האימרה "ג'נטלמן אוכל בסכין ומזלג גם כשהוא לבד" היא דרכם של הבריטים לומר שערכיותו של אדם נמדדת לא כשהוא חייב להפגין אותה, אלא כשעומדת בפניו אפשרות בחירה. אבל בניגוד לבחירה הקלה והברורה בין אכילה עם סכין ומזלג לאכילה ביד, חיי היום יום מזמנים לאדם בעיקר סיטואציות ערכיות מורכבות המושפעות מאוסף רחב של גורמים ושיקולים. מורכבותם של היחסים בין אנשים מפרנסת יפה קהילה גדולה ומכובדת של אנשי מקצוע, המתמחים בלסייע לאנשים להבין מדוע הם מתנהגים כפי שהם מתנהגים. התנהגותו של אדם בעת ויכוח עם בן/בת הזוג שלו, למשל, מושפעת מהיסטוריה ארוכה של אירועים קודמים, מטיב היחסים בין המתווכחים, מהמטען הרגשי שנושא כל אחד מהצדדים, מאירועים קודמים במשך היום, מעייפות, מרעב ועוד הרבה גורמים אחרים. לכן, ניתוח מושכל של התנהגות ערכית בסיטואציות מורכבות דורש חשיבה מעמיקה, או אפילו עזרה חיצונית. אולי בגלל זה מעטים הם האנשים שיכולים, או טורחים, לבחון את ערכיות התנהגותם בחיי היום יום בצורה יסודית, למעט בסיטואציות ברורות, או מעניינות במיוחד.
למרות שאנשים לא מבצעים בדרך כלל ניתוח ערכי דקדקני, מודע ומעמיק של כל התנהגות שלהם, הם כן מבצעים שיפוט ערכי ספונטני להרבה מהפעילויות שלהם, לרוב תוך כדי מהלך האירועים או סמוך להתרחשותם. מחקרים שבדקו שיפוט ערכי שאנשים מפעילים על עצמם ועל אחרים, העלו שאנשים שופטים ערכית את עצמם באופן שונה בהשוואה לאחרים. אצל הרוב השיפוט של האחר הוא אובייקטיבי יותר, בעוד שהשיפוט העצמי הוא סובלני ומיטיב יותר. נחזור לתופעה הזאת בהמשך.
שיפוט אובייקטיבי כדרך להתפתחות אישית. תמיס, אלת הצדק במיתולוגיה היוונית. (צילום: ויקיפדיה)
נמצא שכאשר אנשים מתנהגים באופן לא מוסרי, הם מפעילים כלפי עצמם סט של מנגנונים שאמורים למנוע הפעלת סנקציות עצמיות. הצדקת הפעילות הלא מוסרית נעשית באמצעות התנתקות של האדם מהערכים של עצמו (moral disengagement), ונראה שהיא תוצאת פעולתם של מספר מנגנונים. הנה ארבעת מנגנוני ההתנתקות הערכית, עם כמה דוגמאות מחיי היום יום:
- ייחוס מטרה מוסרית לפעולה לא מוסרית: "אני משתמש בתוכנות לא חוקיות ומוריד סרטים באופן לא חוקי כדי להילחם בחזירים הקפיטליסטים".
- האשמת גורמים חיצוניים: "לא קניתי את הדיסק של מיקי רוזנטל, 'שיטת השקשוקה', למרות שאני חושב שהוא צודק וראוי לעזור לו, כי הייתי חייב לרוץ לעבודה".
- עיוות תוצאות הפעולה הלא מוסרית: "לא נורא אם אני עובד בשחור ומעלים מס, או משלם במוסך בלי חשבונית, במילא מי שמקבל בחזרה את המס הזה הוא אני בתור אזרח. מקסימום אקבל קצת פחות".
- החפצה (הפיכה לחפץ, ההפך מהאנשה) של האדם שעליו מבצעים את הפעולה הלא מוסרית: לעקוף "טור מכוניות", ולא "קבוצת אנשים".
יש וההתנתקות הערכית כרוכה בעיוות של השיפוט העצמי, לעיתים עד כדי סתירה ערכית. אדם שנמצא בהתנתקות ערכית לא מזהה את ההתנהגות הלא־ערכית שלו, או אפילו שוכח באופן זמני את ערכיו.
הסיטואציות שמאפשרות לאדם לזהות התנהגות לא־ערכית הן הזדמנות מצוינת להתפתחות אישית. אם הסיטואציה חוזרת על עצמה פעמים רבות, האדם מקבל הזדמנויות חוזרות לתקן את עצמו, אולי אפילו עד כדי הקניית הרגל חדש.
אבל איפה מוצאים סיטואציות כאלו? נתחיל עם הגדרת מושא החיפוש.
סיטואציה של זרים בלילה
ראשית, זאת צריכה להיות סיטואציה של אינטראקציה חברתית. מוסר, בהגדרתו האבולוציונית, ניתן להגדרה כמכלול קווי היסוד להתנהגות חברתית בת קיימא. ההגדרה הגולמית הזאת מכסה התנהגות של בני אדם וחיות חברתיות כאחד.
הדרישה השנייה היא שתהיה אפשרות בחירה. בפתיחת המאמר ציינתי שערכיותו של אדם נמדדת כאשר עומדת בפניו אפשרות בחירה. אם בצד השני של מעבר החצייה עומד שוטר, ייתכן שתעבור רק באור ירוק כיוון שאינך רוצה לשלם קנס, ולא מתוך אמונה בציות לשלטון החוק. אפשרות בחירה מתקיימת כאשר אין עונש, או שהסיכוי להיענש קטן מאוד, כי מידת ההרתעה של עונש היא פרופורציונאלית לסיכוי להיתפס.
הדרישה השלישית היא שהסיטואציה תהיה מושפעת כמה שפחות מאירועים אחרים. במצב האידיאלי זאת תהיה סיטואציה שבה מעורב מישהו שאיננו מכירים, לא נכיר במהלך הסיטואציה וגם לא נפגוש אותו שוב לאחר מכן. פשטות הסיטואציה אמורה למזער את מספר נתיבי המילוט להתנתקות ערכית, לפשט ולהקל את השיפוט הערכי.
כלומר, אנחנו מחפשים סיטואציה חברתית, קצרה ופשוטה, חד־פעמית, מול אדם לא מוכר, שאינה מושפעת מאירועים אחרים ושהעונש על בחירה לא־ערכית בה יהיה זעום. בנוסף, עדיף למצוא אוסף של סיטואציות כאלו שיהיו שכיחות ומגוונות, כדי שיאפשרו שפע של מצבים והזדמנויות ללמוד על צדדים שונים של האדם.
אוסף סיטואציות שיענה על כל הדרישות האלו כנראה אינו קיים מחוץ לספרי הפילוסופיה הטהורה. אבל אפשר לחפש בין הסיטואציות שאנחנו מכירים את אלו שמתקרבות לדרישות האלו, גם אם הן עונות רק על חלק מהדרישות. קרוב לוודאי שרובנו נחשפים לשפע סיטואציות כאלו כל יום בדרך לעבודה ובחזרה - כשאנחנו נוהגים.
האגואיסט והאופורטוניסט
הנהיגה, בעיקר בסביבה עירונית צפופה, מספקת אוסף גדול ומגוון של סיטואציות לבחירה ערכית מהסוג שאנחנו מחפשים. הסיכוי לענישה על נהיגה לא־מוסרית, על ידי משטרה או בתאונה, הוא נמוך; איננו מכירים את הנהגים האחרים והסיכוי לפגוש אותם שוב הוא קטן. לכן, האינטראקציה שלנו עם נהגים אחרים היא כמעט תמיד מקומית, זמנית ובלתי חוזרת. נכון שתגובת הנהג יכולה להיות מושפעת גם מגורמים שאינם תלויים בנהיגה, כגון עייפות, מתח מצטבר וכדומה, אבל עדיין בהשוואה לסיטואציות אחרות שבהן אנחנו משתתפים במשך היום, נהיגה היא מהפעולות הפשוטות יותר והיא ניתנת לניתוח מהיר וקל יחסית.
הנה כמה דוגמאות אפשריות (המתייחסות כמובן לנהג שכבר רכש מיומנות סבירה בנהיגה):
- הנהג שמאחוריך נצמד אליך ומהבהב באורות – פגשת בנהג אגרסיבי, קצר רוח וחסר התחשבות.
- אתה מתקדם לאט בטור מכוניות הממתינות לפנות, ורגע לפני הפנייה נדחף נהג מהצד – לפניך נהג אגואיסט, חסר עכבות ואופורטיוניסט.
- האור ברמזור מתחלף לאדום+כתום, ועוד רגע יתחלף לירוק, ולפתע חוצה את הצומת רכב ב"טיסה נמוכה" – זה עתה פגשת אדם חובב סיכונים או חסר סבלנות.
- אתה נוהג במעגל תנועה, ולפתע נדחף רכב לתוך מעגל התנועה ממש לפניך, בצורה מסוכנת שמחייבת אותך לבלום. הנהג הנדחף ממשיך בנסיעה – נתקלת בנהג חסר התחשבות המרוכז בעצמו.
- נהג "חותך" אותך. בלבך אתה מאשים אותו בהתנהגות ברוטאלית ומתעצבן בעצמך.
ויש גם דוגמאות אחרות:
- אתה משתלב בתנועה מבלי להפריע לנהגים האחרים – הפגנת ערנות לסביבה.
- - אתה עומד בתור מכוניות שמחכה לפנות, לפתע מגיע מהצד רכב, אתה נותן לו להיכנס לפניך – נהגת בנדיבות.
- אתה מתקרב למעבר חציה ורואה אדם עומד על שפת המדרכה, אתה מאט בביטחה ונותן לו לעבור, נהגת באדיבות, בנימוס ובסבלנות.
- אתה מזהה סיטואציה מסוכנת לפניך, מאט ונמנע מתאונה – נהגת בצורה מחושבת ושקולה.
- נהג "חותך" אותך, אתה חושב האם איך סיטואציה כזאת יכולה לקרות גם לך, אתה מבין שכנראה היית בשטח המת שלו. לכן אתה זז מעט הצידה, נותן לו להיכנס, חוזר ומשתלב בתנועה - רגוע ומרוצה מעצמך על שהצלחת לא להתעצבן.
פקק תנועה - הזדמנות לשיפור עצמי ? (צילום: ויקיפדיה)
הפירוש שניתן להתנהגות מסוימת תלוי בשאלות מי הנהג ומי מנתח את התנהגותו. כאשר אדם מנתח את התנהגותו באופן ספונטני ללא הקדשת מחשבה מעמיקה, סביר שהוא יגלוש יותר בקלות להתנתקות ערכית, שתניב פרשנות כגון:
"עקפתי את המכונית האיטית (החפצה) בצורה מסוכנת כי אני חייב להוציא את הבת שלי מהגן בזמן, היא כל כך סובלת שם" (ייחוס מטרה ערכית לפעולה לא ערכית).
"הרמזור כאן מאוד קצר, אין לי ברירה - אני חייב 'לגנוב' את הרמזור בכתום כהה" (האשמת גורם חיצוני).
"חניתי לפני מעבר חצייה, והנה, אף אחד לא נדרס" (עיוות התוצאה והתעלמות מהמציאות. מה עם העלאת רמת הסיכון של העוברים במעבר החצייה?).
לעומת זאת, כאשר מישהו חותך אותנו, או לא נותן זכות קדימה הוא נהג גרוע, אגרסיבי, ישראלי מכוער ועוד שלל מחמאות.
הגישה המיטיבה שאנו נוטים לפרש בה את הנהיגה שלנו, בהשוואה לפרשנות שלנו את הנהיגה של האחר, היא ביטוי של גישה התנהגותית רחבה יותר: אפליה לטובה של עצמנו. אפליה כזאת תועדה ברשימה ארוכה של מחקרים, שלמדו את הבדלים בדרך בה אנשים רואים את ההתנהגות הערכית של עצמם לעומת זו של אחרים. רבים מהאנשים מאמינים שהם הוגנים יותר מאחרים ושהם פועלים יותר מתוך מניעים ערכיים, ובד בבד הם חושדים שאחרים פועלים יותר מתוך אינטרסים אישיים ותאוות בצע. ייתכן שמסיבות אלו רבים מאמינים שהם יותר ראויים לאמון מאחרים ושהם מנסים לעשות טוב יותר מאחרים.
אבל המציאות מראה שלמעט אולי במקרים נדירים, קשה להצדיק נהיגה מסוכנת, אלימה, או אפילו רק לא מתחשבת, במונחי תועלת. לכן, ברוב המקרים, אם לא מדובר בנהיגה רשלנית בגלל פיזור נפש, הפרשנות הקרובה יותר לאמת היא דווקא הפרשנות הלא נעימה של מעשינו, זאת שאנחנו בדרך כלל נוטים להדביק לאחרים.
ההבנה שנהיגה משקפת באופן מובהק את אישיות הנהג, וקבלת המשמעות של נהיגה גרועה כראי לחולשות אופי, יכולות לעזור לנהג להגיע לנהיגה מודעת, מתחשבת וזהירה יותר. ניתן להתגבר על הקושי של הטיית פרשנות הנהיגה באמצעות מודעות גבוהה לנטייה לשפוט את עצמנו לטובה ולהיכרות עם המנגנונים המאפשרים פעולות לא אתיות. מבחינה מעשית זה אומר שכאשר אדם נתקל בנהיגה לא אתית של עצמו עליו להכיר בכשל שלו, לא לקבל את ההתנהגות הלא אתית ולא לתרצה.
ההצעה שלעיל טובה לעוד הרבה הזדמנויות בחיים, אבל הפשטות היחסית של סיטואציות ערכיות בנהיגה מאפשרת לזהות יותר בקלות, בהשוואה לסיטואציות המורכבות של חיי היום יום, את ההתנתקות הערכית, ומכאן גם את התיקון. כיוון אחר לנהיגה מודעת שמקל על הנהג לקבל נהיגה גרועה של אחרים, הוא להיכנס לנעליו של הנהג הגרוע. לחשוב שהנהג הגרוע רואה את עצמו דרך המשקפיים המיטיבים של התנתקות ערכית, כמו שאנחנו רואים את עצמנו. הבנה כזאת עוזרת לקבל את האחר יותר ברוגע. אגב, הגישה הזאת טובה לחיים בכלל.
לשלם על הערך
ההודאה בכשל עצמי היא רק חצי עבודה. החצי השני הוא המוכנות לשלם עבור הנהיגה המתחשבת, בעיקר בזמן יקר. העניין קשה אף יותר כאשר צריך "לאכול בסכין ומזלג כשאנחנו לבד", כלומר, גם כשנדמה שלא צפוי לנו עונש, תאונה או דוח תנועה. באין חרב עונש מתנפנפת מעל ראש הנהג, אחת הדרכים שיכולות לסייע לו להתנתק מקבלת תירוצים עצמיים היא הפנמת הקביעה ש"ערך אינו שלך עד ששילמת עבורו". רוצה לומר, כל זמן שאדם מדבר גבוהה גבוהה על ערכים מבלי לממש אותם ומבלי לשלם עבורם במשהו יקר לו, הוא לא הראה, לעצמו ולסובבים אותו, שהוא אכן עומד מאחורי דבריו.
באתר האינטרנט שלו מציג ד"ר לאון ג'יימס, מומחה לפסיכולוגיה של נהיגה, גישה מקיפה לשיפור הנהיגה באמצעות מודעות עצמית גבוהה. על פי ד"ר ג'יימס, יש שתי גישות עיקריות לגרום לאדם לנהוג טוב. הראשונה היא שימוש באכיפה וענישה. הגישה הזאת הכרחית ובשום פנים אי אפשר לוותר עליה. אך רוב עבירות התנועה אינן נאכפות ובוודאי שאינן גוררות ענישה, ולכן יש צורך גם בגישה השנייה - חינוך עצמי מתמשך של הנהג. מדובר על תהליך הנמשך לאורך כל חיי הנהג, בו הנהג בוחן את עצמו ומאלץ את עצמו לנהוג טוב, מתוך סיבות ערכיות ומתוך רצון פנימי להשתפר כנהג וכאדם. מדובר בתהליך ארוך. חולפים חודשים של מאמץ מכוון עד שמצליחים לשנות הרגלים, דפוסי חשיבה והתנהגות. אפשר להתחיל בסיטואציות קלות ופשוטות כאשר הן מגיעות בתדירות נמוכה, כמו בנהיגה בין עירונית בכביש לא עמוס. ההרגשה הטובה שאופפת אותך כשאתה נוהג באופן מודע מעודדת להמשיך ולנסות נהיגה מודעת גם בסיטואציות קשות ומורכבות יותר ויותר, כמו נהיגה עירונית ואפילו נהיגה עם אנשים אחרים במכונית.
כשמתרגלים נהיגה מודעת, הנהיגה הופכת לחוויה הרבה יותר נעימה ובטוחה. אתם מוזמנים לנסות. הסיפוק הוא עצום.
תודה לד"ר זהר כוכבי על תרומתו בביקורת בונה ונקודת מבט מעשירה.
|
קישורים
פסיכולוגיה של נהיגה - האתר של ד"ר לאון ג'יימס
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש