 |
ההתפתחויות הטכנולוגיות של ימינו מאיימות לקרבנו ליום בו נוכל ליצור יצורים דמויי אדם, בעלי בינה מלאכותית - גלמים. כיצד התייחסה ההלכה לגלמים הדמיוניים של העבר, וכיצד ניתן להשליך מכך על הגלמים האמיתיים שאנו עשויים ליצור בעתיד הלא־כל־כך רחוק? (חלק ראשון מתוך שניים).
|
|
| דת והעידן החדש • אלי אשד • יום ה', 31/8/2000, 12:51 |
|
| |
"וזאת לדעת: ספר היצירה כוחו טהור לא אוב בו או מלאך רע
והוא רחוק ממגיה שחורה כרחוק הרזיאל מסטרא אחרא, מצירופיו ידום המעשה
וכשעליון סוגר ספריו לנוח, רק ספר היצירה נשאר פתוח."
(יעקב אורלנד "מעשה העגל")
בשנים האחרונות חלות התפתחויות עצומות בתחום ההנדסה הגנטית: פרויקט הגנום למיפוי הדנ"א האנושי הגיע (לפחות לכאורה) לסיום מוצלח, אם גם שנוי במחלוקת; גם ניסויים בשיבוט בעלי חיים (דוגמת הכבשה דולי) הובילו להישגים, והמחקר עוד בעיצומו.
הדרך לשיבוט בני אדם, דהיינו, יצירתם באמצעים מלאכותיים, נראית כעת קצרה מבחינה מעשית, והמכשול העיקרי הוא שורה של חששות והתנגדויות אתיות ופילוסופיות לעצם המוסריות ולהשלכות לטווח ארוך של מעשה מסוג זה. אין כל ספק שאם יווצרו אי פעם בני־אדם מלאכותיים כתוצאה משיבוט, או אינטליגנציות מלאכותיות של מחשבים ואנדרואידים, הרי האדם יאלץ ליצור מערכות חדשות של חוקים והחלטות מוסריות כדי לטפל בהם. הדיונים בנושא, ניתן להניח, יהיו מורכבים ומסובכים ביותר .
אבל עד כמה שהדבר ישמע מפתיע, דיונים רציניים ביותר בנושא זה כבר התנהלו ועודם מתנהלים מזה מאות שנים בהלכה היהודית, ונדמה כי נושאי דיון אלה עוסקים במידה רבה בנושאים שאיתם יצטרכו הפילוסופים והמשפטנים של העתיד להתמודד. דיונים אלה הם שישמשו כבסיס לפסיקות של אנשי ההלכה היהודיים בנושא של שיבוטים ואינטליגנציות מלאכותיות.
נושא הדיונים ההלכתיים הללו, שהוא כיום רלבנטי יותר מאשר אי פעם בעבר, היה ביצור המלאכותי שנקרא הגולם. הגולם הינו יצור דמיוני לחלוטין, אך הדנים בנושא (שהיו רבנים חשובים) האמינו באפשרות קיומו.
לאורך הדורות היה ליהודים עניין תאורטי עמוק ביצורים מלאכותיים, ויתכן שאין זה מקרה שחלק גדול מהחוקרים החשובים כיום בנושא האינטליגנציה המלאכותית הם יהודים - אנשים כמו מרוין מינסקי, נורברט וינר ואייזיק אסימוב, על שלושת חוקי הרובוטיקה שלו. אנשים אלו הם רק החוליות האחרונות בשרשרת ארוכה של רבנים, פוסקים וסופרים שגילו ענין בנושא היצורים המלאכותיים, שאין למצוא לו מקביל אצל שום אומה אחרת. היצור המלאכותי, הגולם, כפי שנקרא ביהדות, הפך לתרומה היהודית החשובה ביותר לספרות הפנטזיה המודרנית, אולם הדיונים בו, כפי שעוד נראה, עברו מעל ומעבר ליצירות ספרותיות, והגיעו לדיונים הלכתיים מפורטים בנושא האפשרויות של גלמים בעלי אינטליגנציה, זכויות הגלמים, והרבה יותר מכך .
מהו הגולם?
"גולם" היא מילה הלקוחה מהמילה "גלמי", המופיעה בספר תהילים ומתיחסת למשהו בלתי מושלם וחסר צורה. חכמי התלמוד התיחסו לאדם הראשון בעת יצירתו בידי האל כגולם - יצור חסר נשמה וחסר בינה, עד שהשלים האל תכונות אלה והפכו לאדם אמיתי. בתקופת התלמוד נוצר הרעיון שלא רק האל יכול ליצור חיים, אלא גם בני אדם, אם כי אלה חייבים להיות חכמים גדולים בתורה וב"ספר היצירה" - ספר מוזר מאוד שנתחבר במאות הראשונות לספירה, ומראה שיסוד כול בריאה הם צרופים של 22 האותיות של השפה העברית. בספר נרמז כי על־ידי צרופים אלה, לא רק האל יכול לברוא עולמות, אלא גם בני אדם.
חכמים שונים שדנו באפשרויות אלה, כמו הרב אליעזר מוורמס, שחי בימי הביניים, נתנו הוראות מדויקות ביותר כיצד ניתן הדבר להעשות בידי קבוצה של כמה אנשים המבטאים צירופים שונים של האלף־בית, המבוטאים על דמות המורכבת אדמה, וכך נותנים לה את כח החיים. אחרים הוסיפו וטענו שיש לכתוב על מצח הדמות את המלה "אמת", שתיתן לו את כח החיים הסופי, ומחיקת ה־א' שבה תגרום לו למות. שיטה נוספת היתה להשתמש בשם המפורש של האל ולהכניסו לפיו של הגולם וכך לתת לו חיים. ההיפוך של פעולות אלה יכל להחזיר את הגולם לעפרו להשמידו.
בתקופת התלמוד נוצרו אגדות על דמויות תנכיות שונות, שבאמצעות ספר היצירה יצרו גלמים - ביניהן אברהם אבינו, שבמסורת נחשב למחבר ספר היצירה, ופסוק בספר בראשית שבו נאמר כי "עשה נפשות" פורש מילולית כמעשה יצירה של גלמים. סופר גם על בניו של יעקב שיצרו גלמים נקבות לשימושים מיניים, וגם והנביא ירמיהו תואר כמי שעסק בנושא.
כן הופיעו סיפורים על חכמי תלמוד שיצרו גלמים, הן אנושיים והן של בקר. בימי הביניים סיפורים אלו החלו להתפשט, בעיקר בקרב קהילות אשכנז, ומעשה יצירת הגולם החל להחשב למעשה המיסטי העליון אליו ניתן להגיע, וההוכחה הסופית לעליונותם של חכמי ישראל על חכמי הגויים.
החל מהמאה ה-16, ספורים אלה החלו להיות נפוצים במיוחד. הפעם, בניגוד לספורים מתקופות קודמות בהם עצם יצירת הגולם היתה מטרה בפני עצמה, בספורים החדשים יותר נוצרו הגלמים למטרות מעשיות: על רבי שמואל החסיד סיפרו שיצר גולם שילווה אותו בנדודיו וישמש כשומר ראשו (מטרה שהגולם, עם כוחו הרב לעין ערוך מזה של כל יצור אנושי, יכל למלא בצורה מושלמת); על המשורר שלמה אבן גבירול סיפרו שיצר גולם נקבה כעוזרת בית, וכנראה גם למטרות אחרות...
שני הסיפורים המפורסמים ביותר על יצירת גלמים דנו שניהם ברבנים שחיו באותה התקופה במאה ה-16, אותה ניתן להגדיר כתור הזהב של יצירת גלמים. הראשון מביניהם היה רב אליהו בעל שם מהעיר חלם (כן, אותה עיר שהתפרסמה בפולקלור היהודי כעיר הטיפשים, אולם לכך אין כל קשר לספור הנוכחי). סופר עליו שיצר גולם כמשרת, אולם מידי יום הלך הגולם וגדל, עד שהרב החל לחשוש ממנו ומהמשך גידולו. הרב צווה על הגולם שיתכופף ויחלוץ את מגפיו, כך יוכל הרב להגיע אל מצחו של הגולם, שם היתה חרותה המילה "אמת", כדי למחוק את האות א' כך שתשאר המלה "מת" בלבד, אז יושמד היצור. על־פי גרסה זו, זוהי הדרך היחידה להשמידו. להמשך הסיפור יש שתי גרסאות - אחת יהודית ואחת נוצרית, וניתן להראות דרכן את הבדלי התפיסות של דתות אלה לגבי נושא הגולם ויצירת חיים בידי אדם. בגירסא הנוצרית, הרב הצליח למחוק את האות, אולם הגולם נפל עליו וקבר אותו תחתיו והרגו. ובכך, מסביר המספר הנוצרי, שילם היהודי הנבזה על חטא הכישוף הנורא שביצע. בגירסא היהודית המקורית, לעומת זאת, הרב אמנם נשרט קלות כתוצאה מגושי עפר שנופלים עליו מהגולם, אולם בכך מסתכם הנזק. הרב לומד מהניסיון, והגלמים הבאים שיצר, היו בטוחים יותר.
ספור זה, בגרסתו הנוצרית לפחות, הוא אחת הדוגמאות הראשונות בספרות על יצור מלאכותי היוצא כנגד יוצרו. כאן מתחילים להדגיש את עצם הסכנה של ניסיון האדם לחקות את מעשי בוראו. היהודים נחשבו בעיני הנוצרים לבעלי כוחות כישוף אפלים, ורק טבעי היה שנוצרים מפוחדים יקחו את הספורים היהודיים על יצירת גלמים ויהפכו אותם לספורי אימה. למרות כי, כפי שנראה בהמשך, במסורת היהודית האותנטית קיימת גישה דומה אך לא דומיננטית, הרי שהגישה הדומיננטית היא בדיוק הפוכה, ולכל היותר מזהירה את היוצר שיקפיד על אמצעי זהירות.
היוצר שני של גלמים בתקופה זאת, והמפורסם מכולם, היה המהר"ל מפראג, שחי בתקופתו של אליהו מחלם. במציאות, לא היה למהר"ל כול קשר לנושא, פרט להתיחסות הלכתית חשובה אחת בה נדון בהמשך. אך פירסומו וקשריו עם מדענים ואלכימאים ועם הקיסר רודולף שהתענין בכול צורה של כישוף ובכלל זה יצירת אדם באמצעי אלכימיה, הביאו לכך שלאחר מותו החלו להתפתח על הרב שורה של אגדות על כוחות כישוף וידיעותיו בקבלה מעשית (במציאות היה לו ענין מועט בנושאים אלה).
בין אגדות אלה היה גם סיפור כיצד יצר גולם לשם עבודות הבית על ידי השם המפורש של האל, וביום שבת היה מוציא את השם המפורש מהגולם וזה היה הופך לגוש אדמה ממנו נוצר, עד יום ראשון בו היה נוצר מחדש. אולם יום שבת אחד הרב שכח להוציא ממנו את השם המפורש, וכתוצאה החל הגולם להשתולל ברחובות פראג, עד שלבסוף הצליח הרב להשתלט עליו ולהוציא ממנו את השם המפורש, הנותן לו חיים, וכך הביא להשמדתו.
זהו הסיפור הקלאסי של הגולם הקם על יוצרו, משפט שהפך לפתגם בשפה העברית, אולם גם כאן, בניגוד לסיפורים הנוצריים, אין הגולם מתואר כיצור שלילי מעצם בריאתו, והשתוללותו היא תוצאה של חוסר זהירות של היוצר. הסיפור ממשיך ומספר כי הרב טרח והטמין את גופת הגולם בבית הכנסת בפראג, כדי שאפשר יהיה להחיותו אם יהיה צורך בו בעתיד.
בשלב מסויים הפך נושא הגולם לבסיס לדיונים הלכתיים רציניים ביותר, עד כמה שהם נראים לעיתים מוזרים ולא מציאותיים (לזמנם) - הרי הם עוסקים בשאלות שהעסיקו בעבר סופרי מדע בדיוני כמו אסימוב, ובימינו מעסיקים יותר ויותר מדענים, משפטנים ופילוסופים.
האם אפשר ליצור גולם?
מומחי ההלכה היהודית דנו בשאלות כמו: האם ניתן לפתח אינטליגנציה מלאכותית שתהיה שווה לזו של האדם? האם צריך ומותר לעשות זאת? מה יהיו זכויותיו של יצור מלאכותי? על שאלות אלו ואחרות יש דיונים הלכתיים מפורטים ביותר, וסביר מאוד להניח כי כאשר, בעתיד, רבנים יצטרכו לדון בשאלות אלה במציאות, הם יפנו לדיונים הללו כתקדימים.
אין אני אומר דברים אלה בעלמה. השימוש בסיפורים אגדתיים קדומים כמודל התיחסות לחידושים מודרניים כבר אירע, ובנושא הקשור במקצת לנושא הגולם והאדם המלאכותי - בנושא ההזרעה המלאכותית.
כאשר דנו בנושא ההזרעה המלאכותית בנשים - האם הוא מותר או אסור - רבנים ידועים כמו בן ציון עוזיאל (שאסר) והרב עובדיה יוסף (שהתיר), הרי הדוגמה שהשתמשו בה להסברת פסיקתם הייתה אגדה קדומה מימי הביניים, על בתו של הנביא ירמיהו. אישה זו התעברה בצורה מוזרה בבית המרחץ, באופן מלאכותי, מזרע של אביה הנביא, וכך ילדה את בנה בן סירא (כותב ספר חיצוני ידוע) שהיה, כתוצאה, גם בנו וגם נכדו של ירמיהו. סיפור זה על הזרעה מלאכותית היה מבחינת עובדיה יוסף הוכחה שיכול לצאת גם טוב מהזרעה מלאכותית. כיום, עובדיה יוסף הוא האויב מספר אחד של הציבור החילוני, אולם בעבר הוא נודע בפסיקותיו הליברליות בהשוואה למקובל בעולם החרדי, כפי שמראה תמיכתו בנושא ההזרעה המלאכותית על סמך תקדים בן סירא.
בפסיקה ידועה אחרת שלו, דן הרב יוסף באפשרות להעסיק שימפנזים כגויים של שבת, ופסק שהדבר מותר. הדבר עורר גיחוך רב בציבור, אולם אם נקבל את האפשרות של שימפנזים אינטליגנטיים על־ידי הנדסה גנטית, הפסיקה אינה מטופשת כלל, וניתן להסתעף ממנה לפסיקות בעניני גלמים שמתוארים בסיפורים שונים כ"גויים של שבת".
סביר להניח שגם סיפורי הגולם (עליהם יש אחרי הכל דיונים הלכתיים של ממש), ישמשו בעתיד כמודלים מקבילים לדיון.
בהלכה אנו מוצאים כמה סוגי שאלות לדיון בקשר לגולם. הראשונה בהם היא: האם בכלל אפשרי ליצור גולם? על כך היתה תשובתם של רוב אלה שהתיחסו לנושא חיובית. הם התיחסו לפסוק "כי אם עוונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלוהיכם" (ישעיהו נ"ט, ב') כהוכחה לכך שבעצם אין הבדל בין כח הבריאה האלוהי וזה של החכם הבקי בספר היצירה. אמנם היתה דעה מנוגדת של רבי אלעזר בן זימרא, שטען שאפילו אם ינסו כול תושבי העולם לברוא ביחד יתוש הם לא יצליחו בכך, ובודאי שיהיה זה בלתי אפשרי לאדם אחד ליצור גולם, אולם היתה זו דעת מיעוט.
כמובן, היו חכמים רבים מאוד שלא האמינו בכל הנושא, אולם הם לא טרחו להביע כלל את דעתם, ומאלה שכן הביעו את דעתם על יצירת גלמים - הרוב האמין באפשרות.
האם מותר ליצור גולם?
השאלה השניה בה דנו הפוסקים היתה: גם אם נניח שניתן לברוא גולם, או כפי שטענו כמה מהקיצוניים שבהם - עולמות שלמים בזעיר ענפין (אפשרות שנתקבלה תאורטית אם כי נראה שאיש לא העז לבדוק את ההשלכות המעשיות שלה), האם מן הרצוי לעשות זאת? האם לא תהיה בכך התגרות בכוחו של האל?
נראה שבשאלה זאת היה ויכוח בין שתי אסכולות של מחייבים ושוללים בתקופת התלמוד. אסכולת המחייבים לא רק טענה שמעשה היצירה מותר, אלא אף חיובי ורצוי, שכן בכך מראה הצדיק (ולדעתם רק צדיקים יוכלו לבצע זאת) את כוח היצירה שהאל נתן לאדם, ומתקרב יותר אל הבורא. לדעתם, לא זאת בלבד שיצירת הגלמים מותרת, אלא אף אין בה בגדר כישוף, אלה זהו דבר שלחלוטין בתוך הטבע. העולם כולו, לטענתם, הרי נברא על ידי אותם צרופי אותיות בהם משתמש היוצר לבריאת הגולם, כך שלא יעלה על הדעת לראות בכך דבר לא טבעי. אופיינית לגישה חיובית זאת היא הערתו של הרב הידוע יהושע בן חנניה, "יכול אני ליטול קישואים ואבטיחים ועושה אותם איילים וצבאים והללו מולידים איילים וצבאים". המשתמע מדבריו הוא שאין כל רע בביצוע מעשים מדהימים אלה.
דעותיהם של השוללים, לעומת זאת, מזכירות מאוד את אלה שאנו מוצאים בנצרות כעבור מאות שנים, ובספרים כמו "פרנקנשטיין" של מרי שלי (שכנראה הושפע מסיפור הגולם היהודי). הם חששו שיצירת גלמים עלולה להביא לעבודה זרה, לפולחן ליצורים המלאכותיים שיוצרו, או אף גרוע בכך - היא עלולה להביא לגאווה עצומה אצל היוצר, ולגרום לו לחשוב שהוא שווה לאל, או אף עולה עליו.
על מנת להמחיש את טענותיהם אלה, השוללים יצרו סיפור על הנביא ירמיהו ועל בנו/נכדו בן סירא (שהוא, כזכור, תוצר של הזרעה מלאכותית) שיצרו במשותף גולם שעל מצחו היה כתוב "אלוהים אמת". משהתעורר הגולם לתחיה, לקח סכין ומחק ממצחו את ה־א' במילה "אמת", וכעת היה כתוב "אלוהים מת". כששאל אותו ירמיהו הנדהם מדוע עשה זאת, הסביר לו הגולם שאם יתחילו בני אדם כמוהו לברוא גלמים, יחשבו עצמם שוים לאל, ומבחינתם יהיה הוא מת. ירמיהו המזועזע שאל את הגולם מה אפשר לעשות כדי למנוע זאת, והגולם הסביר לו שעליו להשמידו(!). הסיפור מסתיים בהצהרה של ירמיהו שאסור לאדם ללמוד דברים מעין אלה, המזכירה מאוד את ההצהרה הקבועה בסרטי אימה ישנים, שיש דברים שבני האדם "לא צריכים להתעסק בהם" - אלא שהיא קודמת להם באלף שנה.
המענין הוא שיש במסורת היהודית רק ספור אחד נוסף השולל לחלוטין את כל רעיון יצירת הגולם, ובו הרמב"ם, סמל הרציונליות והמדע ביהדות, מחליט לבצע ניסוי ביצירת גולם. במהלכו הוא הורג את תלמידו בהסכמתו של זה, חותך את גופו לחתיכות, שם אותן במיכלים, ולאחר ניסויים שונים בספר היצירה, הגוף מתחיל להתחבר ונוצר אדם מלאכותי. אלא שהרמב"ם מתחיל לחשוש מאשר עלול לקרות עם האדם המלאכותי הזה, שכן עלולים לעבדו כמשיח, והוא משמידו. גם סיפור זה נגמר בהתקפה ארסית כנגד אלה שחושבים שמותר לעסוק בדברים מעין אלה.
אבל שני סיפורים אלה היו יחידים במינם כשוללים באופן מוחלט את הניסויים ביצירת גלמים. הם אף לא זכו להד כלשהו בתרבות היהודית המסורתית, אם כי סביר להניח שרבים מרעיונותיהם נספגו בנצרות, שקיבלה בדרך כלל את התפיסה העויינת ליצירת חיים - תפיסה המתבטאת בסיפורי פאוסט ופרנקנשטיין.
המאבק בשאלה אם "מותר" ליצור גלמים הסתיים, אם כך, בנצחון המחייבים. מאז ואילך היהדות רואה בחיוב את הנושא, אם כי הכול מסכימים שיש בו גם סכנות, אך על אלה ניתן להתגבר אם היוצר הוא צדיק אמיתי ושומר על אמצעי הזהירות המתחיבים. הסכנות בעניין נובעות לדעת הדנים בנושא לא מהגולם, אלא מהאדם היוצר עצמו, אם טעה בנתינת ההוראות הדרושות. הגולם עצמו נחשב יצור ניטרלי שאינו טוב אבל גם אינו רע מעצם מהותו.
בשבוע הבא יתפרסם המשך המאמר, ובו דיון על זכויות הגולם, בשאלה האם מותר להרוג גולם, באפשרות ליחסי מין בין אדם וגולם, ועוד.
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש