 |
"שבע מידות רעות", מאיה ערד. הוצאת חרגול, 2006, 391 עמ'
|
|
| ספרים • הדר אבירם • יום ד', 27/9/2006, 13:00 |
|
 |
|
לכל עולם מקצועי קודים פנימיים, תרבות ארגונית, כללי משחק והתנהגות; אך בסופו של דבר, בכל עולם כזה שוכנים בני אדם, על חולשותיהם, פחדיהם, ומרירותם הכמוסה. בספרה החדש, "שבע מידות רעות", מנתחת מאיה ערד באזמל מנתחים פסיכולוגי, את עולם האקדמיה ואת האנשים המכתתים רגליהם במסדרונותיו, וחושפת לעינינו, הקוראים, את תכונותיהם הבסיסיות ואת האופן בו תכונות אלה מובילות אותם בנבכי המחלקה, בחייהם האישיים והמקצועיים.
גם בספרה המחורז "מקום אחר ועיר זרה", שזכה לתשומת לב רבה בשל מבנהו הדומה למבנה "יבגני אונייגין" של פושקין, הפגינה ערד הבנה רבה לעולמן הפנימי של דמויות שונות ובחנה את האופן בו המפגש ביניהן מוליד אי הבנות. נראה לי שהשימוש בפרוזה, הפעם, הולם יותר את הדקות הפסיכולוגית של הסיפור; הפרוזה מאפשרת לערד להזמין את הקוראים למסע אל עולמן הפנימי של הדמויות בלי החציצה המלאכותית של צורת החריזה והמשקל (שהיו ראויות להערכה לכשעצמן, אך פגמו בהנאה מתוכן הסיפור).
במוקד הספר הנוכחי עומדת המחלקה להיסטוריה של המדע באוניברסיטת רדוודס (הבנויה, יש לשער, כבת דמותה הספרותית של סטנפורד, בה חיה ומלמדת ערד). במחלקה מתפנה משרה, וארבעה מועמדים מוזמנים לראיון עבודה: אלן מקנלי היסודי והדחיין, המתקשה לעמוד במטלות האקדמיות שלפניו; יואב עברון, מלא הביטחון העצמי, שאינו יכול להעלות בדעתו אדם מוכשר ממנו עצמו; לינדה מורנצ'ק, השקטה והעדינה, שאינה מיטיבה למכור את עצמה; ואנה־בל לי הפטפטנית, המתאמצת למצוא חן בעיני כל מי שהיא פוגשת ואגב כך מגלה חוסר טקט משווע. הארבעה מגיעים לבקר באוניברסיטה ומתארחים בבתיהם של מרצי המחלקה, שגם להם חולשות ו"באגים" משלהם. וכשחולשה פוגשת חולשה – מתרחשים בעולמן של הדמויות דברים מרעישים, מעציבים עד אין קץ ומצחיקים עד דמעות.
הזיוף כעבודה קבועה
הבחירה בעולם האקדמי כתפאורה לספר היא מושלמת. בעולם בו נתונים כולם, מישישי המחלקה שעל סף פרישה ועד אחרוני הדוקטורנטים, לשיפוט בלתי פוסק, מצויים כולם במצב של חוסר ביטחון ותחרות. לכל אחד מהגיבורים אסטרטגיה שונה להתמודד עם חוסר הביטחון שלו. יש מי שמתנהל בעולם כאילו הוא שייך לו; יש מי שמנופף בקורות חייו ועולב בזולתו; יש מי שסבור כי נחמדות ויחסי אנוש טובים יסללו את דרכו להצלחה.
הקשר ההדוק בין הצלחה מקצועית ותכונות אישיות מתהדק באקדמיה, בשל הקשר הישיר בין הערכה מקצועית לתכונות אישיות. החשש הגדול, להימצא טיפש/ה, לא מוכשר/ת, לא חרוץ/ה, מביא את גיבורי הספר למאמצים עילאיים להמציא את עצמם מחדש: להבריק ולהתבלט בעל פה ובכתב, לברוא את עצמם מחדש בקורות החיים שלהם כבעלי הישגים מרשימים, להיראות כ"אנשי העולם הגדול" בשיחות לא פורמליות, להקסים את כל שומעיהם בהרצאות לקבלת עבודה (job talks), לשאת חן בעיני ידידים ואויבים, ולהיתפס כ"אנשים חזקים" במחלקה בה הם עובדים. אחד האתגרים הגדולים שלהם הוא הגישור בין הזהות החיצונית הזו, שלשיפורה הם חותרים ומתאמצים ללא הרף, ובין החוסרים והפגמים הפנימיים, המתגלים – כבמעשה כישוף – דווקא מתוך מאמצי השיפור והייפוי הגדולים. הפחד הקיומי מפני החיסרון והחולשה חושף בפנינו, הקוראים, את הזיוף והרמייה שבשיפוט בני אדם על סמך הישגים אקדמיים בלבד, כמו גם את ההחמצה הגדולה שבאי הבנת בני האדם המקיפים אותנו, על המורכבות והסתירות הפנימיות שלהם.
העולם המתואר בספר מזכיר את הספרים המצוינים והמשעשעים של דיוויד לודג', שתיארו חיים אקדמיים באוניברסיטה אנגלית בעיר תעשייתית גשומה, וב"אוניברסיטת אופוריה" הקליפורנית. אלא שתמונת המצב המתוארת בו, ונכונה לימינו, קשה יותר: ריבוי התחרות על משרות אקדמיות, הגידול בכמות המשרות הזמניות ללא תקן, והעיסוק הבלתי פוסק בשאלת הגיוון הדמוגרפי בסגל ההוראה חושפים את הגיבורים במלוא חולשותיהם.
בין בהלה לנחמה
על כריכתו האחורית מתואר הספר כ"קומדיית מידות מודרנית", ואכן, חלק מסוד קסמו טמון בשנינה שבו, בלעג העדין בו בוחנת ערד את גיבורי הסיפור. תסכולו של אלן, היושב באפס מעשה ואינו מצליח להתרכז בעבודתו, מתבטא בזלילה בלתי פוסקת של עוגיות "אוריאו"; שחצנותו של יואב מתפוררת לאבק בנוכחות קולגה צעיר. אך בצד לעג זה, מטפלת ערד בגיבוריה בחמלה ובחיבה; היא מבינה לליבם ומכירה בכך שהחולשות בהן הם לוקים הן אנושיות וטבעיות. קרוב לוודאי שכל קורא בעל מודעות עצמית ימצא קצת מעצמו בכל אחת מהדמויות, ויוכל לצחוק להן ולהבין לליבן בעת ובעונה אחת.
אך יש בספר מימד נוסף. ריבוי נקודות המבט, האג'נדות של הגיבורים השונים וההתרחשויות האקראיות והבלתי־מובנות לכאורה מעניקות לקוראים הזדמנות להתבונן על תהליכים חברתיים־אנושיים כעל חוקי טבע כמעט. אירועים חברתיים בקנה מידה גדול – במקרה זה, איוש משרה נחשקת – אינם מוצגים כהחלטה רציונלית המצייתת לכללים הגיוניים, וגם לא כמהלך פוליטי מרושע ומפלה. תחת זאת, אנו רואים כי החלטות כבדות ומאורעות הרי גורל הם לא יותר מתצרף של לחצים, מצוקות אישיות, אמונות, אידיאולוגיות ותחושות בטן של אנשים רבים הפועלים זה בצד זה בעת ובעונה אחת.
יש בתמונת המצב האנושית והבוגרת הזו בהלה ונחמה כאחד. בהלה – כי אירועים הרי גורל אחרים, כמו החלטות פרלמנטריות בנושאי ביטחון ותקציב, אף הם אינם ניתנים להסבר מיידי ונובעים משילוב של אין ספור גורמים, שמרביתם אקראיים וקשה לצפות את אופן הצטרפותם לתמונה הכוללת; נחמה – משום שבהיעדרו של "הסבר־מטא" כזה להתרחשויות שבעולמנו, נצטרך להפסיק לקחת אותן כל כך ברצינות, ונוכל לצחוק קצת לעצמנו ולמכרינו, כמו ערד, בתמהיל אנושי של לעג וחמלה.
|
קישורים
מקום אחר ועיר זרה סקירת הספר באייל הקורא
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש