 |
|
סקירת המפה הפוליטית בעתיד הקרוב, עם התגבשותה של התפנית האחרונה בסדר היום של אהוד ברק.
|
|
| פוליטיקה • שי כהן • יום ב', 21/8/2000, 17:39 |
|
| |
"המהפכה החילונית", האופציה החילונית של ברק, הופרחה היום לאוויר. מוקדם עוד לדעת אם מדובר בעוד בלון ניסוי מצד ברק, המנסה כרגע את המקל, לאחר שהגזרים שנתן לש"ס הכזיבו. מה שברור הינו שהחרדים על הכוונת.
גם אם מדובר בתעלול "ברקי", הרי שהעובדות מצביעות בבירור: רגע אחרי ה"שלום", החרדים יסומנו כאויב האמיתי. הסחורה החרדית - קולות למען השלום - תוטל ארצה ככלי אין חפץ בו. מניות החרדים יצנחו מהר.
העובדות פשוטות: זמנם של החרדים קצוב. בין אם יהיה זה בעקבות יוזמת ברק הנוכחית, ובין אם מחר, או מחרתיים, בסופו של דבר - בוא תבוא התגובה החילונית. אך לנו אצה כבר הדרך, וקצות אצבעותינו מעקצצות כבר לחתום על החוקה שתהפוך את ישראל למדינה חילונית וחופשית. מה הסיכוי להצלחת מהלכו של ברק, אם אכן יתמיד בו?
מפלגות העולים, חייבות לרצות את קהל בוחריהן. עבור מפלגות אלו, אם לא יתמכו כבר היום בחוקה, תהיה זו התאבדות פוליטית אמיתית. הפרדת הדת מהמדינה, נישואין וגירושין אזרחיים, ביטול שליטת הרבנות על תעשיית הכשרות - כל אלו, ועוד, הם חלק עיקרי ברשימת הקניות של הבוחר הפוטנציאלי שלהם.
שרנסקי וליברמן, בין אם באופוזיציה או לא, ניזונים בחייהם הפוליטיים ממאגר קולות העולים. בשל כך הם מחוייבים לא רק בהצבעה נלהבת בעד כל חוקי ה"חילון" הללו, אלה אף עשויים לנסות בשלב זה או אחר להצטייר כמגיני העולים וזכויותיהם במערכה ל"חילון", וזאת כקרדיט בולט לבחירות הקרבות.
למרצ, סיסמת "השלום קודם" לא תועיל. עובדיה יוסף ודומיו הצליחו, בגבהות ליבם, להשניא את החרדים על רוב רובו של הציבור, עד כדי־כך שמרבית בוחרי מרצ ידרשו ממר "קראו את שפתיי" להצביע, ומיד, בעד חילוניות עכשיו. לשלום נוכל לחזור אחר־כך. יוסי שריד, באם יהין להצביע נגד חוקה לישראל, הינו היסטוריה פוליטית. שום תעלול שפתיים לא יועיל לאיש שהופך לבן לשחור במחי משפט. שריד יודע זאת, ויש גם מי שיזכיר לו - שינוי.
שינוי הינה, כמובן, הסמן הקיצוני של החילונים. אם תועבר החוקה עוד בקדנציה זו, ניתן יהיה לרשום בספרי ההיסטוריה כי מעולם לא הייתה מפלגה בישראל שהגשימה את מצעה כה מהר... לא רק שקולותיה לתהליך החילון מובטחים, אלא גם נוכחותה בזירה שואבת ודוחפת את קולות מרצ לתמיכה מוצהרת בתהליך.
במפלגת המרכז החבוטה, שוכנות דמויות שונות, ולרובן חשבון פתוח עם החרדים או עם ש"ס. לו לא היו לו עניינים אחרים לטפל בהם כרגע, יצחק מרדכי יכול היה לצחקק בשקט למראה הנקמה המתקרבת בש"ס, שמנעה כל תמיכה ממנו בבחירות האחרונות ודחתה בבוז את התרפסויותיו בפני עובדיה יוסף, ובכך הותירה אותו קירח מכאן ומכאן.
הסמנים הימניים במפלגת המרכז, רוני מילוא, ובמידה מועטה יותר דן מרידור, הינם תומכים וותיקים בחוקה לישראל. שניהם התעמתו עם החרדים פעמים רבות במהלך הקריירה שלהם ויכלו להם - רוני מילוא כראש עיריית תל־אביב, ודן מרידור כשר המשפטים. זה האחרון אכל מהחרדים מרורים רבים בתקופת כהונתו, ולמרות זאת בנה והקים את נדבכי החוקה.
אמנון ליפקין שחק, שבין כה וכה נוטה לכיוון ברק, יפעל ככל הנראה כפי שיוליך ברק את תמרון החילון בו פתח. אם ברק ילך באמת לחילון, יתמוך שחק, ככל הנראה, במהלך. אם יתגלה התהליך כאמצעי להפחדת ש"ס ותו לא, סביר שגם אז ילך שחק עם ברק, תמורת מקום טוב בצמרת.
נדמה כאילו היחיד במחנה השמאל שמתנגד למהלך הוא לא פחות מאשר שמעון "לא ירקו עלי - זה גשם" פרס. הוא עוד מתעקש שצריך להמשיך ולדבוק בחרדים. אולי הוא עדיין מנסה להוכיח לחרדים שהוא המועמד המועדף לנשיאות. הלו! נגמר כבר, הפסדת!
קשה לצפות שהחשבון הפוליטי הפשוט איננו ידוע למרבית חברי הכנסת בליכוד. ישנם, כפי הנראה, חברי כנסת בליכוד שבכל מקרה יתמכו בהצעות החילון - משמעת סיעתית או לא. מיכאל איתן, שיצא נגד החרדים כבר בשלהי כהונתו של בנימין נתניהו ובזמן תקופת הבחירות, הינו קול כמעט מובטח בהצבעות אלו.
חברי כנסת נוספים, הרואים את מקומם בכנסת נשמט ככל שחיבוק הדוב עם ש"ס מתהדק, עשויים לעשות את החשבון הפשוט שלהם: ש"ס חלשה, הם בפנים; ש"ס חזקה, ובמקומם ישב המועמד הבא לכנסת ברשימת ש"ס.
הליכוד יודע כי אסור לו להמשיך ולהישען על קולות החרדים. קולות אלו מצביעים ימינה בעד ראש הממשלה, אבל למפלגה מצביעים לש"ס. בד בבד, מצביעי הימין החילוניים, המתנגדים לחרדים, בורחים מהליכוד הנתפס כמתרפס בפני הקול החרדי.
המנהיג הממש־לא־בלתי־מעורער של הליכוד, אריק שרון, נמצא כרגע בין המצרים. מצד אחד, שחרורה של הליכוד מהמלכודת החרדית, שגרמה לליכוד להתכווץ כמעט לימים של מפלגת "חירות" ההיסטורית, קורץ לו. אם יצליח להרים את הליכוד מההרס שהותיר אחריו נתניהו, הוא יחשב לגיבור, והאיום עליו מצד ראש הממשלה לשעבר, ימוג ויעלם.
מצד שני, אם הוא מעוניין להבחר לראשות הממשלה - והרי למה לו מפלגה גדולה אם הוא נותר באופוזיציה? - הרי שלזה הוא צריך גם את קולות החרדים.
נדמה שלשרון אין קלפים טובים לזרוק, ולמעט הפתעה אמיתית, אריאל שרון, האיש שהוביל את הליכוד להצבעה אמיצה כנגד "חוק טל", ינסה הפעם להצטייר כמושיע החרדים בתקווה שהקלף הזה יביא אותו לארץ המובטחת של ראשות הממשלה.
בנימין נתניהו עצמו, אשף יחסי הציבור, עומד אף הוא על פרשת דרכים. עד למהלך החילון של ברק, האסטרטגיה שלו הייתה פשוטה: בנימין נתניהו הוא מגן השטחים, מגן ירושלים, חביב החרדים, מועמד ימני כפי שבוחרי ש"ס מבקשים, וזכור כמי שיודע לתת לחרדים את ליטרת הבשר.
כעת, ביודעו לקרוא נכון את מהלך הכוחות - עולים, חילונים, שמאל, והזעם החילוני - ברור לנתניהו שירושלים, השטחים ושאר הנושאים המדיניים מעניינים מאוד את הציבור, אבל הפעם הג'וקר בבחירות הינו המתח החילוני חרדי, שלא לומר החילוני־דתי.
במצב זה, בעיית נתניהו אינה פשוטה. "אביר החרדים" או הנמכת פרופיל עד תעבור החוקה? אם יבחר באפשרות הראשונה, הוא עשוי לאבד חלק לא קטן מקהל בוחריו. אם יבחר בשניה, הוא יוכל אמנם להמתין עד שוח הסערה, ואז לחזור להתמקדות בנושא השטחים עם בוא הבחירות, אך גם יאבד לא מעט מאמונו של המחנה החרדי. החרדים יראו עצמם נבגדים, ובין כה וכה יהיו חלשים יותר - המגבלות שתשית עליהן החוקה, יצמצמו את המוטיבציה ורוח הקרב בקרב המפלגות החרדיות. מעניין יהיה לראות את השועל הפוליטי הזה פותר את הדילמה ויוצא בנזק מינימלי.
במהלך החילוני, הצליח ברק לקנות לעצמו עוד זמן שאול. נראה כי תקוותו הינה שלבסוף עוד יתרגלו אליו, בדומה לג'ורג' מסיינפלד, שהשתדל להמצא כמה שיותר בסביבת אותה הבחורה אחריה חיזר, עד שזו התרגלה אליו כמו לרהיט מוכר...
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש