בהרצאה לפני סטודנטים בירושלים, הציג בחודש שעבר אהוד יערי, הפרשן לענייני ערבים של חדשות ערוץ 2, תמונת מצב, תהליכים היסטוריים והערכות לגבי עתיד המזרח התיכון.
יערי מתאר בהרצאה שלושה גילגולים של השלטון במדינות ערב שלאחר מהפכות הקצינים. מן הקצונה עבר השלטון לפקידוּת, כאשר בשנים האחרונות הגיע השלב השלישי בו השלטון מתבסס על ברית בין עילית שירותי הביטחון לבין שכבת העסקים. במקביל הוא מזהה התמוטטות של המוסדות הערביים והלאומיות הערבית, עקב ירידת יכולת הממשלות לספק לאוכלוסייתן המתרחבת תנאי חיים מספקים. מצב זה מביא לפירוק החוזה הרופף גם כך שהיה בין האוכלוסיות לבין המנהיגים – נאמנות תמורת רווחה חומרית סבירה. הוא מתאר את הממשלות הערביות כ"בעל אחוזות נפקד", השולט דרך מנגנוני הביטחון - אך לא יותר מזה, כאשר אירגונים בעלי משנה קיצונית שאינה לאומית, הולכים ותופסים את מקום הממשלות.
בהתייחס למאזן הכוחות במזרח התיכון, מכנה יערי את הקשר המתהדק בין אירן, סוריה, לבנון, חמאס ובהדרגה גם תורכיה ובעתיד אולי גם עירק, בשם "הברית הצפונית". לדבריו, חותרת קבוצה זו להיות מרכז הכובד של המזה"ת ועתידה להיות חזקה מכל ברית ערבית נגדית. ואולם, הוא מציין את הערכתו של ההיסטוריון ברנרד לואיס שבעוד שאירן תחזור לבסוף לחיק המערב, תורכיה עתידה להפוך למעצמה האיסלאמית באזור.
יערי מייחד מקום בהרצאה גם ליחס הערבי לישראל. הוא מספר שלאחר מלחמת יום הכיפורים קיבל העולם הערבי החלטה דרמטית, בה הוא דבק עד היום – לפרוש ממעגל הלחימה הישירה בישראל ו"לעלות ליציע". בעוד שהחלטה זו הובילה מדינות כמו ירדן ומצרים לשלום קר עם ישראל, פנו אחרים ל"מלחמה קרה" בישראל. על־פי אסטרטגיה זו, הניצחון על ישראל יושג באמצעות לוחמה מתמשכת, שברוב הזמן תביא רק להישגים טקטיים חלקיים, מתוך מוכנות לנוכחות ישראלית בשטחים ערביים נוספים כתוצאה מכך, אך מבלי שישראל תוכל להכריז על ניצחון במקרים אלו. זאת מתוך מחשבה של הדוגלים בדרך זו, כדוגמת חמאס, חיזבאללה והמשטרים התומכים בהם, שהניצחון על ישראל יושג לא בדור הנוכחי ואולי גם לא בזה שאחריו.
תהליך השלום: לדברי יערי, נמצאים הפלשתינאים, כולל ההנהגה ביהודה ושומרון, בתהליך מהיר של התרחקות מן הרעיון של מדינה פלשתינית בגבולות 67' והם משתמשים בו אך ורק כ"סיסמת קרב". הוא מדגיש שהם עדיין מוכנים למדינה כזו, אך רק בתנאי שיוסכם שאין בכינונה כדי לסיים את הסכסוך עם ישראל ובפרט לא יהיה הסכם שלום בין המדינות.
יערי מתאר החלטה סמויה שהתקבלה בקרב הפלשתינים "להמשיך להתמוטט לתוך זרועותינו שאינן רוצות אותם", ורואה בהחלטה זו את האיום הגדול ביותר על מדינת ישראל. כדוגמא הוא מביא את ראש ממשלת הרש"פ, סלאם פיאד, שמשתמש בכסף של המדינות התורמות כדי לממן מערכת הטבות דרך הביורוקרטיה הממשלתית המתנפחת, במקום לקדם פרויקטים כלכליים. הוא אף נמנע מלעשות שימוש בִּפרויקטים שכבר הוקמו על־ידי המדינות התורמות, ובנוסף מעביר את רוב תקציב הרש"פ לרצועת עזה, הנמצאת תחת שלטון החמאס.
הצעתו של יערי היא "לנסות ולהדביק" את תפיסת שתי המדינות המתרחקת במהירות באמצעות כפייה על הפלשתינים לקחת אחריות על עצמם ולהקים מדינה. זאת, מבלי לאלץ אותם לוותר על שאיפותיהם הנוספות. הוא מציע לעשות זאת באמצעת לחץ כבד של המדינות התורמות, שיביא להצהרת עקרונות כללית בין ישראל להנהגה הפלשתינית, הצהרה שתקבל חותמת הכשר בין־לאומית דרך מועצת הביטחון. לאחר מכן, בשלב הראשון, תוקם מדינה פלשתינית על רוב השטחים שמעבר לקו הירוק, מה שיצריך לדברי יערי פינוי של עד 50,000 מתנחלים. החמאס, להערכתו של יערי, כבר אינו שולל לחלוטין מדינה פלשתינית בגבולות 67' ולא יטרפד מהלך כזה.
|
קישורים
חלקה הראשון של ההרצאה של אהוד יערי
חלקה השני של ההרצאה של אהוד יערי
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש