 |
שיר - פרי עטו של נתנאל לאור,
פשרו - פרי עטו של יעקב ליפשיץ.
|
|
| יצירות אמנות • נתנאל לאור ויעקב ליפשיץ • יום ד', 10/1/2007, 9:45 |
|
| |
"לבנון תבער" - מפי גורם בכיר בצה"ל, ערוץ 2, 20.7.06
*Distance Learning/ נתנאל לאור
נִכְרֹת אֶת הַבַּמְבּוּק בְּרָאשֵׁי הַגְּבָעוֹת
נְבָרֵא הַיַּעַר: תִּפְרַחַת. שֹׁרֶשׁ. עָנָף.
לֹא יִנְבֹּט זַרְעוֹ, בְּשַׂר תַּאֲוַת חֻלְדָּה
בֵּין שִׁנֵּינוּ חֲשׁוּקוֹת – נִכְרֹת.
לֹא תַּעֲלֶה (חֻלְדָּה) בְּקָמוֹתֵינוּ תִּטְרֹף
קָדְקוֹד לְשִׁמְצָה וּזְרוֹעַ.
מוּקַעַת פְּגָרֶיהָ חֳמָרִים תֵּעָרֵם,
יַבְאִישׁ לִבֵּנוּ נְחִיל – זְבוּבֵי־מָוֶת.
עַד לֹא יִוָּתֵר פָּלִיט.
* הטיימס הלונדוני מדווח כי ממשלת הודו התגייסה במהלך דצמבר 2004 להשמדת עשרים וששה מיליון טון יער במבוק, במטרה למנוע את פריחתו, ממנה ניזונות חולדות. החולדות לא הוזכרו ולו במילה אחת. אולי הן תשרודנה אחרי הזעזוע האקולוגי.
(צילום אילוסטרציה: MorgueFile)
Distance Learning – הערות / יעקב ליפשיץ
המילה "לבנון" בעברית היא בעלת שלוש משמעויות עיקריות:
• "לבנון" – המדינה אשר נמצאת מצפון לישראל לחוף הים התיכון, וגובלת בישראל ובסוריה. כבר בתנ"ך נקרא אזור הררי ומיוער זה שנמצא מצפון לארץ ישראל "לבנון".
• "לבנון" בתנ"ך פרושו, לדעת רוב המפרשים, יער, לפעמים, יער־ארזים, ובדרך־כלל מקום של עצים גבוהים. למשל, ישעיהו כ"ט 17, , ישעיהו ל"ז 24 .
• לפי הגמרא ופרשנים שונים הביטוי "לבנון" בתנ"ך (תהילים ע"ב, זכריה י"א, שיר־השירים ד' 8, ד' 11, ה' 15) מתייחס לא רק ליער (עפ"י הפשט), אלא גם לבית המקדש, עפ"י הדרש (יומא ל"ט ע"ב). לפי הגמרא והפרשנים, הצירוף "יער הלבנון" (מלכים־א י' 21) מתייחס לאחד האולמות הראשיים של בית־המקדש שבנה שלמה, אולם שהיה מרובה בעמודים שהזכירו עצי יער.
הציטוט מגורם בכיר בצה"ל, משנת 2006, "לבנון תבער", מתייחס במקור למדינה 'לבנון', אך המשורר מעדיף, כפי הנראה, להתייחס דווקא למשמעות המילה במובן 'יער' (יער הלבנון), אינטרפרטציה הגיונית בהתחשב ביערות המרובים שהרי לבנון משופעים בהם. בצורה זו המשורר מקשר בין הציטוט הצה"לי ובין הדיווח העיתונאי מהטיימס הלונדוני, משנת 2004, אשר מתייחס במפורש לכריתת יער במבוק בהודו, ע"י ממשלת הודו, כאמצעי להילחם במכת החולדות אשר פוגעות ביבולי התבואה בהודו.
הכותרת של השיר, "Distance Learning" , מרמזת על הקבלה בין שני נושאים או שתי התרחשויות, שלכאורה הן שונות זו מזו, הן בתזמון והן במיקום. לפי הסדר הכרונולוגי של האירועים, צה"ל (כלומר, אנחנו) הם מי שלמדו מממשלת הודו. כפי שנראה בהמשך, המשורר רומז כי התלמיד "עולה על רבו", כלומר גרוע ממנו בהרבה.
הפרופורציה בין חלקי השיר נראית מוזרה בתחילה. הפתיח הוא משפט קצר, שעיקרו שתי מילים: "לבנון תבער". הסיומת הוא פסקה ארוכה יחסית המספרת על מלחמת הממשלה ההודית בחולדות על ידי שריפת יערות במבוק. כיוון שסביר שמה שמעניין את המשורר ואת הקוראים הוא הכאן והעכשיו של צה"ל, ולא השם והאז של ממשלת הודו, היינו מצפים שלפחות השיר עצמו יעסוק במדיניות צה"ל לגבי הלוחמה בלבנון. אבל, למרבית הפליאה, השיר מתאר את המדיניות של ממשלת הודו לגבי המלחמה בחולדות בלבד. בסופו של דבר, קורא השיר "חש נבגד" כי לא קיבל כל הסבר לגבי איך לבנון תבער ואיך מתנהל תהליך "הלימוד מרחוק".
אבל דווקא מתוך אי־נוחות זו מבין הקורא כי למעשה, השיר כן עוסק בלוחמה של צה"ל בלבנון. החולדות שאותם מכריתים הם תושבי לבנון. הזרע אשר נכרת הוא זרע בני אדם. הביטוי "לא יוותר פליט" מתייחס לשיירות הפליטים המוכות והאומללות הנעות בדרכי ושבילי לבנון בבריחה מפני כוחות צה"ל המתקדמים, משמידים והורגים, ומוקעת הפגרים הנערמת חומרים, אינה עשויה פגרי חולדות אלא פגרי בני־אדם. הביטוי "...תטרוף / קודקוד לשימצה וזרוע...", אשר מתייחס, לכאורה, לחולדות, לקוח מברכת יעקב לבני־גד, בדברים, פרשת "וזאת הברכה" ("וטרף זרוע אף קודקוד") ומתייחס למלחמות בין בני־אדם, ולפי זה צה"ל (אנו) הם מי שמביאים איתם מומים ומוות, ואשר ראויים לשימצה. אנו הם מי שמתייחסים לבני אדם כאילו היו חולדות. אנו הם מי שמנסים להשיג את יעדיהם הצבאיים ללא כל מעצורים מוסריים. גם הביטוי " ...בשר תאוות חולדה / בין שינינו חשוקות – נכרות", שמתייחס, תחבירית, לתפרחת הבמבוק שעליה נזונות החולדות, לקוח מבשר התאווה של אבותינו במדבר: "הבשר עודנו בין שיניהם, טרם ייכרת" (במדבר י"א 33) שהוא קטרוג על התנהגות בני ישראל, כך שנוצר רושם שגם הפעם מדובר בשחיתות המוסרית של חיילי צה"ל, ובחוסר כל התחשבות בשואה האקולוגית שאנו ממיטים תוך כדי לוחמה על ארץ לבנון ועל תושביה. השאלה אם יישרדו החולדות של הודו את השואה האקולוגית שהביאה עליה ממשלת הודו מעניינת, אולי, את אנשי הגנת הטבע או "הירוקים", שנתפסים לפעמים כאוסף תמהונים בחדשות ועל ידי הציבור. לעומת זאת, השאלה אם יישרדו תושבי לבנון את השואה האקולוגית שאנו מביאים עליהם, גובלת בגנוסייד, וההתייחסות לבני־אדם כאל חולדות – משמעותה גזענות מהסוג הגרוע ביותר, דומה לזו שאנו עצמנו סבלנו ממנה במלחמת העולם השניה. מעין "פיתרון סופי". למעשה טוען השיר שגם אם ננצח, או יותר נכון, דווקא אם ננצח ונשיג את כל מטרותינו הצבאיות, אנו עלולים להפסיד מבחינה מוסרית ולאבד את אנושיותינו, ואולי אנו נהפוך, מבחינה מוסרית־אנושית, למעין חולדות גדולות וחמושות, עד שמהאנושיות שלנו לא יוותר פליט, או כפי שנכתב בסיום השיר: "יבאיש ליבנו נחיל – זבובי מוות / עד לא יוותר פליט" .
גם אני בוחר לחלק את המאמר הקטן שלי בלי פרופורציה, ולסיים בפסקה אחת:
* הערת סיום: ניתוח השיר מתייחס אך ורק למסר שהמשורר מנסה להעביר לנו ע"י רמזים סמויים שונים הפזורים בשיר ואשר נמצאים, לדעתי, בדיסוננס צורם עם הקונוטציות המסורתיות והמפורשות המובעות בשיר. אין לניתוח השיר שום קשר לדעות שלי עצמי בנושאים שהועלו בניתוח. אולי אפילו להפך.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש