת ידו של הצבא נובעת מהנחיות מגבילות מצד הפוליטיקאים, או שאולי זהו הצבא עצמו שאיבד את הצפון. את החרפות המומטות עלינו מדי יום ביומו אפשר למנוע, צריך רק להפסיק לפחד מהצל של עצמנו.
|
|
| טור אישי • שי כהן • יום ג', 10/10/2000, 19:59 |
|
| |
חייל: סרב פקודה, פתח באש!
הדגנרלים העומדים בראש צה"ל, כמו גם הפוליטיקאים של ישראל, ממשיכים להפקיר את חיילינו מטעמים שונים. אחד רוצה להיות שר, שני ראש ממשלה, והשלישי דואג לפנסיה (השמנה) ולתפקיד ציבורי בהמשך. רק החייל בשטח נדרש לשלם את המחיר.
אל תירה, אמרו לו בלבנון. אנחנו לא כמוהם, זיבלו לו בשטחים. המחיר הוא תמיד בחיילים הקטנים. הגנרלים, כידוע, עושים אסטרטגיה. השופטים עושים להם שם בינלאומי בפסקי דין תלושים מהמציאות, וראש הממשלה הוא הרי בכלל מדינאי. החייל הפשוט הוא זול. תמיד ניתן לשקר לו, ולהבטיח לאימהות מול המצלמות - "נשמור על בנינו..."
אז, חייל - שמור על עצמך. פתח באש.
צה"ל כצבא מתגונן
לצה"ל כצבא מתגונן יש מוניטין גרוע. צה"ל אינו צבא מתגונן, לא רק בשל אופיו, אלה בעיקר בשל העובדה שהמתגונן סופג. לנו באמת אין ילדים מיותרים למלחמות התגוננות. את הפריווילגיה הזאת יש רק לצד השני.
כוחו של צה"ל הינו ביוזמה התקפית. 1,000 חיילים נהרגו על גדות התעלה במלחמת ההתשה. למלחמה כזו אין לצה"ל את הכלים והילדים המיותרים כדי להתמודד בה. 1,000 חיילים עד שהפוליטיקאים הארורים של ישראל פנו למלחמת בליץ נגד מצרים. תוך פחות מחודשיים נכנעה קהיר; נאסר מת מהתקף לב עם לב שבור, חלומו נגוז. קהיר המופצצת באכזריות וללא רחמים מיותרים על ידינו פשוט נכנעה, התחננה להפסקת אש.
(לקופצים בראש אומר: מלחמת יום כיפור שבאה אחר־כך הייתה יכולה להיגמר עוד הרבה לפני שהתחילה עבור המצרים והסורים, אילמלא חזרו הפוליטיקאים והדגנרלים מיד עם תום מלחמת ההתשה ב-1970 לנכלוליהם הקטנים, והפקירו את לוחמי צה"ל שלוש שנים מאוחר יותר לעצור את האויב בחזם בלבד).
חילופי שבויים, לא במחיר הפקרת ישראל
רבין, האיש שעוד ישפט בהיסטוריה על חלקו בהחלשת ישראל, היה זה שהחל את מסורת שבויים תמורת כניעה חסרת תקדים לאויבים. כך היה כבר ב-1984, בהחזירו את שמונת שבויי הנח"ל, שנישבו בנסיבות מבישות ולא הועמדו לדין על כך, תמורת 600 מרצחי החזית העממית שחזרו לבתיהם בשטחים תוך התחייבות (כמה נלעג) ש"לא לעסוק בפעילות חבלנית".
מאז, דומה שגורל אזרחי ישראל אינו מעניין את הפוליטיקאים הקטנים של ישראל. 600 המרצחים ששוחררו גרמו באופן ישיר למותם של עשרות ומאות ישראלים. האומנם דמם של אילו זול מדם השבויים?
פרשת רון ארד הינה שערורייה נוספת בה מופקרים אזרחי ישראל על מזבח הדוקטרינה שאחזה בפוליטיקאים של ישראל.
המחיר ששולם עד כה הינו לפחות מספר סוכני מוסד הרוגים, מסירת מידע וכניעות לאוייב שלא פורסמו מעולם (מלבד ברמיזה) ואשר הגבירו את רצחנות האויב וגבו הרוגים נוספים. כל זה, באין עוצר, שלא לומר - באין חושב על תוצאות גישה זו.
הגיע הזמן להכיר בכך שחייל יכול להיהרג. חייל יכול גם להיפצע. חייל יכול גם ליפול בשבי. זו האחרונה אינה סיבה לגרום למותם של עוד כמה וכמה חיילים ואזרחים. ישראל תמיד ידעה עובדה זו: ראו את עמידתה המופלאה של הגב' גולדה מאיר בפרשת ילדי מעלות, בה הונחל עיקרון העל הישראלי - אין משא־ומתן על שבויים, מתוך הבנה שזהו המחיר הזול ביותר לעם ישראל כולו.
את השבויים ניתן להחזיר במגוון דרכים - חטיפות של בכירי הצד השני (ראו חטיפת הקצינים הסוריים והחלפתם תמורת חיילנו), למשל, או שיתוק ממושך ובלתי פוסק של חיי הצד השני על ידי הרס כל מתקן אזרחי (חשמל, מים, מצור ימי ועוד). הכל חוץ מדרך הפקרת החיים בעבור השבויים.
ביקור ה"פיתון"
בקטלוג הנשק המופץ בתערוכות נשק בינלאומיות מודגש שטיל הפיתון מצטיין בדיוקו. עד כדי כך מצטיין, שביכולתו להיכנס דרך חלון בית. איפה הדגנרל שיתבע מראש הממשלה הרופס שלנו לשלוח את הטיל לבקר באחד מהעצרות של מנהיג החיזבאללה?
לבדוק שהאיש על הכפתור לא נרדם
אומרים שיש בישראל איש היושב מול כפתור. כפתור אדום. כפתור שכל וויתור נוסף לערבים מקרב את השימוש בו.
ואני חושב, שכדאי לבדוק את האיש על הכפתור. שלא יירדם לנו. גם לא הדגנרל שאחראי לכפתור.
לא גיבורים, השבויים
מוקדם לדעת מה באמת קרה בפרשת שבי שלושת חיילי צה"ל. האם שוב הזנחה פושעת של דגנרלי צה"ל שקיבלו התרעות מודיעיניות כל העת על ניסיונות והכנות לחטיפה ולא עשו את הנדרש פרט לשילוח בט"שית בלתי־ממוגנת, ועוד עם צוות חסר מאוד של שלושה לוחמים? או שמא מדובר באקט פחדני של כניעה ללא קרב?
כך או כך, כשיחזרו, אם בכלל, יש לקחת את החוזרים למתקן החקירות הקרוב, לברר מה ואיך בדיוק נפלו בשבי. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לא לדעת.
שתי האפשרויות רעות: דגנרלים עלובים המקבלים משכורת ללא הצדקה, או חיילים פחדנים. אם המדובר בדגנרלים עלובים, יש לטהר את צה"ל מהם, ויפה שעה אחת קודם. ואם המדובר בכניעה מבישה, בית דין צבאי הוא התשובה.
יהודה איש קריות - מהדורת 2000
הנוצרים יודעים לספר כי ישו הוסגר לרומאים על ידי יהודי בשם יהודה איש קריות. המילה "יהודה" ו"יהודי" הם סמל בעולם הנוצרי לבוגדנות רצחנית. לוחמי צד"ל, נוצרים מארונים ברובם, חוו את בגידתו של ה"יהודי" בשנית.
צעד מטופש זה, לא רק שאינו מוסרי, לא רק שהינו מכה אנושה למערכת המודיעין של ישראל - מערכת החייבת להיעזר במשתפי פעולה על מנת למלא את תפקידה, אלא שהוא גם סמל ומופת להפיכת ידיד שהוכיח נאמנותו בדם, לאויב בדם.
אם אי פעם יעשה הצדק, הוא ללא ספק צריך להתחיל מאילו שדחפו לזרוק את הטובים שבידידינו. חיילי צד"ל.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש