 |
התקשורת בעדם, האינטלקטואלים חותמים על עצומות למענם, והציבור משתמש בהם כעלה תאנה ערכי, או כהתרסה כנגד החרדים. רפורמים - זה טוב לחילונים?
|
|
| חברה וכלכלה • יוסי גורביץ • יום ה', 30/9/1999, 20:54 |
|
| |
התנועה היהודית הרפורמית הצליחה, בתקופה האחרונה, בדבר שלא הצליחה בו זמן רב: להכנס לתודעה הישראלית. הקמפיין המתוקשר־היטב שלהם לחגים (שזכה לתמיכה בלתי צפויה מצד אמנון נדב, המנהל הפוליטרוקי והראוי להדחה של "קול ישראל", שניסה לצנזר אותו), הוביל, כך הם אומרים, להכפלת מספר המתפללים בבתי הכנסת הרפורמיים.
יש מקום לחשד, שחלק גדול מהמשתתפים החדשים באו לבתי הכנסת של הרפורמים במיוחד כדי לעצבן את האורתודוקסים, ולא בגלל נוסח התפילה המעודכן, הישיבה לצד הנשים, או הדרשות המופלאות.
במשך זמן מה מנסים לקדם את הרפורמים כתשובה היעילה נגד האורתודוקסיה. לפני כשנתיים, אם זכרוני אינו מטעני, חתמו כמה סופרים מכובדים על עצומה הקוראת לתמיכה בתנועה הרפורמית, כמשקל נגד לאורתודוקסים. זה לא עזר. המתפללים בבתי הכנסת הללו נותרו מיעוט מבוטל.
ובצדק. התנועה הרפורמית נתפסת כזיוף: לאנשים יש תפיסה מסוימת של היהדות, ומה לעשות, היא כוללת כמה זוטות כגון קיום תרי"ג מצוות, נוסח מסורתי, השענות על טקסטים רבניים, ובתי כנסת בלי מגרשי חניה (וכמובן, מידה גדושה של קסנופוביה, אבל זה סיפור אחר). הרפורמים פשוט לא עומדים בקריטריונים.
היהדות האורתודוקסית היא מונוליתית, אבל יש לכך יתרון: קירות עבים אינם מתרגשים מכל רוח נושבת. נכון, היא לא משתנה, לא מתאימה את עצמה לזמנים, אבל דווקא בשל כך היא נתפסת כבעלת מסורת (וכך היה גם בזמן הרומאים: הם ראו ביהדות דבר מאוס, אך בשל עתיקותה, התירו לה את קיום ה-mos maiorum, "דרכי האבות", שלה).
אמרו לי שהרפורמים מתמקדים במצוות שבין אדם לחברו, ולא בין אדם למקום; עניתי שלא צריך דת, כדי לנהוג בהגינות האחד עם השני. דת, מעיקרה, אינה מיועדת ליצירת קהילה, אלא ליצירת מגע עם האל. עושה רושם שדווקא זה הצד החלש של הרפורמים. הם ויתרו על עיקרי האמונה של הרמב"ם, ונותרו עם צל קלוש בלבד של דת.
הרפורמים הם מעין גרסת "ניו אייג"' של היהדות: יהדות אינסטנט, בלי דאגות מיותרות, בלי צורך בלימוד ארוך, בלי חובות מעיקות, ועם תחושה של השתייכות לקהילה. אין זה מקרה שהם מסתדרים די טוב עם כנסיות פרוטסטנטיות: גם עליהן עובר תהליך מדאיג של התנחמדות. הרעיון של "אני יהודי מפני שאני חושב שאני יהודי, וזה מה שחשוב" הוא נחמד, לא מציק, ויש לו יתרון אדיר אחד: הוא לא יהפוך לממסד אורתודוקסי בעתיד הנראה לעין.
יש רק חסרון אחד גדול בכל הסיפור הזה: חוסר האותנטיות.
בארה"ב התנועה הרפורמית מצליחה, מצליחה מאד: היא התנועה היהודית הגדולה ביותר: האורתודוקסים מהווים בקושי 8% מכלל יהודי ארה"ב. עם זאת, סביר שרוב יהודי ארה"ב בעוד שני דורות יהיו צאצאיהם של האחרונים. ההתבוללות אוכלת ביהדות הרפורמית בכל פה. ובאמת, אם יהדות היא רק כמה תפילות פעם בשבוע, ולא דרך חיים כשם שהאורתודוכסים טוענים, מדוע לדבוק בה?
אין לטעות בי: אינני רואה בהתבוללות דבר שלילי - להפך. אני חופשי, ואני קנאי לחופש שלי. באתי למחות על הנסיון ליצור מעין "חילוניות לייט" בדמות הרפורמים. התנועה החילונית אינה זקוקה להם. אנו איננו אנשים דתיים. החילוניות היא אותנטית; האורתודוקסיה היא אותנטית; הרפורמים הם זיוף. במאבקנו נגד האורתודוקסיה איננו צריכים לאחוז בכפירה הרפורמית ככלי נשק. איננו צריכים לומר, "אני הולך לבית כנסת אחר ביום כיפור", אלא לומר "אינני הולך לבית כנסת כלל." אין החילונים צריכים להתנצל, או למצוא צידוק, או תירוץ: אי ההליכה לבית הכנסת ערכית יותר מהליכה אליו, וודאי מהליכה אל בניין המחופש לבית כנסת.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש