 |
המהדורה החדשה של המבנה של מהפכות מדעיות מאת תומאס קון (תרגום: יהודה מלצר, הוצאת ספרי עליית הגג ומשכל, 2005) מחזירה אותנו שלושים שנה לאחור, אל הופעתו הראשונה של הספר בעברית, במסגרת החוג לספרות כללית באוניברסיטת תל־אביב. התרגום העברי לספר ביטא אז כמיהה עזה ליצירתו של מדע הספרות, תחום דעת שיהיה בעל מעמד ומאפיינים של מדע תקני.
|
|
| תרבות והיסטוריה • יהושע ניר • יום ד', 10/9/2008, 15:04 |
|
 |
|
| המבנה של מהפכות מדעיות - עטיפת הספר |
|
באמצע שנות השבעים למדתי בחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב. זו היתה תקופה של פריחה עצומה בחוג. מטעמו או בתמיכתו יצאו לאור באופן שוטף כתב עת אקדמי באנגלית (Poetics and Theory of Literature" (PTL", כתב עת אקדמי בעברית "הספרות - רבעון למדע הספרות", ורבעון ספרותי עב כרס בשם "סימן קריאה". לימדו בו דמויות כמו חוקר הסיפור המקראי מאיר שטרנברג (לימים חתן פרס ישראל), העורך המיתולוגי מנחם פרי, מפתח תאוריית הרב מערכת בחקר התרבות איתמר אבן זוהר, והחוקר והמתרגם בנימין הרשב (הרושובסקי), מייסד החוג. הם כולם ניסו ליצור ולקדם את "מדע הספרות", עיסוק עיוני־ביקורתי בספרות שישווה בתכונותיו לפחות לבלשנות המודרנית או למדעי החברה המקובלים. מהפכות של ממש בתפיסת טקסטים ספרותיים התחוללו שם, בעיקר בחקר הטקסט המקראי, בהבנת מערכות ספרותיות ותרבותיות ובפענוח אופני ייצוג המציאות בטקסטים בכלל ובספרות בפרט.
סביב העניינים האלה התחוללו ויכוחים ערים במוספי הספרות השבועיים של העיתונים הגדולים ומלחמות עולם ניטשו בין המצדדים והמתנגדים בכינוסים ובמפגשים שונים. היתה תחושה שחקר הספרות והבנת תהליכים פרשניים הם עניינים חשובים שיש טעם להילחם עליהם. כל זה נראה היום כאילו התרחש לפני מיליון שנים. כמובן, עדיין מלמדים וחוקרים ספרות באוניברסיטאות. אבל שארית הלהט עברה לויכוחים על רב־תרבותיות, על סוגיות מגדריות ועל פשרם של טקסטים מתקשורת ההמונים. השיח האקדמי בתחום העיון הספרותי באוניברסיטה שבה למדתי בזמנו ממחזר חומרים מתור הזהב של שנות השבעים, ואלמלא פריחתו של נושא המגדר בחקר הספרות והתרבות בשנים האחרונות, לא היה נוסף לתוכנית הלימודים מלפני שלושים וחמש שנים כמעט דבר.
מילת המפתח באותם ימים היתה מדע: מאמר הפתיחה ב- PTL משנת 1976 נקרא: "Poetics, Criticism, Science" . מאמר המבוא של רבעון "הספרות" הראשון משנת 1968 כותרתו: "על תחומי מדע הספרות". השורה הראשונה של כתב העת Poetics Today של החוג משנת 1979 אומרת: "Poetics is the systematic science of literature" . לא מפליא, אם כן, שהספר של תומאס קון המבנה של מהפכות מדעיות יצא לאור דווקא במסגרת החוג לתורת הספרות הכללית ב-1977, בסדרת ספרים של המכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה (חלק מהחוג), בשיתוף עם "ספרי סימן קריאה" ו"הספרות". ומי היו עורכי הסדרה? בנימין הרשב, איתמר אבן זוהר ומנחם פרי. באופן לא מפתיע כל המידע הזה על המהדורה העברית הראשונה אינו מוזכר כלל במהדורה החדשה, המבקשת, כנראה, להתנער מהזיקה לפואטיקה וסמיוטיקה.
קון היה פיסיקאי בחינוכו האקדמי, וספרו עוסק באופן בלעדי במהפכות מדעיות בתחום המדעים המדוייקים, הלוא הם מדעי הטבע, ובעיקר פיסיקה, כימיה וביולוגיה. והנה בארץ יצא ספרו לאור דווקא בחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל־אביב. במבט ראשון עלול עניין זה להיראות משונה, אבל הכמיהות המדעיות של החוג הכשירו לכך את הקרקע, וקון הפך (עוד לפני שתורגם לעברית) ליקיר התפיסה המדעית של העיון בספרות על פי החוג. אין פלא אפוא, שקראנו חלקים של הספר באנגלית במסגרת קורסי המבואות למדע הספרות. אחר כך, כשיצא לאור בעברית, קראו תלמידי החוג את התרגום. מושג הפרדיגמה של קון התאים לנו, כי היינו, לכאורה, בעיצומו של השלב הטרום־פרדיגמטי של מדע הספרות החדש ולקראת הופעת הפרדיגמה הגואלת.
תומאס קון, על כריכת ספר מאת זייאודין סרדר
קון מציע הסבר לתהליך היווצרותו של מדע תקני. תחילה בא השלב הטרום־פרדיגמטי, שבו יש תוהו ובוהו של השערות, מחקרים ותיאוריות בלא שתפיסה אחת מרכזית תשלוט בכל. אחר כך פרדיגמה אחת, תפיסה המקובלת על הקהילה המדעית של תחום הדעת מופיעה והופכת להיות מורת הדרך של המדענים בתחום. ממנה נובעות שאלות החקר, דרכי המחקר והתיאוריות המרכזיות שישלטו בכל ממסדי המדע. לעתים יכולים ספר אחד או תגלית אחת ליצור את הפרדיגמה, למשל "מוצא המינים" של דרוין, "הפרינקיפיה" של ניוטון או שני מאמרי היסוד של איינשטיין מ-1905. אבל בחלוף השנים וברבות המחקר והתיאוריה צצות בעיות, שאלות לא פתורות וסתירות מופיעות, ואנו שוב במעין מצב טרום־פרדיגמטי חדש, ממתינים לפרדיגמה מושיעה שתחזיר את העיון המדעי למצב תקני.
התפתחות העיון בספרות בפרט ובתרבות בכלל לא היטיבה עם תפיסת "מדע הספרות". דווקא גישות דה־קונסטרוקטיביות, פוסט־מודרניות ואנטי־מדעיות המדגישות כולן את חוסר האפשרות של פיענוח שיטתי של הטקסט הספרותי פרחו להן בשנות השמונים ואילך בשיח הביקורתי. העיון בספרות נשאר מפוצל בין גישות שונות, הפוכות ומגוונות, בלא שתופיע פרדיגמה בנוסח קון. ובאמת אין בזה הפתעה גדולה, בהתחשב במורכבות, בעומק ובגיוון של התרבות והיצירתיות האנושית המשתנות ומתחדשות ללא הרף.
גם התיאוריה של קון נראית היום, לאחר עיסוק אובססיבי בנושא בשנים שלאחר פרסום הספר, בעייתית משהו. מבחינת הדיוק ההיסטורי מצאו לא מעט היסטוריונים של המדע ממצאים המטילים ספק בתקפותו של התיאור. מזוית הפילוסופיה של המדע והגישה הרלאטיביסטית ל"אמת" המדעית שמשתמעת מקון – גם כאן קמו לא מעט פילוסופים לערער על היחסיות שקון קובע לתוצאות המחקר המדעי (כל פרדיגמה בוא יבוא יומה, לא כן?) והציעו פתרונות מתוחכמים יותר.
הקריאה החוזרת שלי בספר במהדורתו החדשה היתה, לפיכך, נוסטלגית בעיקרה. המהדורה השנייה בעברית אמנם שונה רק במעט מהמהדורה הראשונה, אבל הזמנים השתנו מאוד. השיח הספרותי והשיח הביקורתי הפכו שוליים בהווייה שלנו. מדורי התרבות בעיתונות ובערוצי תקשורת ההמונים כבר אינם פנויים לעסוק בדיונים על טבעו של העיון בספרות או בתרבות. בימים אלה, כשמדונה חוגגת חמישים במוספי התרבות, נעים להיזכר בזמנים אחרים, בהם המבנה של מהפכות מדעיות עמד במרכזו של שיח ביקורתי. אפשר עדיין לקרוא בו כספר פילוסופיה קלאסי, מנכסי צאן ברזל שיש להכיר ולהוקיר, אבל כבר אין טעם או צורך להילחם בעדו או נגדו, כי רוב המלחמות הללו כבר נגמרו.
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש