שפה היא הדרך העיקרית ואולי הכלי המעשי היחידי להחלפת מידע בין אנשים. פרויד כתב שהשפה מאפשרת מחשבה ורכישת שפה בונה את היכולת לחשוב, ונועם חומסקי טען שדרך מיפוי מבנה השפה נוכל להבין את המחשבה והדעת שלנו. תיאוריות שונות בוחנות את הקשר בין שפה ומחשבה, וכיצד הדרך בה אנחנו משתמשים בשפה מחוללת משמעויות ומשפיעה על המחשבה וההתנהגות שלנו. בני אדם, כתב בנג'מין וורף, רוכשים שפה ומשתמשים בה בהקשרים אישיים וחברתיים, ואכן, שפה ותקשורת מילולית הם גורמים שמחוללים התנהגות חברתית ומשפיעים עליה. ברמה האישית, הבחירה במלים מסוימות משפיעה על תהליכים מנטליים כמו זיכרון, מחשבות או קבלת החלטות; וברמה החברתית, אופי היחסים בין קבוצות שונות נחשף על ידי דרכי הביטוי הלשוניות ומושפע מהן.
הפשטה וקונקרטיזציה
המודל הלשוני שאציג בוחן התנהגות לשונית לא מהצד הבלשני אלא מהצד הפסיכולוגי, והמושג "התנהגות" מתייחס לדרכי השימוש בשפה, המלים בהם אנחנו משתמשים, וכן ליחס שלנו לאחרים, מה אנו מרגישים כלפיהם או חושבים עליהם. התנהגות מתבטאת ביחסנו לחברי הקבוצה שלנו, וביחסנו לחברי קבוצות אחרות, וישנן דוגמאות למכביר, נשים/גברים, דרומי/צפוני, כיתה ה1/ה2. המודל גם מסביר כיצד סטריאוטיפים חברתיים מופצים ונשמרים בקרב החברה.
נתחיל בדוגמא. נניח שראינו בחורה א' מכה בכתף של ב'. אפשר לתאר את האירוע בצורה פרטנית ומוחשית "א' הכניסה אגרוף ל־ב'”, או בצורה פחות קונקרטית כמו "א' הכאיבה ל־ב'”. אם עולים ברמת המופשטות המילולית ניתן לתארו כ“היא שונאת את ב'”. אנחנו גם יכולים להסיק ש"א' אגרסיבית" תוך התנתקות גמורה מפרטי האירוע. כל אחד מהתיאורים מתייחס לאותה התנהגות של א' אולם בחרנו להשתמש במלים שונות.
כפי שראינו, המלים בהם בחרנו מייצגות קטגוריות שונות. התיאור הראשון "הכניסה אגרוף" משתמש בפועל תיאורי כדי לתאר בצורה אובייקטיבית התנהגות מוגדרת וקונקרטית. להתנהגות המתוארת יש התחלה וסיום ברורים, ואנחנו יכולים לחזות בה. התיאור השני, "הכאיבה", משתמש בפועל פרשני שבנוסף לתיאור האירוע המוגדר גם מספק פרשנות מסוימת והערכה חיובית או שלילית של ההתנהגות המתוארת. בשלישי "שונאת" השתמשנו בפועל מצבי לתיאור מצב נפשי ורגשי. בגלל שמצב נפשי איננו קשור לאפיזודה או התנהגות מסוימת, השימוש בו מספק לנו פרשנות ברמה מופשטת ולא תיאור של התנהגות מסוימת. התיאור הרביעי השתמש בשם־התואר "אגרסיבית" לתיאור מופשט של מזגו ואופיו של אדם, במנותק מפרטי ההתנהגות והאירוע.
ארבע הקטגוריות מייצגות סקלה הנעה מפעלים המתארים התנהגות מוגדרת בצורה מאוד קונקרטית, עבור בפעלים מעט יותר אבסטרקטיים שעדיין שומרים על מידה של תיאור קונקרטי של פרטי ההתנהגות, דרך פעלים מופשטים, ועד לשמות־תואר ברמת מופשטות גבוהה ביותר. דוגמאות נוספות לפעלים תיאוריים הן מילים כמו לנשק, לרוץ או לצעוק, המתארים התנהגות מסוימת עם זמני התחלה וסיום ברורים. פעלים פרשניים כוללים מילים כמו לעזור, לתקוף או לרמות, המשלבים תיאור התנהגות מסוימת ופרשנות. תחת פעלי מצב ניתן לסווג מילים כמו להאמין, לקנא או לדאוג, המתארים מצב נפשי שלא קשור בהכרח באירוע מסוים. שמות תואר מופשטים כוללים מילים כמו אימפולסיבי, תוקפני או טיפש, לתיאור אופיו של אדם.
מעבר לסיווג הלשוני, הקטגוריות השונות נושאות מידע בעל משמעויות פסיכולוגיות. כשאנחנו בוחרים להשתמש בפועל תיאורי לתיאור התנהגות כמו “ירה בו" אנחנו לא מספקים מידע מעבר להתנהגות פיזית מובחנת. המשפט לא אומר לנו הרבה על היורה, על מניעיו, או על חלקו של הירוי באירוע. לעומת זאת אם נשתמש בפועל פרשני מופשט יותר כמו "רצח אותו”, אנחנו כבר מספקים מידע על כוונות הרוצח, על הנרצח כקורבן, הערכה שלילית של התוקפן לעומת הערכה חיובית של הקורבן וכיו"ב. בנוסף, המידע שמעביר הפועל "ירה" הוא אובייקטיבי ועובדתי, בעוד שהמידע המתפרש מהפועל "רצח" יכול להיות שנוי במחלוקת.
שם־תואר כמו "ראובן תוקפני" מספר לנו די הרבה על ראובן. אנחנו לומדים משהו על אופיו של ראובן שאיננו תלוי באירוע או בהתנהגות זו או אחרת, ומהמידע אפשר להסיק מסקנות נוספות אודות ראובן או האירוע. המידע המועבר דרך שימוש במילים מופשטות כמו פועל מצבי (“אוהב") או שם־תואר (“אימפולסיבי") הוא בעל עמידות ויציבות גבוהה. ראובן תוקפני תמיד, זה אופיו, ומזגו התוקפני איננו תלוי בנסיבות, הוא תוקפני בבית וברחוב. קשה לוודא ולאמת מידע מסוג זה. פעלים תיאוריים ("בועט") או פרשניים (“מחקה”) מתארים התנהגויות שניתן לוודא אותן על ידי צפיה, אך קשה לאמת את האופי התוקפני של אדם אם לא ראינו שום התנהגות ספציפית. רמות ההפשטה הגבוהות כמו "תוקפני" או "מתעב" המתארות מצבי אופי נפשי מלמדות על תכונות שקשה לשלוט בהן, ומצביעות על כך שרוב האחריות לפעולה נופלת על האדם המדובר ושהוא הגורם העיקרי.
ככל שעולים בסולם ההפשטה, מהפועל התיאורי הקונקרטי ביותר לשם התואר המופשט ביותר, המידע יותר ודאי ויציב, משום שהוא מעיד על תכונות אופי פנימיות לא משתנות שאינן תלויות בגורמים חיצוניים. ההכללה "שלומית פוחדת מכלבים" מתארת תכונות שאינן תלויות בגורם חיצוני מסוים, היא תברח מכל כלב. "שלומית בורחת מהכלב" מתאר התנהגות קונקרטית ולא ברור מהתיאור אם שלומית תברח מכלבים אחרים או אפילו מאותו הכלב אם תפגוש בו במצב שונה.
כדוגמא, השימוש בשמות־תואר יכול להצביע על אשמה. הוא אשם בגלל שהגורמים למעשיו הם תכונותיו הפנימיות, שקיימות בו מלכתחילה, וקיימות בו תמיד. בגלל שאלו תכונות אופי הרי שלא סביר שהוא הגיב רק להצקה. שימוש בשמות־תואר מכוון את תשומת הלב אל הנאשם וכוונותיו, היינו למצבו הנפשי ורגשותיו.
הבחירה ברמת ההפשטה מושפעת מהשיוך הקבוצתי
השימוש בשפה קשור גם באינטראקציות בין קבוצות שונות. בני אדם חברים בקבוצות שונות, רואים אחרים כחברים בקבוצות, ומתייחסים אליהם על בסיס החברות בקבוצות. לחברי קבוצה יש רפרטואר משותף של אמונות, התייחסויות ורגשות לגבי קבוצות אחרות. הרפרטואר הזה כולל סטריאוטיפים ודעות קדומות, שהן ידע ואמונות על המאפיינים הפיזיים והמנטליים, דפוסי התנהגות ויכולות של חברי קבוצה מסוימת. הרפרטואר החברתי המשותף עמיד במיוחד כנגד שינויים, ומתוחזק ומועבר בעזרת כלים תרבותיים וחברתיים שונים.
הבחירה ברמת ההפשטה בה אנחנו בוחרים לתיאור התנהגות מושפעת משיוכנו הקבוצתי. כך, התנהגות חיובית של חברינו תתואר ברמת הפשטה גבוהה, ולתיאור התנהגותם השלילית נשתמש בשפה קונקרטית. לדוגמה, אנחנו מוסריים ומכבדים אחרים, אבל רק התעלקנו עליו קצת. מן הצד השני, ההתנהגות החיובית של בני קבוצה אחרת תתואר בלשון קונקרטית, והתנהגותם השלילית בלשון מופשטת. לדוגמה, הם תרמו לקבצן, אבל הם אכזרים וקמצנים.
אנחנו מתארים את ההתנהגות החיובית שלנו במונחים מופשטים משום שאנחנו רוצים לשמור ולהגביר את התדמית החיובית שלנו ושל הקבוצה שלנו. השימוש במונחים מופשטים משדר מסר על התכונות הפנימיות החיוביות שלנו. אלו תכונות אופי עמוקות ויציבות שאינן תלויות בנסיבות משתנות ושהן עמידות בפני שיני הזמן. האופי שלנו הוא הגון ואנחנו עוזרים לאחרים בלי חשבון. אם מפעם לפעם אנחנו מתנהגים בצורה לא ראוייה זה בגלל החלקה זמנית, בגלל שהיינו עייפים או נקלענו לנסיבות מלחיצות. אבל, אל דאגה, זה זמני ויעבור כי האופי היציב והחיובי שלנו הוא זה שעומד בבסיס ההתנהגות שלנו. אם אחד מאיתנו מתנהג בצורה שלילית, התנהגותו מוסברת בשימוש במונחים קונקרטיים ונקודתיים, כך שמעשיו החריגים אינם מעידים על הכלל.
במקביל, אנחנו רוצים להשפיל את מעמדה של הקבוצה האחרת, כדי לשמור על מעמדנו העדיף. לכן התנהגותם השלילית מתוארת בעזרת מונחים מופשטים, המעידים על אופיים השלילי העמוק. אופי זה היה ויישאר שלילי ללא תלות בנסיבות משתנות, והזמן לא יוכל לו. אם מי מהם עושה מעשה טוב, המעשה יתואר בעזרת מונחים קונקרטיים המעידים על זמניות ותלות בנסיבות, כחריג שאיננו מעיד על הכלל.
לציפיה שלנו לדפוס התנהגות מסוים ישנה השפעה גדולה יותר על הבחירה במילים. ראינו שמניעים אנוכיים משפיעים על אופי השימוש בפעלים, אך אנחנו נוטים להשתמש ברמות הפשטה גבוהות יותר כאשר הן מחזקות ומאשרות את מה שאנחנו חושבים מלכתחילה. הציפיות שלנו לגבי התנהגותם של אחרים משפיעה על רמת ההפשטה בה אנו בוחרים. אם על סמך תפיסה סטריאוטיפית אנחנו מצפים מהם להתנהגות מרושעת, הרי שמעשים שליליים יתוארו בעזרת מונחים מופשטים כמו "התאכזרו" או "התעלמו”. אם אנחנו מצפים להתנהגות רחומה הרי שמעשים חיוביים יתוארו במילים מופשטות כמו "התחשב" או "הגיש עזרה”. בצורה כזאת אנחנו מחזקים את האמונות שלנו ואת המשמעות שלהן. מכיוון שהידיעה המוקדמת שלנו משפיעה על השפה בה נשתמש, אנחנו למעשה תורמים להתממשות הרהורי הלב, ולאישור הדעות הקדומות.
משום שהדעות הקדומות משותפות בדרך כלל לחברה, הרי שההתנהגות הלשונית הזו מהווה התנהגות טובה מבחינת חברתית, כי היא מתאימה לציפיות הכלליות. אם אני מתנהג בהתאם לציפיות החברה, אני משתף עימה פעולה ופועל לפי הנורמות המקובלות. כתוצאה, ההתנהגות הזו תורמת להפצת הדעות הקדומות והסטריאוטיפים, בברכת החברה.
כך לדוגמה, סטריאוטיפ הגבר המנהיג יוצר ציפיות לדפוס התנהגות מסוים המשתקף דרך השימוש במונחים מופשטים, בעוד שהתנהגות של נשים החורגת מהסטריאוטיפ המקובל מדווחת במונחים קונקרטיים. היינו, התנהגות שתואמת את הסטריאוטיפ מחוזקת והתנהגות לא תואמת מוחלשת.
להדגמה נוספת של הדרך בה אנחנו בוחרים מילים לתיאור התנהגות ערכתי סקירה מרפרפת ולא מדעית של שני מקורות בהם דוברי אנגלית התבטאו בחופשיות, בכתב ובע"פ, בנושא מבצע "עופרת יצוקה" בעזה. אני חייב לציין שסיווג מילים לקטגוריות השונות איננו פשוט ולכן יש להתייחס למצגת שלהלן רק כניסיון המחשה בלבד.
המקורות הם תגובות קוראים לשני מאמרים שפורסמו בניו־יורק טיימס (5 ינו' 2009), וריאיון ברשת הטלוויזיה הציבורית האמריקאית עם השליח הפלסטיני באו"ם ריאד מנצור, ושגריר ישראל בארה"ב סלי מרידור (29 דצמ' 2008). חילקתי את הדוברים/כותבים לפרו־ישראלים ופרו־פלסטינים (עפ"י תפקיד, שם, או מקום מגורים כפי שהופיעו בתגובותיהם למאמרים). את המילים קיטלגתי לפי ארבע הקטגוריות פועל תיאורי, פועל פרשני, פועל מצבי, שם־תואר. להזכיר, פעלים תיאוריים ופרשניים הם קונקרטיים או ברמת הפשטה נמוכה, ופעלי מצב ושמות־תואר הם מופשטים. כמו כן תייגתי את המילים לפי נשוא התיאור ואם היחס אליו הוא שלילי או חיובי.
אין זה מפתיע שדוברים פרו־פלסטינים נטו לתאר את הישראלים בדרך שלילית ואת הפלסטינים באופן חיובי. לתיאור התנהגות ישראלית שלילית הם השתמשו במילים כמו לא מוצדקת, מציתים, פעילות רצחנית, מיליטריזם. בכך הם תרמו לחיזוק הסטריאוטיפ השלילי של ישראל, לאישוש הציפיות שלהם להתנהגות ישראלית שלילית, וגם להשפלת התדמית הישראלית. התנהגות שלילית של ישראל תוארה גם בעזרת מילים מוחשיות, אם כי רובן היו פעלים פרשניים עם נופך מופשט כמו מתקפה, כוחות כיבוש, הורגים, הורסים. כשדוברים פרו־פלסטינים מתארים התנהגות פלסטינית חיובית המצב כמעט הפוך - באמצעות מילים מופשטות כמו חסרי ישע, שכנים, אוהבי שלום, מדוכאים.
התפלגות השימוש בפעלים ושמות תואר - דובר פרו־פלסטיני (ביצוע: רון בן יעקב)
מהצד הפרו־ישראלי רואים תמונת ראי. ההתנהגות הפלסטינית, ברובה שלילית, תוארה הן במונחים מופשטים או פעלים פרשניים מופשטים, כגון תעמולה, בניית טרור, מנצלים, אכזריות. ההתנהגות הישראלית החיובית תוארה במילים מופשטות כגון עובדתית, קרא להפסיק, מתאמצים להקטין, לא רוצים מלחמה. אנחנו רואים גם שאם דוברים פרו־ישראלים התייחסו להתנהגות שלילית ישראלית הם עשו זאת במילים מוחשיות מסוג פועל תיאורי כמו תוקפת, משמידה, מגיבה.
התפלגות השימוש בפעלים ושמות תואר - דובר פרו־ישראלי (ביצוע: רון בן יעקב)
ברור שאיננו יכולים להתעלם מהעובדה שבין ישראל לפלסטינים שורר מצב של סכסוך עיקש וקשה שנתפס בעיני רבים כבלתי ניתן לפיתרון כמעט. בסכסוך כזה ישנה בכל זאת חשיבות לשייכות ולשמירה על קבוצת הזהות ואין לזלזל בכוחה החיובי של המלה לשימור האחדות הקבוצתית.
למילים בהן אנחנו משתמשים ישנה חשיבות רבה, אם לא מכרעת, במסגרת שיח ותקשורת מילולית. הנסיון מראה שבמקרים ובמקומות מסוימים ניתן למתן סטריאוטיפים ודעות קדומות ששוררים בין קבוצות שונות דרך עבודה על השפה, כמו ביחסי גברים־נשים, שחורים־לבנים, נטיה מינית ועוד. יכול מאוד להיות שאנשים מחזיקים בסטריאוטיפים ובדעות קדומות, אולם במישור הציבורי אפשר להילחם בהם. אפילו אם לסטריאוטיפים יש סיבות חיוביות (ידע זמין במינימום מאמץ), ואין אנו יכולים לשלוט בהתהוותם, אנחנו צריכים להיזהר מלתת להם להידרדר לדעות קדומות שגוררות יחס שלילי לקבוצות חלשות, דה־לגיטימציה, אפלייה וגזענות.
|
קישורים
תגובות קוראים לשני מאמרים תגובות קוראים לשני מאמרים שפורסמו בניו־יורק טיימס (5 ינו' 2009)
ראיון ברשת הטלוויזיה הציבורית ראיון ב-PBS עם ריאד מנצור וסלי מרידור
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש