הערב (16/7) מתוכננת הפגנה נגד שיחות "קמפ־דיוויד" בכיכר רבין וזו הזדמנות נאותה לסקור את יחס התקשורת לעימותים פוליטיים.
בעיתון "הארץ" של הבוקר הופיעה הכותרת "מתנגדי השלום מצפים ל-150 אלף מפגינים בכיכר רבין". כותרת זו מדגימה את יחס התקשורת לעימות הפוליטי, ויותר מכך - היא חושפת את מקורותיו. כיצד? ראשית, אנשי הימין מוצגים כ"מתנגדי השלום" - אנשים גסי־רוח וחפצי מלחמה בינינו לבין הפלשתינים. זאת, בעוד שחלקם הנכבד, אנשי הליכוד לדוגמא, אינם פוסלים ויתורים טריטוריאליים בצורה גורפת, אלא טוענים כי ברק הלך כמה וכמה צעדים מהר מדי. כמובן שאנשי התקשורת הכינו מראש טענת נגד לטענה בדבר ניסיונם להכפשת הימין: "'השלום' הוא ביטוי המתייחס למה שהוא מקובל כרגע - 'הסכם השלום' של ברק ב'קמפ־דיוויד."' טיעון שכזה ממחיש את שורשי הנקודה: "השלום", על־פי טענת התקשורת, הוא אך ורק מה שהתקשורת תגדיר כשלום. זהו עיוות.
דוגמה נוספת: עם צאתו של ברק ל"קמפ־דיוויד" התקיימו הפגנות בעד ונגד - "הפגנות של אנשי ימין" ו"הפגנות תמיכה בברק" בלשון התקשורת. ההפגנות של "אנשי הימין" התגלו כרצף אנשים לכל אורך הכביש לנתב"ג שהחזיקו שלטים ותלו כרזות (זאת על פי "הארץ" של הבוקר שלמחרת) והפגנת "התמיכה" הייתה קבוצה (של בני נוער בעיקר) שהפגינה בנתב"ג. בצילום של "מבט" באותו ערב צולמו אנשים בודדים עומדים בחום ליד מכוניותיהם, שלטים בידיהם, ואילו אנשי השמאל צולמו כקבוצה צוהלת ושרה שירי הלל לברק. האייטם של אנשי השמאל ארך פי שתיים מאורך האייטם של אנשי הימין וכלל פי שניים ראיונות. אינני קובע כי המצב היה שונה, אולם הכותרת ב"הארץ" חייבה אותי לחשוב "האם זוהי 'השתלטות הימין על הכבישים'?". משום מה קשה לי להניח כי עורך "הארץ" משוחד לטובת הימין.
ביום שלישי שעבר התקיימה "עצרת תפילה" בכותל המערבי "לרגל המצב" שעסקה בפירוש בתפילה "למען השמירה על הארץ". הייתי שם, רחבת הכותל הייתה מלאה באנשים מפה לפה - החל מהכותל עצמו ועד למדרגות המובילות לרובעים היהודי והמוסלמי. בדרכו של האוטובוס לכותל חלפנו על פני בית ראש הממשלה, שם התארגנו ל"הפגנת תמיכה" באותו הערב. במקום ,כמובן, חנתה ניידת שידור של חברת החדשות של הערוץ השני. ברחבת הכותל חנתה ניידת שידור של "ערוץ שבע". בקצה הרחבה, במקום בו הייתה נוכחות האנשים דלילה, הוצבה מצלמה, בגובה ממנו לא ניתן לצלם את הרחבה כולה, ובגבה אל הרחבה עמדה אישה בלונדינית במכנסיים. איני יודע מי הייתה האישה המצולמת - יש האומרים שהייתה זו איילה חסון, ואני מניח שאם אכן דובר בגברת חסון, הרי שצילום מהעצרת שודר בערוץ הראשון. אולם בחדשות הערוץ השני, אלו המשודרות בחצות הלילה, לא הוזכרה העצרת בכותל ולו במילה (ניתן להניח, על פי המקובל לרחבת הכותל, כי נכחו כעשרת אלפים אנשים) - בעוד שהפגנת השמאל זכתה לאייטם ארוך, כולל שידור "נאומה" של נאווה ברק כמעט במלואו. על פי הערוץ השני נכחו "אלפים" מול בית ראש הממשלה. יש להניח שאם נאמר "אלפים" על הפגנת שמאל, מדובר באלפים בודדים.
בהפגנה למען הגולן שנערכה בחורף נכחו כמאה וחמישים אלף אנשים ,על פי דיווחי התקשורת, שגדשו את כיכר רבין - כל־כך גדושה הייתה הכיכר עד כי תנועה לאורך הכיכר, במקביל לרחוב אבן־גבירול, הייתה משימה קשה ביותר. מהשוואת התצלומים עם הפגנת "שלום עכשיו" של 82', נראה כי מספר הנוכחים היה דומה. מדוע לא נוצלה ההזדמנות להפריך את המיתוס בעניין ארבע־מאות האלפים שנכחו אז (על פי החישוב, הדבר אומר כי בהפגנת השמאל נדחקו כשישה אנשים על מטר מרובע)? רק ישראל הראל, בטורו ב"הארץ", טרח להתייחס לעובדה.
כל הפגנה של עשרות בודדות של אנשי שמאל זוכה לכיסוי תקשורתי נרחב, בעוד שהימין מציב משמרות מחאה במשך זמן ארוך ואף מצלמה לא מגיעה לאיזור. הפגנה של חמשת אלפים אנשי ימין תזכה לתואר "הפגנה" או "אלפים בודדים", אבל אלפיים אנשי שמאל יהיו "אלפי אנשים", מבלי הסייג "בודדים". הדוגמאות מרובות ואין צורך להתאמץ כדי למצוא עוד.
משום מה, תמיד כאשר מראיינים איש ימין לטלוויזיה, מראיינים את נדיה מטר או אחד מהדומים לה. והרי הכללים שעל פיהם בוחרים את המרואיין הימני: עליו להיות בעל מבטא זר, להתנסח בקלישאות לאומניות למחצה ולהיות חסר רקע אקדמי או אומנותי. משום מה כמעט אף־פעם לא מראיינים את אנשי הימין החילוני. כפי שנכתב על ידי שי כהן מעל דפי אתר זה - הקשר דת־ימין אינו מועיל לציבור הימני.
ולאן נעלמה התקשורת בפרשת העמותות? העניין לגמרי לא ברור. הנושא ננטש לאחר זמן קצר של טיפול תקשורתי (בהשוואה לטיפול בפרשות ויצמן ,נתניהו והנגבי) ולא כל הפרטים הובררו - מי העביר את הכסף , לאן הוא עבר ומי ידע מה? להזכירכם, מדובר בפרשה של קניית שלטון בכסף.
כאשר בריוני שמאל היכו אנשי ימין עד לאשפוזם, זכה המקרה לדיווח קצרצר בעיתונות ונעלם. מיותר להזכיר לכמה זמן מסך זכו דיווחים על מקרים הפוכים. ביום הבחירות האחרון ארע מקרה בו ניסה פעיל שמאל לדרוס תולי שלטים למען נתניהו, מי שמע על כך חוץ ממכריי המעורבים בפרשה?
התקשורת תומכת בשמאל לכל אורך הדרך במאבק על דעת הקהל. האשמים העיקריים הם עורכי מהדורות החדשות בטלוויזיה, כתבי וצלמי הטלוויזיה ועורכי העיתונים (בעיקר בתחום הכותרות וההתמקדות בנושאים; ב"הארץ" ישנו גם אי שוויון במספר הפובלציסטים).
ואם בימין חילוני עסקינן, הנה הזמן להתייחס לאנשי הליכוד. הליכוד היא מפלגה מתפוררת , ללא אנשי שטח כמעט, וחבורה לא מוכשרת במיוחד בהנהגה. והנה הליכוד מאיים להסיר את חלקו בהפגנה הערב אם לא יתאפשר ליו"ר, אריאל שרון, לנאום בזמן שידור החדשות בטלוויזיה. הגיע הזמן לומר זאת לאנשי הליכוד בצורה חד משמעית: שרון הוא נואם קטסטרופלי - הוא כבד, איטי ולא ברור בדיבורו, וליד נואמים מעולים כנתניהו, ואף נואמים טובים כלימור לבנת ואהוד אולמרט, הוא נראה פאתטי. לטובת המטרה המשותפת, עדיף ששרון לא ינאם כלל. בכלל: התמודדותו של שרון על ראשות הממשלה, לנוכח אי־יכולתו התקשורתית ועברו המוכתם, כמו גם גילו המתקדם, מועדת לכשלון מהדהד מראש. באמת עדיף ששרון יבין זאת. אפילו שרנסקי עדיף - יש משהו כובש בגמגום כבד המבטא שלו.
|
קישורים
דת־ימין - נקודות חושך למחשבה, מאת שי כהן
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש