 |
|
מדוע הצד הליברלי יכול רק להפסיד במלחמת אזרחים.
|
|
| חברה וכלכלה • יוסי גורביץ • יום ה', 17/8/2000, 15:08 |
|
 |
|
ככל שחולף הזמן, מתקבל הרושם שהסכסוך היהודי־ישראלי (הידוע בכינויו "השסע בין דתיים לחילונים") יוכרע רק במלחמת אזרחים. יצחק רבין היה הקרבן הראשון של מלחמת אזרחים זו; היום נפלו ארבעה קורבנות נוספים, נשים חפות מפשע שנשרפו חיים על מזבח הקנאות ושנאת הנשים של קיצוני היהודים. בינתיים, אף מפלגה לא גינתה את המעשה. הרצח המתועב עבר בשתיקה, בעוד שדברי ההבל של רבנים סנילים מעוררים סערה רבתי. יותר ויותר ישראלים אומרים ש"כך אי אפשר", ולפני ימים ספורים דווחה התקשורת על קבוצה של אינטלקטואלים ישראלים שהגיעה למסקנה שישראל היא מקרה אבוד; עדיף להקים גולה ישראלית מחוץ לישראל עצמה, ולהשאיר את המקום הארור הזה לקנאים הנלחמים עליו.
ישראל סובלת ממעגל קטלני: ככל שעולה כוחם של קנאי היהודים, יותר ויותר ישראלים נאורים - שבלעדיהם אין לישראל סיכוי, אלא כאיראן עם נשק גרעיני - מגיעים למסקנה שאין טעם במאבק, ומהגרים למחוזות שלווים יותר. התוצאה, כמובן, היא התעצמות כוחם של הקנאים, שיריביהם נוטשים את הזירה ללא קרב. יותר ויותר ישראלים רואים מלחמת אזרחים, על נושאי חופש המצפון, כתוצאה ראויה.
טיעוניהם עימם: ישעיהו ליבוביץ' אמר בעבר שמלחמת אזרחים היא המלחמה הצודקת היחידה, המלחמה היחידה שבה מתמודדים רעיונות. הם מזכירים את מלחמת האזרחים האמריקנית, שכתוצאה ממנה בוטלה העבדות, ומיליוני בני אדם זכו בחירות. הם מזכירים את מלחמת האזרחים הספרדית, אותן שלש שנות זוועה, בהם התמודדו הסוציאליסטים והקומוניסטים עם הפאשיסטים על נפשה של ספרד. הם סבורים שישראל חופשית, ליברלית, היא דבר שראוי להלחם עליו, והם מאמינים שיתכן מאד שיצטרכו לעשות זאת.
אבל המודלים ההיסטוריים שהם מביאים אינם מצדיקים את טענתם. מלחמת האזרחים האמריקנית מיגרה את העבדות, אבל לא את הבערות; השנאה לשחורים לא קטנה במדינות הדרום. להיפך, תחושת התבוסה רק הזינה את מדורת השנאה. ארגון הקו־קלוקס־קלאן הידוע לשמצה אורגן על ידי גנרל בצבא הדרום, נת'ן בדפורד פורסט, מיד עם תבוסת הדרום, ועל אף האמצעים הדרקוניים שהופעלו כנגדו (חוק הקו־קלוקס־קלאן משנת 1869 קבע עונש מוות על השתייכות לארגון הטרור הזה), הארגון חי, בועט ונושם עד עצם ימינו. שנותיו הגדולות היו בשנות החמישים של המאה העשרים, בהן ביצע מאות מעשי לינץ'. האיבה לא דוכאה בחרב, היא הודברה, ברובה, באמצעות חינוך.
המזכירים את מלחמת האזרחים הספרדית מתעלמים משתי עובדות: הראשונה, והבולטת שבהן, היא שהצד הנכון הובס. הפאשיסטים ניצחו. לא בדיוק עובדה מעודדת. השניה, והחשובה לא פחות, היא שנוהלה מלחמת אזרחים פנימית בקרב המחנה הסוציאליסטי, כאשר סטאלין ניצל את ההזדמנות כדי לטבוח בקבוצות שלא נשמעו להוראותיו. הזוועות שביצעו הסטליניסטים בטרוצקיסטים לא נפלו מאלו שביצעו הפאשיסטים באויביהם, ומותר לתהות אם ניצחון סטאליניסטי במלחמת האזרחים בספרד היה תוצאה ראויה. במקום דיקטטורה פאשיסטית רצחנית, הספרדים היו חיים תחת דיקטטורה סטאליניסטית אכזרית. יחי ההבדל.
הרואים במלחמת אזרחים ישראלית פתרון ראוי לבעית חוסר הנאורות של הציבור הישראלי מתעלמים מעובדות בסיסיות: רוב הישראלים הינם, למעשה, יהודים. רוב תושבי ישראל רוצים תוכן דתי לחייהם, הם רוצים "קצת אידישקייט". וש"ס נותנת להם את מבוקשם. רוב אזרחי ישראל רוצים ללכת לבית הכנסת בשבת בערב ולמגרש הכדורגל בשבת; ואם תאמר להם שגם הכנסיה הנוצרית לא העזה לבטל את משחקי הגלאדיאטורים, שלהם התנגדה נמרצות, אלא לאחר שחלפו מאה וחמשים שנה מעת נצחונה, הם יביטו בך בתמהון ולא יבינו על מה אתה מדבר.
אין גוש ליברלי חזק מספיק בישראל. פחות מעשרים אחוז מגדירים את עצמם כחילונים, כלומר ראשית כל כישראלים. רוב העם הוא דתי או מסורתי, ואחוז שנאת זרים, הכוללת שנאה לכל מה שהוא מערבי. אם תפרוץ מלחמה, במי יתמכו רוב החיילים? ש"ס זכתה ל17%- בקרבם. בניגוד למה שנהוג לחשוב, רוב מצביעי ש"ס משרתים בצה"ל. לש"ס יש גייסות. הוסיפו עליהם את הטמפלארים שלנו, אנשי ישיבות ההסדר, וסיכויי המחנה הליברלי במלחמת אזרחים נראים כבלתי מזהירים.
אפילו אם יושג נצחון ליברלי במלחמת אזרחים היפותטית זו, מה תהיה התוצאה? התוצאה תהיה, בהכרח, משטר צבאי על הצד המובס. כלומר, נטישת הערכים הליברליים שלמענם ניטשה המלחמה. המובסים, כמובן, יפתחו טינה עזה כנגד מנצחיהם, יגדלו את ילדיהם על שנאתם, ויטפחו מיתוסים שקריים על אודות מה שאירע. מה ישיג המחנה הליברלי מנצחון שכזה? נצחון שכזה יציין את תבוסתו הסופית, את פשיטת הרגל המוסרית שלו.
הגיעה העת ללכת מכאן. הנסיון היהודי בליברליות נכשל. אינך יכול להיות יהודי בביתך ואדם בצאתך; עליך לבחור בין היהודי לאדם. רוב תושבי ישראל רוצים להיות יהודים, לא ישראלים; דבר לא יושג בכך שתכפה עליהם זהות השנואה עליהם. הגיעה השעה ללכת, להקים את הגולה הקטנה שלנו, וביושבנו על גדות התמזה, לבכות את ציון.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש