 |
|
על יצרני פסנתרים קנדיים, סוחרי קפה הולנדיים וטיול דרכים באמריקה.
|
|
| ספרים • אביבית משמרי • יום ג', 29/1/2008, 12:29 |
|
| |
סודות גלויים – אליס מונרו
על עטיפת המהדורה העברית של "סודות גלויים" מופיעים חרוזים מוזרים ומבהיקים וסוסון־ים על רקע שחור – נדמה שזו דרך טובה לאייר את התחושה שמעניקים סיפוריה של מונרו. היופי שבהם מוזר, בלתי שגרתי. האיום קיים אבל לא ברור. הכל מבריק ומואר, ועדיין צופן סוד.
בסיס האם של "סודות גלויים" הוא העיירה הקנדית קארסטרז. משפחת דאוד, הבעלים ההיסטוריים של בית החרושת לפסנתרים שמפרנס את העיירה כולה, היא אחד הצירים העיקריים בו. הסיפורים חוזרים אחורה בזמן ושוב נעים עשרים שנה קדימה, מתעכבים על חייו של משרת זה או אחר, על גורלו של מבנה מסוים בשטח האחוזה, ואז שוב אל גבירת הבית. הסיפורים נשזרים זה בזה לא רק בגלל הקרבה הגיאוגרפית והעובדה שחלק מהדמויות מכירות זו את זו. מונרו אורגת בהם קווי חיים חוזרים, המהדהדים זה את זה – נישואין שלא מתממשים או נקטעים לאחר זמן קצר; האשה שבעקבות מאורע טראומטי מנתקת עצמה מהציוויליזציה, חוזרת ל"מצב הפראי" ונחשדת כמשוגעת (אולי במחווה לסופרת אחרת שמיטיבה להציג נשים הפורקות את עול הציוויליזציה הגברית: מרגרט אטווד); דור הבנים הנהנתן, הסוטה מדרכם המסורתית של ההורים; מסעי נקמה או סגירת מעגל המתרחשים שנים רבות לאחר הפגיעה; נסיעות לארץ רחוקה בניסיון כושל לברוח.
כל האלמנטים הללו מופיעים בקורות החיים של יותר מדמות אחת בספר, וההדהודים מוצגים באופן שמושך את הקורא בחוזקה פנימה, אל תוך עולם הספר. לא רק הקורא נע במעגלים מכוח חיצוני: הדרך שעוברות דמויות בספר מחיים שפויים ומתורבתים אל נידוי חברתי וחזרה לחיים בג'ונגל היא קצרה באופן מפחיד, מרחק אסון אחד. הנימה בלשונה של המספרת טראגית כמעט, בגלל התחושה שבכל רגע עומד להתרחש מאורע שאי־אפשר להתמודד עמו. ספר משובח ומטריד.
סוחר הקפה – דיוויד ליס
מיגל ליאנזו הוא סוחר בורסה, אנוס ספרדי שחי באמסטרדם במאה ה-17. לאחר שאיבד את רוב רכושו בהימורי בורסה כושלים, הוא מתפתה להיכנס לסחר בסחורה חדשה ולא מוכרת: פולי קפה. הוא מחליט לתכנן את עסקת חייו באופציות של קפה, יחד עם שותפתו ההולנדית, אשה מרשימה ועוגבנית, תוך כדי מאבק מול אחיו הקפדן שאצלו הוא מתגורר, הימלטות מנושיו ועימותים מתמידים עם אחד מפרנסי הקהילה המתאנה לו.
עלילת הספר סבוכה ולעתים מתקבלת אך בדוחק, בעצם כפי שניתן לצפות כשמדובר בחוזים עתידיים על סחורות שעדיין כלל לא יצאו מנמל־הבית שלהן בהודו. בתוך התככים הפיננסיים והפוליטיים הרבים משולבים ניאופים שעונשם בצידם, שמירה בסתר על מנהגי הדת (ולא רק זו היהודית), עינויים ומאסרים שרירותיים בבתי־כלא, הרדיפה אחר הכסף בצלו של האיום הממשי להפסיד הכל ולחיות בעוני נורא, ותיאורים חיים של חיי היומיום במאה ה-17, החל מתפריט הבישול הביתי ועד סוגי האריגים.
ליס ערך מחקר היסטורי מעמיק לפני כתיבת הספר ומצרף אליו רשימת מקורות ארוכה. באחרית הדבר הוא כותב שנמשך מאוד להולנד של המאה ה-17 ושקל לכתוב את הספר על המסחר בשוקולד, אבל הכריע לבסוף לטובת הקפה.
העיר אמסטרדם היא אחת הגיבורות הראשיות ב"סוחר הקפה", ומי שמכיר אותה (היה לי העונג לחיות בה מספר שנים) ישמח להתמצא בסבך הסמטאות, להבין איפה שכנו רבעי העוני של פעם (היום יש שם מרכזי קניות אופנתיים), באיזה רחובות לא היה מקובל שיהודים יסתובבו ובאלו מסבאות מפוקפקות נערכו ונחתמו פעם עסקאות בקנה מידה גדול.
נותר רק לומר שהספר דומה למאכל גורמה שכמעט הצליח. הוא מהנה לקריאה ויש בו כל הגורמים ההכרחיים לסיפור היסטורי גדול וסוחף: תקופה מעניינת, נושאים טעונים כמו כפייה דתית ולחץ חברתי, בגידות וניאופים, תאוות בצע, טראומות ילדות. הכל נמצא שם, הכתיבה רהוטה, ועדיין יש תחושה של חוסר רציפות כלשהו. חברתי ל.ב.פ. טוענת שהפגם בספר הוא חסרונו של עורך קפדן יותר. לי פשוט היתה חסרה קצת חמלה.
מסעותיי עם צ'רלי – ג'ון סטיינבק
אדם מזמין לעצמו ואן שאפשר לישון בו, קובע את הכלב שלו בתור שותף למסע, נפרד מאשתו ויצא לחודשים של סיורים לאורכה ולרוחבה של אמריקה, כדי להכיר את טוב יותר את הארץ. כך נפתח "מסעותיי עם צ'רלי", המסע של ג'ון סטיינבק וכלבו הפחדן צ'רלי לכיוון החוף המערבי. השנה היא 1962.
בדרך מבחין הנוסע בתהליכים כלכליים וסוציולוגיים דרך הפרטים הקטנים, מן השינויים בארוחת הבוקר שמוגשת בדיינרים ועד מידת העייפות שבחיוכן של המלצריות. המסע מתרחש על סף המאבק של השחורים בדרום, וסטיינבק מתלווה לכמה מהעימותים הבין־גזעיים החריפים שהחלו אותו, ומאבחן באופן מדויק את התהליך ההיסטורי העומד להתרחש. הוא מקדים את זמנו בחשיבה ודיבור על אקולוגיה וסביבה – מצבורי האשפה העצומים שהוא רואה בדרך מטרידים אותו, כמו גם האי־שמישות של הפלסטיק והאחידות המשמימה של רשתות החנויות. אבל סטיינבק גם יודע להביט ברמת האדם הבודד, להגיע אל אנשים שהוא פוגש באקראי בדרך, לבלוש אחרי סימנים קטנים המעידים על המתרחש בתוכם, לנהל איתם שיחה מעמיקה ולהיפרד מהם בחום – לעולם.
נדמה לי שג'ון סטיינבק הוא הפחות מוכר בישראל מבין שלושת סופרי האמריקנה הגדולים, לצד המינגווי ופיצג'רלד. כל אחד מהם הצליח "לתפוש" אומה שלמה ברגע מסוים ולשמש מעין נביא זעם של דורו. פיצג'רלד התמקד בדקדנטיות ובמוסד המשפחה, המינגווי במלחמות ואלימות, וסטיינבק במאבק החברתי והכלכלי של היחיד (בעיקר "ענבי זעם" שלו, שגרר הדים תרבותיים וחברתיים רבים באמריקה של שנות העשרים.)
המסע שניהל סטיינבק באמריקה הוא גם סיור לימודי של תייר סקרן, גם רשמים אישיים של גבר מלא הומור ואוהב אדם, וגם סיור מיתי בנופי נפש (מסע אמריקני כזה עשו גם בודריאר, ג'ק קרואק ואפילו דה טוקוויל). ספר המשלב את האישי והסוציולוגי בצורה המהנה ביותר האפשרית.
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש