 |
|
דרשתו של עובדיה יוסף על הנספים בשואה זכתה להדים רבים בגרמניה. כתבנו באשכנז מדווח.
|
|
| חברה וכלכלה • אלכסנדר מאן • יום א', 13/8/2000, 13:06 |
|
 |
|
| (איור: סינפסה) |
|
רוב עיתוני גרמניה הקדישו מקום רב לאמירותיו השנויות במחלוקת של הרב עובדיה יוסף, הגם שמספר רב של עיתונים ליברלים ניסה להצניע ידיעה זו במכוון, וזאת על רקע פעילותם והתחזקותם של חוגי הימין הקיצוני בגרמניה בשבועות ובחודשים האחרונים.
על הקורא הישראלי להבין בין היתר, כי מר יוסף נחשב בגרמניה לאישיות רוחנית מהמעלה הראשונה, ולו מפאת היותו יהודי, רב ומנהיג רוחני, וכמובן מפאת חשיבותה של דמותו עבור ציבורים גדולים במדינת ישראל. חשיבותו אינה נופלת, לשם השוואה, מחשיבות מנהיגי הכנסיה הקתולית והאוונגלית בגרמניה ה"ה להמן וקוק.
הרעיון שאותו הגה מר יוסף אינו רעיון כה עקר בגרמניה. בחוגי הימין הקיצוני הסהרורי בגרמניה, על כל שלוחותיו האוקולטיות, קיימת מזה זמן רב תיזה דומה הגורסת שהיהודים נענשו בגילגול הנוכחי בגין מעשים נפשעים שהללו ביצעו כנגד הגויים, ועל כן נגזר דינם מחמת אותה קארמה להיות מושמדים במלחמת העולם השנייה (חוגים אלו אינם מכירים כמובן במילה 'שואה' . א.מ.). אחד מהוגי דיעות אלו ישב וחיבר לו ספר בנדון בשם הגרמני החקוק על הכניסה לחלק ממחנות הריכוז בגרמניה "Jedem das Seine", שהפך לרב מכר בחנויות האזוטריקה השונות ברחבי גרמניה רבתי; ספר אשר נאסר להפצה לפני כשנתיים לפי המלצותיו של שירות הביטחון להגנת החוקה, ואשר בו מובעת הדיעה כי היהודים אשמים במותם שלהם, ולכן ביצע בסופו של דבר אדולף היטלר את רצון האלים ותו לא. בספר זה גם מועלית הטענה הגורסת כי ליהודים ישנם רופאים כה טובים היות והללו אמורים להביא מזור לתחלואי סך מעשיהם המכוערים והדמיאורגים של היהודים ככלל ושל יהדות העולם בפרט.
מאחר וחוגים אוקולטיסטים שכאלו טרם הגיעו לשלטון בגרמניה, בניגוד למקרה הישראלי־יהודי דנן, גרמה אמירתו של יוסף למבוכה רבתי, ולהרגשת אי נוחות כללית בקרב רוב הציבור הגרמני בכלל ובקרב מנהיגיו הפוליטים ומנהיגיו הרוחנים־דתיים בפרט. הסיבה לכך נעוצה במסקנה הלוגית־קוגנטיבית המתבקשת מאמירה דתית־רוחנית שכזו, מסקנה אשר במסגרתה מטוהרים להם הנאצים למעשה מאשמת רצח בכוונה תחילה של יהדות אירופה, וזאת שכן היטלר היה לא יותר מאשר שליח האלוהים, אשר ביצע לכאורה את רצון האל.
הפרשנים השונים ומעצבי דעת הקהל בגרמניה גורסים אומנם כי למרות העובדה שמנהיג יהודי רוחני בעל השפעה ציבורית אדירה טוען טענה שכזו, יש לקחת טענה זו בעירבון מוגבל מאוד, ולו מפאת דתיותו של יוסף, אך גם גורמים אלו מתקשים להסתיר את פליאתם והשתוממותם הכללית, השתוממות אשר חוברת לה להרגשה כללית של אובדן עיצות.
מדוע טוען יוסף טענות שכאלו - שואלים רוב עיתוני גרמניה - האם אינו מבין שבאמירותיו אלו גורם הוא לנזק של ממש למושג הדמוקרטיה ולרעיון המלחמה בפאשיזם ובקיצוניות? האם חלקים כה רבים בציבור הישראלי־יהודי שותפים לדיעותיו אלו של יוסף? האם יוסף אינו מבין שעל ידי אמירות שכאלו פוגע הוא בזיכרון נרצחי השואה ומחזק - שלא מרצונו אמנם - את סך כל החוגים האנטישמים בגרמניה ובאירופה?
בחלק קטן מעיתוני גרמניה קיימת לה באופן עקיף גם הנימה המתחסדת הכרוכה בשמחה לאיד (Schadenfreude). יוסף נגע בנקודה רגישה של ממש בתת־המודע הגרמני הקולקטיבי, ומספר לא מועט של גרמנים נהנה הנאה של ממש למראה התפתלויותיהם של פוליטיקאים ישראלים אלו ואחרים בנסיון למתן ולהסביר את אשר אינו ניתן להסבר. אגב, עיתונים אלו גם טרחו והביאו אף את אמירותיו השנונות של יוסף בסוגיית הערבים ועמלק, אמירות שבגינן יכול אדם בגרמניה, באומרו אותן באופן פומבי, לעמוד למשפט.
יש כמובן לציין כי כצפוי, גם עיתוניו הקיקיוניים של הימין הקיצוני בגרמניה, הן הצהובים והן ה'אינטלקטואלים', דווחו בהרחבה יתרה על אמירותיו של יוסף, וזאת ללא כל נסיון להסתיר את קורת רוחם והתמוגגותם מהמסקנות הלוגיות העולות מאמירות אלו.
בקונטקסט גרמני פנימי פגע יוסף בעצב רגיש בהבנת הדמוקרטיה הגרמנית את עצמה, היות ולמעשה פטר לשיטתו את הגרמנים מאשמה קולקטיבית ישירה לרצח העם אותו ביצעו, ואף מאחריות כללית של הדורות הבאים אשר נולדו זה מכבר אל הדמוקרטיה המערב גרמנית.
יש לשער כי פגיעה זו - אשר למרות הנסיון הפוליטי לצמצמה כדיעה דתית ופרטית של אדם יהודי דתי - עשתה כבר את שלה, ולו מפאת היותה נאמרת מפיו של איש דת ורוח.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש