 |
|
על מנת למנוע תקיפה עתידית מצד אויבינו, אין די בכך שפעלנו בעבר באמצעים צבאיים על מנת לייצר הרתעה. הרתעה יעילה תקודם רק כאשר האויב ידע איך נגיב בטרם יחליט לתקוף.
|
|
| פוליטיקה • דב אנשלוביץ • יום ה', 19/2/2009, 23:21 |
|
 |
|
| (תמונה: הצי האמריקאי) |
|
עד כה חשבתי שקיימות שתי דרכים בלבד לפתור את בעיות הטרור שמגיע אלינו מעבר לגבול: האחת היא דרך ההרתעה - איום בפגיעה ישירה ומסיבית בתשתית ואוכלוסייה אזרחית, בעיקר באמצעות חיל האוויר, כתגובה לפגיעה ישירה באוכלוסיה שלנו. האחרת היא כיבוש מרכזי הטרור ושליטה בהם לאורך זמן. התבוננות באירועי הזמן האחרון וחשיבה מחדש הביאו אותי למסקנה שאולי ישנה דרך פעולה עתידית שונה, שתהיה גם יעילה וגם מקובלת על רוב הציבור.
כידוע, הכריז פעם נסראללה שלו ידע איך נגיב בטרם יצאנו למלחמת לבנון השנייה, היה נמנע מלחטוף את החיילים, כדי למנוע את ההרס שגרמה המלחמה ללבנון. אני נוטה להאמין לדבריו, ואם נניח שהם כנים, העובדה היא שנסראללה לא ידע איך נגיב, חטף את החיילים והוביל לתוצאות קשות לשני הצדדים. נראה שבעיקר בגלל הדברים האלה של נסראללה ישנם אלה (למשל עיתונאי "הארץ" יואל מרקוס) המדברים על "לקח ההרס בלבנון" המרתיע את חיזבאללה מפגיעה בישראל.
איני בטוח במסקנה זו. אומנם בעבר הגבנו פעם אחת בצורה אגרסיבית על התגרות, אך אין זה הכרחי שכך נעשה גם להבא. נסראללה, המתבונן בנו מבחוץ ומנסה לעקוב אחרי הלך הרוחות אצלנו, יודע שאם בכל זאת יתקוף, יעלה בישראל הטיעון שאין לחזור על "מלחמת לבנון השנייה" מכיוון ש"כבר עשינו את זה וזה לא עזר. עובדה שהטילים חזרו." דרך חשיבה זו תוביל אותו להניח שבפעם הזאת אין הוא לוקח סיכון כה גדול אם יחליט לתקוף.
ניתוח דומה ניתן לראות בהקשר הפלסטיני. ימים מעטים אחרי סיום מבצע "עופרת יצוקה" בעזה ירו הפלשתינים מספר טילים לעבר יישובים ישראליים ופגעו בסיור צבאי פגיעה אנושה, ובכל זאת לא יצאה ישראל לבמצע "עופרת יצוקה" שני. זאת, למרות שגם לגבי הפלשתינים ניתן להניח כי דבריו של נסראללה נכונים. אולי לו היו יודעים את מימדי ההרס שתגרום פעולת התגובה שלנו ב"עופרת יצוקה", לא היו מפסיקים את ה"תהדיה", אלא בוחרים בדרכי "התנגדות" אחרות, כגון חטיפת חיילים. אך אף על פי שחזו בהתפתחות מלחמת לבנון השנייה, עדיין לא היו בטוחים שנפעל באופן דומה בעזה, ולכן החליטו אחרי התלבטות וחילוקי דעות עם דמשק לסיים את הפסקת האש ולתקוף את ישובי עוטף עזה.
המסקנה היא שבשני המקרים היתה חסרה לפלשתינים ולחיזבאללה "ידיעה" באשר לכוונת ישראל, ידיעה שהייתה מונעת את האלימות מצידם. במילים אחרות, כדי למנוע מהאויב לתקוף, לא די שישראל תהא מוכנה לפגוע באופן קשה בתשתיות אזרחיות, כפי שבסופו של דבר עשינו גם בלבנון וגם בעזה, אלא נדרש גם שהאויב ידע מראש שכך ייעשה, באופן ודאי ואוטומטי וללא שום התלבטויות.
מסקנה נוספת שאותה יש לשלב בדיון היא שהן למלחמת לבנון והן ל"עופרת יצוקה" אין בעצם הישגים ספציפיים שניתן להצביע עליהם. במלחמת לבנון, מה שנותר כהישג אינו הפגיעה באויב החמוש, שהייתה קטנה יחסית וניתנת לתיקון, אלא - אולי - ההרתעה הנובעת מהרס הבתים והתשתיות שאינן קשורות ישירות לכוח הצבאי. אך גם אם ההרס הזה גרם להפסקת אש, אין בו ביטחון לכך שהשקט יישמר לטווח ארוך. גם אחרי "עופרת יצוקה", החמאס לא יכול להעריך מה נעשה בעתיד - כי גם אנו עצמנו לא יודעים עדיין האם נחזור על מבצע ש"עובדה שלא הועיל".
מה שהביא אותי לחשוב על דרך שלישית היא עובדה נוספת למצב שתיארתי, הנעוצה בסיפורים של חיילים שחזרו מעזה באשר לדרך הלחימה שם. על מנת שלא לסכן חיילים, עד כמה שאפשר, ויחד עם זאת להכניס חיילים לאזורים בנויים ומסוכנים, קדם לכניסה תהליך הרס ו"שיטוח השטח" ע"י חיל האוויר קודם להתקדמות הכח הקרקעי. למשל, אם התגלה צלף על בית קומות, שסיכן את החיילים, הוזמן חיל האוויר להרוס את הבית על כל קומותיו, כאשר אם היו שם אזרחים הם בודאי נפגעו.
בדרך השלישית שאני מציע (כמו במאמרי הקודם, "יריחו תחילה"), הדיבור הגלוי ושימת כל הקלפים על השולחן, שקודמים למעשה, הם מרכיבים חשובים מאוד של דרך הפעולה. אולם, הניסוח שאני מציע כאן הוא שונה, ואולי בגלל ההבדל הזה, יהיה יותר קל "לקנות" את השיטה.
ב"יריחו תחילה" הצעתי לפנות לאויב בהכרזה שאין אנו מוכנים להשלים עם תקיפת הישובים שלנו ולכן על כל תקיפה כזאת נענה בהפצצה אווירית ישירה של תשתיות ואזרחים שתגרום נזק בגוף וברכוש עשרות מונים מהנזק שגורמים טילי האויב לנו, ולהתכוון לכל מילה שנאמרת בהכרזה. מה שאני מציע עכשיו הוא לשנות את נוסח ההכרזה ולפעול לפיה אם האיום לא ירתיע - גם הפעם, אוטומטית וללא צורך בדיונים וקבלת החלטה חדשה ע"י הממשלה והקבינט.
ההכרזה החדשה שאני מציע היא כזאת: "אם תתקפו שוב את אזרחינו, ניאלץ להגיע למרכזי עריכם ולהשתלט עליהם, כי התברר לנו שמשם אתם משגרים את הטילים ושם מתחבאים האחראים לכך. כפי שראיתם ב"עופרת יצוקה", אנו משתדלים לא לסכן חיילים, וכדי לבצע את פעולת הכיבוש הזאת נאלץ לגרום, קודם לכניסת החיילים, בעזרת חיל האוויר, הרס שלעומתו ההרס ב"עופרת יצוקה" (שבה לא התקדמנו למרכזי הערים) יהיה משחק ילדים. לצורך כך הצטיידנו בכמות רבה של ציוד לחימה שהורס מבנים ושכונות. הכניסה למבצע, שעיקרו התקדמות כוחות קרקע בסיוע מסיבי של חיל האוויר, תהיה אוטומטית ברגע שתפתחו בירי, וללא כל צורך בהחלטות חדשות. ברגע שאתם יורים, עליכם לדעת שהמבצע מתחיל. כל עבודות השיקום שאתם מבצעים בעקבות "עופרת יצוקה" ירדו לטמיון. בנוסף, למרבה הצער, מטבע הדברים צפויות אבידות רבות בנפש. גם אנו נצטער על כך, אך עלינו לפעול באגרסיביות שלא לסכן את חיי חיילינו. גורלכם בידכם. אל תפגעו בנו ולא תיפגעו."
החידוש בהצעתי לעומת דרך הפעולה שבה נקטנו לאחרונה ב"דין וחשבון", "ענבי זעם", "מלחמת לבנון השנייה" ו"עופרת יצוקה", הוא הידיעה מראש של האויב מה בדיוק אנו צפויים לעשות, המצדיק ויתור על פעולות איבה מצידו. לעומת הרווח שבידיעה, אובדן אלמנט ההפתעה הוא משני, מכיוון שכשמדובר במבצע גדול, שבו מפעילים כוח של אוגדה או כמה אוגדות בסיוע חיל האוויר, נושא החשאיות שולי ממילא.
לסיכום: דרך הפעולה שאני מציע צריכה להתחיל היום ועכשיו, לפני שהפלשתינים מתחילים לגשש ולבדוק את תגובותינו. ההתחלה הזאת צריכה לכלול הצהרה כפי שהראיתי, כשמקדימים לה החלטות ממשלה שתאשרנה את כל מה שנאמר באותה הצהרה, ואת התגובה האוטומטית ללא צורך בהחלטות נוספות. מהותה של התגובה האוטומטית תהיה ביצוע מדויק של מה שנאמר בהצהרה, ולא ביצוע של "מה שצריך לעשות" מסתורי.
|
קישורים
יריחו תחילה - מאמרו של דב אנשלוביץ
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש