|
“Music is what feelings sound like” (anonymous)
עליזה אולמרט אינה יודעת, אבל בגללה אני כבר שלוש שנים מחפש תשובה לשאלה שבכותרת. לפני כשלוש שנים נזדמנתי עם חבר טוב לבית־גבריאל שלחוף הכינרת. עמדנו מול יצירה של גברת אולמרט, הסתכלנו אחד על השני בפרצוף עקום ולא יכולנו שלא לשאול בתמיהה: זאת יצירת אמנות?! די מהר זנחנו את גלילי הקרטון שהדביקה הגברת אולמרט למשטח הממוסגר ונשארנו עם השאלה: מהי יצירת אמנות? וכמובן שלא יכולנו להתאפק וגלשנו גם לשאלה הבאה המתבקשת: מהי יצירת אמנות טובה? זאת למרות שלא הבנו מהי אמנות ובוודאי שלא הסכמנו להגדרה כלשהי של המושג.
אחרי אותו ביקור בבית־גבריאל, המשכתי להתחבט בשתי השאלות האלה, וככל שהעמקתי צצו ועלו עוד ועוד הגדרות. אבל יותר משמצאתי הגדרות מצאתי שאלות שנלוות להגדרת המושגים 'אמנות' ו'אמנות טובה'. להלן כמה דוגמאות לשאלות על קצה המזלג: האם טיבה של יצירת אמנות נגזר מתרבותו של היוצר או לחילופין מתרבותו של הצופה? מה הקשר בין טיבה של יצירת אמנות ועמידותה לזמן ולשינוים בסביבה? האם יצירת אמנות צריכה להיות אסתטית? האם למאפיינים טכניים יש משמעות לגבי טיב היצירה? מי קובע מהי אמנות טובה? זה רק חלק קטן מרשימת השאלות שעל כל אחת מהן נשפכו נהרות של דיו. אני בטוח שעוד הרבה שאלות יעלו בהמשך הדיון.
המורכבות של התשובה ואי היכולת למצוא הגדרה שתכסה את כל המקרים, הובילו להופעתן של תפישות שונות שהתחמקו מהגדרת האמנות והתמקדו בשאלה: מה ייחשב ליצירת אמנות? או: מי קובע מה זאת אמנות? התפישה המוסדית פשוטה: מה שהוגדר על ידי המוסדות הרלוואנטיים כאמנות ייחשב כאמנות. הנציג המובהק של הגישה הזאת הוא ג'ורג' דיקי. תפישה זו גוררת מייד את השאלה: האם ציור הופך לאמנות רק אחרי שאוצר של מוזיאון ראה אותו והכריז עליו כאמנות? ומה אם אוצר אחר פסל את הציור? עמדה אחרת של אותה גישה, המכונה "יחסית", נותנת את הכוח להמונים, קרי, צרכן האמנות הוא הקובע מהי יצירת אמנות.
ההגדרה שברצוני להציע כאן משתייכת לקבוצת ההגדרות היחסיות, אבל בנוסף מגדירה את הקריטריון על פיו הפרט קובע מהי יצירת אמנות. אני טוען שאמנות היא יצירה אנושית שתכליתה העיקרית, בעיניי צרכן היצירה, היא לעורר רגש או מחשבה.
הגדרה זו מצד אחד מרחיבה מאוד את המושג 'אמנות' אבל מצד שני מתמקדת בחלק החשוב ביותר של האמנות: התכלית שלה - עירור הרגש והמחשבה. הכוונה לאותו רגש שמציף אותנו כשאנו שומעים מוזיקה טובה או כשאנו רואים יצירת מופת. יתכן שליצירה תהיה מטרה נוספת, לדוגמה שיר מחאה, אבל עירור הרגש והמחשבה הם עדיין מרכיב ותכלית מרכזיים.
הבה ננסה לאתגר את ההגדרה. האם פרח בר שגדל בשדה הוא יצירת אמנות? לפי ההגדרה, התשובה היא לא, כי הוא אינו יצירה אנושית. אבל אם מישהו יעשה משהו עם הפרח הזה: יצלם, ימסגר, יגדר או כל דבר אחר, כשתכלית העשייה היא לעורר רגש או מחשבה אצלו או אצל אחרים, הרי שעל פי ההגדרה הזאת הוא יצר אמנות, מבחינתו.
שמאי צילם בית למטרת הערכה. בא זר, ראה את התמונה, והתעורר בו פרץ רגשות חזק (אולי זיכרון ילדות?). האם תמונת הבית היא אמנות או כלי עבודה? עבור השמאי התמונה היא כלי עבודה, אך הזר הנרגש הפך, באופן התייחסותו, את כלי העבודה ליצירת אמנות עבורו.
מתוך הדוגמאות וההגדרה עולה הגדרה נוספת: האמנותיות של אובייקט - צופה, כלומר היכולת לעורר רגש או מחשבה אצל צרכן האמנות.
הדוגמאות וההגדרה מדגישים עניין נוסף: בגלל שהאמנותיות תלויה הן ביצירה והן בצרכן, עולה שאמנותיות של יצירה היא גמישה. לדוגמה, כש"מלחמה ושלום" משמש כספר קריאה הוא יצירת אמנות, אבל בשאר הזמן, כשהוא משמש, למשל, כמעצור לדלת, הוא סתם עצם שימושי עם תכלית שונה.
מהגדרת האמנותיות עולה גם שדרגת האמנותיות של יצירה יכולה להשתנות במהלך הזמן, אפילו אצל אותו אדם עצמו. יכול להיות שבזמן שאדם טרוד בהשלמת מטלה חשובה, השיר שמתנגן ברדיו לא מעורר בו שום רגש או מחשבה. באותו זמן השיר אינו יצירת אמנות, עבורו. אבל בערב עם אהובתו, השיר מעורר בהם רגשות עזים, ואז השיר הוא כן יצירת אמנות.
האם לטכניקה יש משמעות לגבי האמנותיות של היצירה? האם יחסים, מידות וכמויות מסויימים מעלים או מורידים את האמנותיות של היצירה? אם הטכניקה משרתת את היצירה במובן של גירוי המחשבה והרגש אזי כן, יש לה משמעות אמנותית. אבל גם יצירה בפרופורציות המדויקות ביותר, שצויירה עם הצבעים היקרים והטובים ביותר, בטכניקה הטובה ביותר, אם תכליתה היא לא לעורר רגש או מחשבה בצרכן, הרי ערכה האמנותי הוא כמו זה של קטלוג מפואר למכירת כלי אמבטיה.
מרסל דושאן: "מזרקה". האם היצירה מעוררת אצלכם את הרגש והמחשבה? (צילום:דיוויד שנקבון)
ממה שנכתב עד כאן עולה שאמנותיות מזכירה במובן מסויים קדושה, כפי שהיא נתפסת על ידי הרמב"ם. הקדושה והאמנותיות הן לא תכונות של האובייקט ואינן עומדות בזכות עצמן, אלא אלו הן תכונות הנגזרות מהתייחסות צרכן האמנות, או צרכן הקדושה, לאובייקט. כשם שגוש סלע אינו קדוש כשהוא תקוע באיזה הר בשומרון, אבל הופך לכזה כשמציבים אותו בחומה המקיפה את בית המקדש, כך גם האמנותיות של היצירה תלויה בזמן, במקום, בתרבות וכו'.
ואם כבר נגענו בקדושה, האם תפילה היא יצירת אמנות? וכתבה מרגשת בעיתון? ומה על הטקסט הזה עצמו? ככל שתכלית הטקסט ממוקדת יותר בריגוש או עירור מחשבות, כך הטקסט יותר אמנותי, ולהפך. התפקידים המשמעותיים הנוספים של התפילה (עבודת האל ושיוך חברתי), כתבה בעיתון (דיווח, תיעוד, דיון) והטקסט הזה (שכנוע, דיון) מסיטים את המוקד מריגוש ועירור מחשבות ומפחיתים את האמנותיות של הטקסט.
ומזווית אחרת: כשאני נותן מתנה לאהובתי, אני מבקש לעורר בה בין היתר רגש, האם זו אמנות? תלוי עד כמה למתנה יש תכלית נוספת, למשל חיזור, או בקשת סליחה. ועד כמה מרכזי עירור הרגש והחשיבה במתנה ביחס לתכליות הנוספות.
על פי ההגדרה אפשר לחשוב על תשובה לשאלה: מהי אמנות טובה? אם מתייחסים למאפיינים איכותיים, אפשר לדבר על סוג ועוצמת הרגשות/מחשבות, עומק ומורכבות הרגשות/מחשבות שהיצירה מעוררת, מיקוד בעירור רגש ומחשבה וכו'. אם מתייחסים למאפיינים כמותיים אפשר לדבר על מספר האנשים שהיצירה מעוררת בהם מחשבה/רגש, משך הזמן שהיצירה ממשיכה לעורר רגשות/מחשבות, הקשת התרבותית שבה היצירה מעוררת רגשות/מחשבות וכו'.
מהגדרת האמנות נגזרת הגדרת האמן: אדם שיוצר אובייקטים (גם מופשטים) שתכליתם העיקרית לעורר רגש ומחשבה בעצמו או באחרים, או אדם שמוצא אמנותיות רבה (יותר מהאחרים) בסביבתו.
ההגדרות המוצגות כאן בוודאי שאינן חפות מקשיים, סתירות ובעיות. הבעייה העיקרית היא שההגדרות הללו עלולות להיות לעיתים מרחיבות מדי ולהכיל דברים אחרים שאינם נתפשים כאמנות, ובכך לרוקן את ההגדרות מתוכן. בדוגמאות שהצגתי לעיל ניסיתי לצמצם את ההגדרה באמצעות הדגשת ההתמקדות בעירור רגש ומחשבה על פני כל תכלית אחרת.
מכיוון שההגדרה ממקדת את הזרקור במהות האמנות - הרגש והחשיבה - הרי גם אם היא מחטיאה בחלק מהמקרים, היא עדיין מנחה את האדם לאותו כיוון, ולכן מצדיקה את השימוש בה.
אבל בסופו של דבר ההגדרות הפורמליות הרבה פחות חשובות מהדבר האמיתי, היכולת של כל אחד להפיק רגשות ומחשבות מהסובב אותו ולצמוח מתוך החווייה.
שירי סוף הדרך / לאה גולדברג
למדני אלוהי ברך והתפלל,
על סוד עלה קמל על נגה פרי בשל,
על החירות הזאת לראות, לחוש, לנשום,
לדעת, לייחל, להיכשל.
למד את שפתותי ברכה ושיר הלל
בהתחדש יומך עם בוקר ועם ליל
לבל יהיה עלי יומי היום כתמול שלשום,
לבל יהיה יומי עלי הרגל
תודה לד"ר זהר כוכבי ולאולה רוזנפלד, שבהסתייגותם מההגדרות החדשות בנועם ובבהירות, ובביקורת הבונה שהעבירו, תרמו רבות לטקסט.
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש