 |
נוכחים: עורך א', עורך ב', עורך ג', עורך ד', עורך ה', בורקס
|
|
| מיוחד • המערכת • יום ד', 11/8/2010, 13:46 |
|
| |
עורך א': נתחיל. הנושא העיקרי על הפרק הוא כתיבת מאמר פתיחה לאייל החדש, יותר משלושה חודשים אחרי "זמן סגירה" שבישר על סגירת האתר. המועמד לכתיבת הטיוטה הראשונית הוא עורך ה'.
עורך ב': האטימולוגיה של הביטוי "על הפרק" מסקרנת אותי.
עורך א': כן, טוב, אולי תכתוב על זה מאמר.
עורך ב': חשבתי שלא יהיו יותר מאמרים באייל.
עורך ג': לא כך החלטנו. כל מה שסוכם היה שבעידן הבלוגים, בגלל שקשה להשיג מאמרים מוצלחים בתדירות שהיינו רוצים, יצטמצם מספר המאמרים.
עורך ד': כלומר, זה אילוץ שאיתו אנחנו חייבים להתמודד, לא משהו שנובע מהרצון שלנו.
עורך ה': כן, אבל ממילא החוזק העיקרי של האייל היה בדיונים. לא מעט קוראים אמרו שהם בכלל לא קוראים את המאמרים אלא עוברים ישר לתגובות.
עורך ב': אכן. ואני חושב שראוי להתייחס לחשיבותם של הדיונים. אני רואה בעיני רוחי נאום חוצב להבות, שתיים־שלוש פסקאות, על חשיבותם של דיונים. משהו שייפתח בציטוט "אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה", ולקראת הסיום יכיל "לפיכך נתכנסנו"...
עורך ג': כזה נאום אולי עדיף לשלב בעמוד "אודות האתר". אבל אם כבר מדברים על חשיבות הדיונים, חשבתי שכדאי לשנות את הסיסמה שצמודה ללוגו כך שתבטא זאת.
עורך ב': יש לי, יש לי! "דיונים עם פתיל ארוך".
עורכים שונים: כן, יופי, גיחי, מצוין.
עורך א': טוב, אבל בואו נחזור למאמר הפתיחה.
עורך ה': רגע. בשביל מה בעצם צריך מאמר פתיחה? אפשר רק טיפה לעדכן את עמוד העזרה שלנו, וזהו. אולי אפשר גם להחליף את ההודעה בראש העמוד הראשי, ההיא שמספרת על שובו של האייל מממלכת המתים, בהודעה שממליצה בחגיגיות לקרוא את עמוד העזרה.
עורך ד': נו, בחייך, פותחים דף חדש, אנחנו רוצים להציג בפני הקוראים את ה"אני מאמין" שלנו...
עורך א': וגם להביא לידיעתם את השינויים והחידושים שהכנסנו.
עורך ג': בהחלט. גם השינויים הגרפיים וגם השינויים הטכניים. השקענו בהם המון עבודה ואין שום סיבה לא להכריז עליהם.
עורך ה': את השינויים הגרפיים הקוראים יראו בעצמם. זה שהראש של האייל לא מופיע עכשיו בפרופיל לא מצדיק מאמר.
עורך א': אבל יש עוד המון דברים חדשים. צריך להסביר, למשל, על התקצירים מבלוגים או מאתרים אחרים, סטייל "סלשדוט", שהם פורמט חדש לגמרי באייל. צריך להבהיר שהכוונה היא לעורר דיון.
עורך ה': גם את זה הקוראים יסיקו בקלות. הם גם יראו את המסגרת סביב כותרות המאמרים המקוריים שלנו בעמוד הראשי, ויבינו בעצמם שהיא מבדילה בין מאמרים לבין תקצירים וחדשות, שמצביעים למקורות חיצוניים. לכל היותר, לתקציר הראשון נוכל להוסיף הודעה קצרה שמסבירה את הרעיון.
עורך ד': אבל למה? למה שלא נרכז את כל המידע הזה במאמר אחד?
עורך ה': סתם. כדי שיהיה יותר מעניין. קוראים חדשים ממילא לא יתעניינו בהבדלים מהפורמט הישן, וקוראים ותיקים יוכלו ליהנות מתגליות שיגלו בעצמם תוך כדי קריאה.
עורך ב': הותיקים לא יבינו לאן נעלמה התיבה "חדשות" מהעמוד הראשי.
עורך ה': תן להם קצת קרדיט. הם יראו שם את החדשות מפוזרות בין התקצירים והמאמרים. אני חושב שהם לא יישארו מבולבלים הרבה זמן.
עורך א': אני חוזר לשאלה של ד': למה לבלבל אותם בכלל? למה לא להצהיר בריש גלי על כל השינויים והתוספות? חוץ מזה, יש כמה נושאים חשובים שמאמר הפתיחה צריך להתייחס אליהם, למשל מדיניות מחיקת התגובות.
עורך ב': תזכירו לי, שינינו משהו במדיניות המחיקות?
עורך ב': אני חושב שדיברנו על זה פעם, אבל דחינו את ההחלטה עד לאחר שנסכם את הנושאים החשובים באמת, כמו הגוון המדויק של הקרניים של האייל בלוגו, ובסוף לא נשאר לנו זמן לחזור לזה. עכשיו שסיכמנו את שאר העניינים, אפשר.
עורך ג': כשסיכמנו. תסו"ש.
עורך ה': גזונטהייט!
עורך ד': תגידו, כמה פעמים אפשר לדבר באייל על מדיניות המחיקות? זה תמיד אותו דיון: לא להעליב אחד את השני, מחיקות זה לא מדע מדוייק, הרבה פעמים גם במערכת אין תמימות דעים, לפעמים אחרי דיונים פנימיים אנחנו מחזירים ביוזמתנו תגובות שנמחקו, אפשר לדון במחיקות רק באימייל או במסגרת דיון 1013, וכו' וכו'. הרי כתבו את כל זה כבר עשרות פעמים.
עורך א': מה שאולי לא כל הקוראים הפנימו זה עד כמה הטיפול במחיקת תגובות מוצץ מאתנו אנרגיה ומרפה ידיים. לי פעם ממש עלה הסעיף מאלמוני אחד שמחקתי תגובה פוגענית שלו, ובדיון שהוא פתח אחרי המחיקה – דיון עם יותר מ-30 תגובות, שהצריך התערבות של חברי המערכת ועוד התכתבות פנימית ביננו – הוא טען שהוא ידע שהוא הולך על הגבול כשכתב את התגובה. למה ללכת על הגבול, למה? מה שעצבן אותי במיוחד זה שאת התגובה הזאת מחקתי ביום שישי בערב, מיד אחרי שיחת טלפון של למעלה משעה עם טל בענייני עיצוב האייל החדש, ואתם יודעים ששנינו היינו מעדיפים לעשות דברים אחרים ביום שישי בערב, ו...
עורך ג': מה, יש לך חיים?
עורך א': כמובן שלא, אבל האלמוני הזה יודע? אני ממשיך: ובאותו שבוע השקעתי לפחות 20 שעות עבודה על האייל, כדי שלאלמוני החצוף הזה יהיה אייל נחמד לכתוב ולקרוא בו, ואז הוא בא, ומוסיף לנו עוד עבודה – ביודעין! – בלי לדבר על העכרת האווירה. כמובן שזכותו לכתוב, אבל אם יהיו עוד הרבה כמוהו, שלא יתפלא אם האייל ייסגר שוב, הפעם באמת.
עורך ה': לדעתי אתה קצת מגזים, והסרת תגובות פה ושם איננה עול כבד מאד. כמגיב שלא פעם כתב תגובות גבוליות, המחשבה של האלמוני "לכל היותר ימחקו" מתארת לא רע את מה שעבר גם לי בראש באותן פעמים. הסיבה לא להימנע מכתיבה כזאת היא שלפעמים היא מבטאת את הלך הרוח של הכותב, ושמישהו מעורב בויכוח רגשי הוא...
עורך ג': כשמישהו.
עורך ה': די כבר, קרציה! ושמישהו מעורב בויכוח רגשי הוא לא רוצה למתן את הסגנון שלו.
עורך א': טוב, אז נישאר חלוקים על הנקודה הזו. בכל אופן, מהדיון שערכנו נראה שהושגה הסכמה שנהיה פחות סובלנים כלפי אלמונים וכותבים מזדמנים, ויותר סובלנים כלפי מגיבים מוכרים.
עורך ב': זה אולי דווקא משהו שלא כדאי להכריז עליו בפומבי. הרבה קוראים יתרגזו ממה שייתפס כמדיניות לא הוגנת שנותנת הגנה גורפת לעורכים עצמם. אגב, אתם יודעים שמקור המילה "פומבי" הוא יוונית?
עורך ג': שיתרגזו. לא מגיע לנו איזה צ'ופר על העבודה שאנחנו משקיעים? ותחסוך מאיתנו את המקור של המילה "צ'ופר", ב'.
עורך ב': לדינו, כמדומני.
עורך א': על איזה אלמונים אתה מדבר? זה מזכיר לי עוד משהו שצריך להעלות במאמר הפתיחה: את ההחלטה שלנו לא לאפשר תגובות בלי שם המגיב. אני חושב על משהו כמו "מותו של האייל אמנם התברר כידיעה כוזבת, אך לא כך לגבי מותו של האייל האלמוני".
עורך ג': מה קרה באמת עם ההחלטה ההיא?
עורך א': לא קרה כלום. החלטנו וזה ייושם. השדה "שם" בדף כתיבת התגובה יהפוך לשדה חובה.
עורך ה': נו, ומגיב שיקבל הודעת שגיאה "יש למלא תוכן בשדה 'שם"' לא יבין את זה?
עורך ד': יבין אבל יתעצבן.
עורך ה': מה זה משנה אם הוא יתעצבן כשהוא קורא את מאמר הפתיחה או כשהוא מנסה להגיב תחת הכינוי "האייל האלמוני"?
עורך א': אני לא מבין מה אתה רוצה. כל נקודה בפני עצמה אולי ניתנת להבנה על ידי הקוראים, אבל מה רע בהכרזה עליהן במקום אחד? ואיפה נספר לקוראינו על שלל האמצעים הפירוטכניים שהוספנו? על אפשרויות שינוי גודל הגופנים וצבעם? על האפשרות לכלול תמונות, סרטי וידיאו ופלאש בתלת־מימד, על מאות האמוטיקונים המגניבים, על הסאב־טקסט, סופר־טקסט והיפר־טקסט?
עורך ג': הוספנו את כל אלה?
עורך א': טוב, בסוף באמת הוספנו רק אפשרות להדגשה ולהיפר־טקסט, אבל שלא יחשבו שלא התלבטנו.
עורך ד': לא התלבטנו.
עורך ב': אתה קטנוני. אבל כן סידרנו שהתגובות הישנות ייראו קצת דהויות, כדי להבדיל אותן מהחדשות. זה לא שווה איזכור? ואסור לשכוח שמאמר פתיחה יועיל גם לניקוז כל התגובות הקשורות לפורמט החדש למקום מרכזי אחד.
עורך א': שלא לדבר על כך שיש עוד דברים שאנחנו רוצים להכריז עליהם.
עורך ד': כמו שיתוף הפעולה עם האתר "זוטא", וההחלטה להוסיף גם קטעי פרוזה ואמנות ויזואלית.
עורך ה': על שיתוף הפעולה עם "אוקפי" הכריזו פעם במפורש? הרי זה יהיה דומה מאד. במאמר הראשון שיגיע משם נוכל לציין את שיתוף הפעולה הזה, אם נרצה.
עורך ג': אתה מתעלם מהנקודה בקשר לריכוז התגובות במקום אחד. אל תשכח שאנחנו רוצים לקבל משוב מהקוראים לגבי כל העניינים האלה.
עורך ב': נכון מאד.
עורך ד': נקודה חשובה.
עורך ה': באמת? אתם רוצים לפתוח מחדש את כל הנקודות האלה ולהתחיל להתווכח עליהן עם מגיבים שונים? כי האמת היא שאני לא. אלה מהקוראים שזה ממש חשוב להם ימצאו את הדרך להודיע לנו מה הם חושבים, אבל למה לעורר מרצוננו את קן הצרעות הזה?
עורך ב': אני דווקא הייתי תחת הרושם שאתה נהנה מהויכוחים האלה. אבל נחזור לעניין: עוד אחת מהפונקציות של מאמר הפתיחה היא פניה לקוראים לעזור לנו, על־ידי שליחת קישורים לידיעות חדשות, מאמרים או פוסטים בבלוגים, מהם נוכל להכין תקצירים, תוך הדגשה שאנחנו מחפשים תוכן בעל פוטנציאל לעורר דיונים מעניינים. הרי הכנו אפילו עמוד "כתבו למערכת" חדש.
עורך ג': נכון מאד, ואם הם יכולים לשלוח לנו תקצירים מוכנים, באורך פיסקה או שתיים, בכלל טוב. והכי חשוב: שישלחו לנו מאמרים! הם עצמם, או שיבקשו מאנשים מתאימים שהם מכירים. מאמרים טובים הכי קשה להשיג.
עורך ד': עוד דבר שיעזור לנו זה קצת מומחיות בתוכנות גרפיקה. יש כמה אייקונים שצריך לשפץ, ואולי מישהו מהקהל יתנדב להושיט יד.
עורך א': אפשר אולי גם לכלול במאמר הפתיחה קצת סטטיסטיקות מעודכנות על האייל, בדומה לדיון 2713 אבל עם ניתוחים קצת יותר מתוחכמים. מעט ממוצעים, קורט של סטיות תקן ואולי איזה רווח סמך או שניים. כמובן שהדיון עם מספר התגובות הגדול ביותר הוא עדיין הדיון על הטרחנים, אבל ידעתם, למשל, שהדיון עם הכי הרבה מבקרים עד היום הוא עכשיו "זמן סגירה"? האירוניה...
עורך ד': סטטיסטיקה שלא כדאי לכלול במאמר הזה היא שמאז הכמעט סגירה, כלומר תוך פחות מארבעה חודשים, החלפנו ביננו יותר מ-900 אימיילים בלי לפרסם כמעט כלום. להערכתי מדובר בשיא עולמי חדש בברברת.
עורך ג': באמת לא כדאי לכלול. פשוט בושה. אבל כן כדאי שבמאמר הזה נודה שוב למקימי האתר, מתחזקיו ועורכיו לאורך השנים. מגיע להם.
עורך ה': רגע, יש לי רעיון: אולי במקום מאמר פתיחה פשוט נפרסם את פרוטוקול הישיבה הזאת, וזהו? דומני שזה יפתור את כל הבעיות שהעליתם.
עורכים שונים: מה? מה פתאם? השתגעת? כמה נמוך אתה מוכן לרדת כדי להתחמק ממילוי חובותיך?
עורך ה': שנצביע?
--- הצבעה ---
עורך א': ארבעה נגד, אחד בעד, הצעתו של עורך ה' נדחתה. הפרוטוקול לא יפורסם. כתיבת טיוטה למאמר הפתיחה מוטלת על עורך ה'. בעצם, זאת בדיוק הנקודה ממנה התחלנו את הישיבה כך שזה מקום טוב לסיים.
עורך ג': חוץ מזה, נגמרו הבורקס.
עורך ה': אני רק מקווה שלא תפגעו בחופש האמנותי שלי. אני ארצה לחרוג מעט מהנוסח המקובל למאמרים כאלה.
|
קישורים
דיון 1013 - הודעה על שינויים במדיניות מערכת "האייל הקורא"
זוטא - קצר־עט לספרות קצבית
דיון 2713 - "האייל הקורא" בן שבע
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש