 |
זו לא מתמטיקה ולא אנגלית, גם לא מדעים. אין מבחן בינלאומי שאמור לבדוק את מידת ההתמצאות של התלמידים בחומר. שם המקצוע: היסטוריה.
"...כי מה, בסך הכל, רוצים אנחנו מהילדים שלנו? שידעו מי היה בן גוריון ומה כתב הרצל... ושלא יתבלבלו ביניהם... ושידעו שהמדינה קמה ב-1948. זה הכל..." (הורה בראיון טלוויזיוני בתחילת שנת הלימודים.)
|
|
| חינוך והשכלה • ד''ר גדי ראונר • יום א', 15/10/2006, 11:20 |
|
 |
|
| (צילום אילוסטרציה: MorgueFile) |
|
כאב לי לראות את בתי, שהתחילה את לימודי ההיסטוריה שלה בכיתה ו', מתכוננת למבחן בנושא יוון: על הדמוקרטיה, על האלים, על הפילוסופים ועל יתר הסעיפים המרכיבים את הפרק הלימודי על יוון. היא התכוננה למבחן על סמך רשימת שאלות שנתנה המורה מראש, וכל מאמציה כוונו לזכור את הפרטים והמשפטים שהרכיבו את התשובות. כאשר ניסיתי להתערב, מתוך כבוד ובעדינות יתרה, באמצעות הערה מרחיבה או שאלה לחשיבה, פורשתי כ"חתרן" או "מפריע", ויצאתי מהמשחק.
בעיני התלמידים, היסטוריה היא מקצוע מאוס ושנוא כי "הוא לא מעניין", וכי "צריך רק לזכור בעל פה" שמות ותאריכים, סיבות ותוצאות. המקצוע מוסיף להילמד - למעט איים מבורכים של הוראה אחרת - באופן פרונטלי ותוך היצמדות פשטנית לטקסט הכתוב בספר הלימוד.
מה היה קורה אילולי הינו מלמדים היסטוריה היום בבית הספר? מה היו מפסידים התלמידים? האם היו יוצאים פחות מוכנים לחיים? האם פחות משכילים? פחות אזרחים? והרי בלאו הכי, המידע נמצא בהישג־יד וניתן לאתרו בקלות באינטרנט; ומהצד השני, החומר שהתלמידים נדרשים לשנן ולזכור למבחנים שמתחילים מכיתה ו' (יוון העתיקה) ועד למבחן הבגרות, נשכח ברובו אחרי זמן־מה כאילו לא היה.
נסו למשל את כוחכם בשאלה הבאה (מתוך מבחן בגרות, שאלון 913081, משנת תשס"ה):
3. היחסים בין המחתרות
- א. הצג את העמדה של אצ"ל ואת העמדה של לח"י כלפי בריטניה, במלחמת העולם השנייה (עד 1944).
- ב. הצג שני גורמים להידרדרות היחסים בין ההגנה לאצ"ל ולח"י לאחר הכרזת ה"מרד" של אצ"ל, ינואר 1944.
- ג. הצג את הרקע המדיני להקמת "תנועת המרי העברי", ופרט שתיים מפעולותיה.
בכל המקרים הבקשה היא "להציג" מידע, ולשם כך על התלמיד לזכור בעל פה, ולענות באופן כמעט אוטומטי על הבקשה. פעלים והוראות דומים הם "הסבר/ ציין/ פרט/ תאר" - בכולם מעורבת פעולת הזיכרון באופן בלעדי. לימוד הפרטים ההיסטוריים לא מתחשב בידע הקיים אצל הלומד. המורה מתייצב בראש הכיתה בגישה שתלמידיו הם כוס ריקה שעליו למלא בתכנים, ולא זרדים שיש להדליק כדי שהאש תיהפך למדורה חיה ותוססת. בהתאם, נמנעים המורים מלבקש לקשר את המידע החדש לידע קודם של הלומדים, או ליצור שרשראות זיכרון בעלות משמעות פנימית לתלמיד עצמו.
לא כוס אלא מדורה
בגישה זו, כך נראה, שום אסון לא היה קורה לו היו מפסיקים היום ללמד היסטוריה בבית הספר. שום ידע ושום מיומנות לא היו אובדים. כדי להצדיק בכל זאת שנים של לימוד היסטוריה, יש למצוא בו צידוקים פדגוגיים כדי להשאירו בקוריקולום הלאומי.
אין ברצוני להציע מהפכות ושינוי סדרי עולם. למעשה, הצעד הראשון המעשי נמצא כבר יותר משלושים שנים ומוכר לכל. הוא חי וקיים בדמותו של המסמך "מטרות להוראת היסטוריה בבית הספר", מסמך שבו ניתן לזהות את יעדיו של משרד החינוך בהוראת המקצוע: לצד הלימוד של מידע הכרחי בנוגע לאירועי העבר (מה שקרוי "החומר"), קיימת התייחסות במסמך זה להיבטים נוספים: (א) עידוד חשיבה היסטורית, כגון פיתוח החשיבה המדמה, הראייה המורכבת והמסועפת, טיפוח האמפתיה, היכולת האנליטית, הביקורתיות והחשיבה הסינתטית ועוד; ו-(ב) מסרים בעלי מטען ערכי, טיפוח הבנה וסובלנות כלפי האחר, כבוד לזולת, טיפוח הזיקה למדינת ישראל ולעם היהודי ועוד. אלא שניסוחיו המחכימים של מסמך המטרות נשארו אך ורק על הנייר.
(צילום אילוסטרציה: MorgueFile)
מבחן הבגרות בהיסטוריה (ולמעשה כל המבחנים במהלך הלימודים של המקצוע) היה צריך להסתמך על מסמך המטרות, שכן כלי ההערכה הקרוי "מבחן" צריך לבחון הישגים בהתאם למטרות שנקבעו מראש. אך כאמור, המבחן בודק רק את יכולת הזיכרון של הלומדים.
אם ניקח, למשל, רק את השאלה הראשונה אשר הוצגה למעלה מתוך שאלון הבגרות, ניתן להמירה בשאלה הבאה:
- השווה בין עמדת האצ"ל והלח"י....(כאן על התלמיד לא רק לזכור את המידע, אלא גם ליצור טבלה ובה קטגוריות להשוואה, להדגיש את הדומה ואת השונה בין שני הגופים)
- לו היית צריך לבחור להתגייס לאחד משני הגופים המחתרתיים, אצ"ל ולח"י, לאיזה מהם היית מתנדב ומדוע? (כאן התלמיד מתבקש להיכנס לנעלים של דמות דמיונית, צעיר בתקופת היישוב, אשר עליו לבחור ולנמק את בחירתו, על פי החומר העומד לרשותו).
- מה היה קורה אילו?: האם ניתן היה להקים ברית בין האצ"ל והלח"י אשר תיצור גוף גדול יותר ותחזק את כוחם? הבא נימוקים בעד והצג טיעונים נגדיים (זאת שאלה הדורשת לעבד את הפרטים ההיסטוריים בצורה סינתטית - מה היה קורה אילו?. כדי שהתלמיד יוכל לענות עליה הוא צריך לדעת את העמדות של שני הגופים המחתרתיים, את נקודות הדמיון ואת נקודות המחלוקת ביניהם).
- זהה את הערכים אשר הנחו את העמדות הפוליטיות של שני הגופים, אצ"ל ולח"י. האם ערכים אלה, לפי דעתך, היו אמורים לקדם את המפעל הציוני? (כאן התלמיד מתבקש לעבור לשלב של המשגה ערכית – לחשוף את הערך שמאחורי העמדה המוצהרת – ולנקוט עמדה אישית בנדון).
- לו הייתם צריכים לשרטט כרוז הקורא לגיוס צעירים חדשים לתוך שורותיהם של ארגונכם (אצ"ל / לח"י), כיצד הייתם מעצבים כרוז מן הסוג הזה? אילו סיסמאות/ מסרים/ סמלים הייתם מציירים? (כאן על התלמיד לתרגם את הידע שלו לשפה פרסומית ויצירתית)
בכל השאלות הללו ניתן לקבוע מחוון אשר יקבע באופן אובייקטיבי את רמת הידע של התלמיד כדי לתת לו ציון.
פדגוגיה, לא כסף
מדובר בשאלה של פדגוגיה. הרפורמה הנדרשת אינה כרוכה בכסף ובמשאבים נוספים. היא מבקשת מהאחראים על תחום ההיסטוריה במשרד החינוך לנסח את הסילבוס של המקצוע מתוך נקודת ראות היסטורית־פדגוגית וחינוכית. לא רשימת נושאים כפי שקיימת היום, אלא עיבוד חכם של הסעיפים השונים, כדי שהמידע ההיסטורי ילווה בפיתוח החשיבה ההיסטורית, ומתן אפשרויות להחלטות ערכיות בעלות משמעות אישית עבור התלמיד: "לחשוב יחד עם העובדות."
אלא שוועדות המקצוע בראשותם של היסטוריונים בעלי שם אינן מבחינות בין "דיסציפלינה" לבין "מקצוע בית ספרי", וגם לא בין סילבוס של קורס באקדמיה לבין תכנית לימודים חינוכית, שאומנם מבוססת על תכנים, אך תכניה ויעדיה צריכים להיות מנוסחים בשפה היסטורית־פדגוגית.
על מנת להפסיק את תקופת היובש ואת ההתרוקנות הרוחנית של המקצוע, יש לבקש את המעורבת הפעילה של משרד החינוך בנעשה בתחום המטרות החינוכיות של המקצוע, אותן המטרות שתלמידי המדינה צריכים להשיג. רק כך נוכל להתחיל להחזיר למקצוע הזה את הקסם ואת היופי שבחקירת עולמות אחרים, את הגילוי של גרסאות ופרשנויות שונות ואף סותרות. מדיניות עקבית ופעילה של המשרד תעודד את האוטונומיה הפדגוגית ממנה נהנים המורים המסורים שמלמדים היסטוריה, כדי לרתום אותם לגל החדש הזה ולרנסנס של המקצוע.
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש