|
פואמה
|
|
יצירות אמנות • נועם מאיר שדות • יום א', 10/9/2006, 13:00 |
|
| |
מתלהב מהנסיעה לתל אביב בפעם הראשונה
מָחָר אֲנִי נוֹסֵעַ לְתֵל אָבִיב בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה עֶרֶב הַפְּתִיחָה שֶׁל יוֹנָה ווֹלַך אֵיזוֹ הִתְרַגְּשׁוּת סוֹף סוֹף אֶרְאֶה אֶת גְּדוֹלֵי הַשִּׁירָה מוּל עֵינַי לא רַק בַּדִּמְיוֹן וְאֶשְׂמַח וְאֶרְקֹד וְאֶצְהַל אֵיזֶה יוֹם מְאֻשָּר מַגִּיעַ לִי מַגִּיעַ לִי קְצַת מַזָּל
אולי לא כדאי לנסוע
מַהֵר מִדַּי, מַהֵר מִדַּי מִהַרְתִּי לְהִתְלַהֵב מְדֻבָּר סַך הַכּל בְּהַרְצָאָה רְגִילָה לא כָּזאת שֶׁבָּאִים מְשׁוֹרְרִים לא כָּזאת שֶׁאֶפְשָׁר לִפְגּשׁ אֲנָשִׁים לא מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד כְּמוֹ בְּחֵיפָה שַׁבַּתַּרְבּוּת כָּזאת אָז מָה הִתְלַהַבְתִּי ? בִּשְׁבִיל זֶה לִנְסעַ לְתֵל אָבִיב ? וּלְבַזְבֵּז כֶּסֶף עַל רַכָּבוֹת וְאוֹטוֹבּוּס ? מָה, אֲנִי מִילְיוֹנֵר ?
בתל אביב יש יותר אפשרויות להכיר אנשים
וּמָה עֲדִיפָה תֵּל אָבִיב עַל חֵיפָה בְּתֵל אָבִיב יֵשׁ הַכּל עִתּוֹנִים מָגָזִינִים בַּתֵי קָפֶה מִסְעָדוֹת וּפה אֵין כְּלוּם אֵין שִׁירָה אֵין מְשׁוֹרְרִים אֵין עִם מִי לְדַבֵּר רַק שֶׁקֶט שֶׁקֶט שֶׁל דִבּוּר אִטִּי מְעַצְבֵּן
יש כאלו שמצליחים להתפרסם רק דרך האינטרנט
עוֹד לא מַמָּשׁ הִתְמַקַּדְתִּי בָּאִינְטֶרְנֵט הַזֶּה מָה הַכּוֹחַ שֶׁלּוֹ מָה הַיְּכלֶת שֶׁלּוֹ הַאִם דַּרְכּוֹ אֶפְשָׁר לִכְבּשׁ אֶת הָעוֹלָם מִי הָאֲנָשִׁים שֶׁנִּמְצָאִים שָׁם מָה הֵם עוֹשִׂים ? אֵיך הֵם עוֹשִׂים זאת ? אֵיך הֵם מְיַצְּרִים שִׁיר ? וְכָל כָּך בְּקַלּוּת מְפַרְסְמִים רַק לוֹחֲצִים עַל הַקְּלִיק קְלִיק יְמָנִי וְהוֹפּ, יֵשׁ לָהֶם שִׁיר מְפֻרְסָם בְּכָל הָעִיר
האם באמת יש צורך להכיר משוררים באופן אישי ?
הַאִם בֶּאֱמֶת יֵשׁ הֶכְרֵחַ שֶׁיִּרְאוּ אוֹתִי, כָּל אַנְשֵׁי הַשִּׁירָה הַאִם עָלַי לְהוֹפִיעַ לְהַרְאוֹת אֶת פָּנַי הַיָּפִים אוֹ שֶׁמַּסְפִּיק לְהַרְאוֹת שִׁירִים שִׁירִים טוֹבִים נֶחְמָדִים אוֹ שֶׁמָּא עָלַי לָלֶכֶת בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר וְלִצְעק : אֲנִי מְשׁוֹרֵר, שִׂימוּ לֵב אֵלַי, רַק אֲנִי טוֹב וְאֵין אֲחֵרִים אוֹ שֶׁגַּם אִם אֲנִי פּה יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב שִׁירִים זֶה טוֹב לָעוֹרְכִים
מתקשר למישהי שתחליט בשבילי
סוּזָן הֶחְלִיטָה בִּשְׁבִילִי לִנְסעַ בְּלִי סָפֵק בְּלִי חֲשָׁשׁ לִנְסעַ וְ לִרְאוֹת מָה יִקְרֶה
ואבא אמר אחרת
וְאַבָּא, הוּא אָמַר לִי לא, נִסָּה לְהָנִיא אוֹתִי, שֶׁאֲנִי לא אֶסַּע לא רָצָה שֶׁאֲנִי אֶתְקַדֵּם פָּחַד שֶׁיִּהְיוּ שִׁירִים נוֹסָפִים עַל מַעֲלָלָיו וְהַפַּעַם בְּבָמוֹת רְחָבוֹת יוֹתֵר
חוקר לעצם העניין
וּמָה הַהֶבְדֵּל בֵּין תֵּל אָבִיב לְחֵיפָה מָה הַהֶבְדֵּל בֵּין אֵרוּעַ תֵּל אָבִיבִי לְאֵרוּעַ חֵיפָנִי הַאִם אֵין שָׁם אוֹתָם אֲנָשִׁים עִם אוֹתָן עֲנִיבוֹת לְחִיצוֹת הַיָּדַיִם חֻלְצוֹת מַרְשִׁימוֹת מְקוֹמוֹת יְשִׁיבָה תַּשְׁלוּמִים הַכּל אוֹתוֹ דָּבָר רַק סְרָטִים אֲחֵרִים
איך מתמודדים עם מכובדי תל אביב ?
וְאִם יִהְיוּ שָׁם אֲנָשִׁים מְכֻבָּדִים, אָז מָה מָה, אֲנִי לא מְכֻבָּד רַק בְּתֵל אָבִיב יֵשׁ מְכֻבָּדִים בְּחֵיפָה אֵין ? וּסְתָם בָּרְחוֹב אִי אֶפְשָׁר לִפְגּשׁ אֵיזֶה מְכֻבָּד וַאֲפִלּוּ לא לָדַעַת שֶׁהוּא מְכֻבָּד מְכֻבָּד. כֻּלָּנוּ מְכֻבָּדִים.
מנסה לחשוב על מכובד שאינו מכובד
מְכֻבָּד זֶה רַק בָּראשׁ שֶׁלִּי לְאֶחָד יְהוּדָה לֵוִי יִהְיֶה הָאִישׁ הֲכִי מְכֻבָּד שֶׁיֵּשׁ הוּא מַעֲרִיץ אוֹתוֹ לא יָכוֹל שֶׁלּא לַחְשׁב עָלָיו הַשֵּׁנִי לא שָׁמַע עָלָיו בִּכְלָל מִי זֶה יְהוּדָה לֵוִי ? הוּא לא יוֹדֵעַ בִּכְלָל מָה, הוּא ראשׁ מֶמְשָׁלָה ?
מגיע למסקנה שאין מה לפחד
הֲרֵי הֵם אֲנָשִׁים רְגִילִים עִם גּוּף וּפָנִים מִי שֶׁמַּכִּיר אוֹתָם הֵם רַק אַנְשֵׁי הַסִּפְרוּת לַאֲחֵרִים הֵם רַק כּוֹתָרוֹת עַל גַּבֵּי הַסְּפָרִים
משורר חזק
אֲנִי לא צָרִיך אֶת תֵּל אָבִיב אֲנִי יָכוֹל לְהִשָּׁאֵר בְּחֵיפָה לוּ רַק בִּשְׁבִיל לְהַגִּיד : אֲנִי לא מְפַחֵד לא מְפַחֵד לִזְקף קוֹמָה לְהַגִּיד אֲנִי מְשׁוֹרֵר מְשׁוֹרֵר טוֹב מְשׁוֹרֵר מֻצְלָח מְשׁורֵר בַּעַל דֵּעָה מְשׁוֹרֵר שֶׁיּוֹצֵא הַחוּצָה בַּבּקֶר וְלא מְפַחֵד מִשְּׁכֵנָיו מְשׁורֵר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא חָזָק חָזָק בְּעוֹלַם הַשִּׁירָה
לא שוכח את העבר
שׁוּב עָלָה בִּי הַסָּפֵק שֶׁמָּא שׁוּב אֲנִי בְּמִין מַצָּב מְטרָף שֶׁכָּזֶה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הַכּל מַאֲמִין בִּדְבָרִים בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִיִּים מַחְשְׁבוֹת גַּדְלוּת בְּקִצּוּר חָשַׁבְתִּי, חָשַׁבְתִּי וְהֶחְלַטְתִּי שֶׁלּא טוֹב, נִרְאֶה.
משוגע הוא חלאת אדם
אֵיך אֲנִי בִּכְלָל מֵעֵז לִיזם דָּבָר כָּזֶה ? מִי אֲנִי בִּכְלָל סְתָם חֶלְאַת אָדָם יוֹשֵב חוֹשֵׁב שֶׁהוּא חָשׁוּב נוּ בֶּאֱמֶת תִּתְעַשֵּת בֶּן אָדָם, תִּתְעַשֵּת, אַתָּה לא שָׁוֶה כְּלוּם.
כי תלוי כספית בביטוח לאומי
בְּעָיָה כַּסְפִּית וּמָה, אֲנִי מִילְיוֹנֵר קָשׁוּר בַּעֲבוֹתוֹת בַּרְזֶל אֶל הַכֶּסֶף וּבְעִקָּר אֶל בִּטּוּחַ לְאֻמִּי אֶל הַגּוּף הַצִּבּוּרִי שֶׁבִּגְלָלוֹ אֲנִי חַיָּב תָּמִיד לְהַגִּיד : אֲנִי נָכֶה, אֲנִי נָכֶה
מבריא פתאום ומחליט לנסוע לתל אביב
מַשֶּׁהוּ בְּכָל אֹפֶן מַחְזִיק אוֹתִי לא נוֹתֵן לִי לָנוּעַ לְאוֹתָם מְחוֹזוֹת אֲפֵלִים שֶׁל נָכוּת וַעֲיֵפוּת וְטִפְּשׁוּת וְאִבּוּד עֶשְׁתּוֹנוֹת וַאֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ בִּי הַכּוֹחַ לָקוּם הַיּוֹם וּלְהַגִּיד לְעַצְמִי : נוֹעַם, הַיּוֹם נוֹסְעִים לְתֵל אָבִיב !
מתכונן ליציאה לתל אביב
פִּתְאוֹם שַׁלְוָה נָחֲתָה עָלַי תֵּל אָבִיב, חָשַׁבְתִּי, תֵּל אָבִיב מָה יֵשׁ בָּהּ בְּאוֹתָהּ עִיר דֵּמוֹנִית, תֵּל אָבִיב מָה שׁוֹנֶה בָּהּ לְמָשָׁל מֵחֵיפָה, עִיר יָפָה כָּל כָּך, מַדּוּעַ לְקַנֵּא וְלִנְהר לְשָׁם לְתֵל אָבִיב מָה פּה רַע ?
רוצה להיות תל אביבי
קִבַּלְתִּי הַחְלָטָה אֶשָּׁאֵר בְּחֵיפָה אֲבָל אֶעֱבר לָגוּר בַּכַּרְמֶל זֶה רַק מֶרְחַק כַּרְמֶלִּית וְהַשִּׁנּוּי לא דְּרַסְטִי כָּל כָּך אֲבָל שִׁנּוּי צָרִיך חַיָּבִים אִי אֶפְשָׁר לְהִשָּׁאֵר כָּך מַסְפִּיק עִם הַבְּדִידוּת צָרִיך לְהַתְחִיל לִחְיוֹת מֵחָדָשׁ
מרגיש שונה ברכבת
בָּרַכֶּבֶת, מַבִּיט יְשִׁירוֹת לַאֲנָשִׁים בָּעֵינַיִם מַרְגִּישׁ קְצַת בּוּשָׁה תּוֹצָאָה שֶׁל מָה ? שֶׁל חִנּוּך נוֹרָא ? נִתָּן לְתִקּוּן ? גְּזֵרָה ? אוֹ שֶׁעָלַי לְהִשָּׁאֵר בִּלְתִּי שָׁפוּי ? רוֹצֶה לְהַאֲמִין שֶׁלּא מְקַוֶּה מַמְשִׁיך לְכִוּוּן תֵּל אָבִיב לַהַרְצָאָה הַלְוַאי שֶׁזּוֹ רַק תְּחוּשָׁה רְקוּבָה שֶׁל הַזְּמַן.
בגלל זה צריך להשאר בחיפה ?
נַנִּיחַ שֶׁיֵּשׁ לִי אֵיזוֹ בְּעָיָה בְּעָיָה בַּתְּפִיסָה, נַגִּיד שֶׁאֲנִי לא יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל לִשְׁנֵי אֲנָשִׁים בָּעֵינַיִם בּוֹ זְמַנִּית אֵיפה זֶה מַצִּיב אוֹתִי עַל הַמַּפָּה ? הַאִם זֶה כּוֹפֶה עָלַי הִסְתַּגְּרוּת אֵין אוֹנִים בִּשְׁכוּנָה קְטַנָּה וּצְפוּפָה אוֹ שֶׁאֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת כְּמוֹ כֻּלָּם ? שְׁאֵלָה חֲשׁוּבָה.
מגיע לתל אביב ומתאכזב
אֲנִי פֹּה וְאֵיכָה הֵם כָּל אוֹתָם אֲנָשִׁים מְפֻרְסָמִים אֲנָשִׁים רְגִילִים נִמְצָאִים פּה זְקֵנִים בְּרֻבָּם כְּמוֹ אֶצְלֵנוּ, בְּחֵיפָה מִסְתּוֹבְבִים, מְחַפְּשִׂים סְפָרִים לִקְנוֹת לא מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד לא מָה שֶׁחָשַׁבְתִּי
בהרצאה על יונה וולך
הָיִיתִי רוֹצֶה לִהְיוֹת יוֹנָה ווֹלַך לִצְעק לָעוֹלָם אֲנִי כָּאן תִּסְתַּכְּלוּ אֲנִי לא מְפַחֵד לִצְעק לְהִתְעַרְטֵל לְהֵחָשֵׂף לא לְפַחֵד לָדַעַת יוֹתֵר לְהַשְׁתִּין עַל כֻּלָּם לְהַגִּיד אֲנִי הַטּוֹב בָּעוֹלָם וּלְחַיֵּך לַמַּצְלֵמָה
יונה וולך אישה מדהימה
לא יָכלְתִּי לְהִתְאַפֵּק לא יָכלְתִּי לְחַכּוֹת כָּתַבְתִּי זָרַמְתִּי עִם הַכְּתִיבָה כָּתַבְתִּי עַל הָעֶרֶב הַהוּא עִם יוֹנָה ווֹלַך הָעֶרֶב הַנִּפְלָא מָה אוּכַל לְהַגִּיד אֵיזֶה עֶרֶב מַקְסִים אִשָּׁה מַקְסִימָה אֵיזוֹ הַשְׁפָּעָה הִיא נָתְנָה לִי לא אוּכַל לִשְׁכּחַ גַּם אַחֲרֵי שָׁנִים יוֹנָה, אַתְּ אֲהוּבָתִי לְנֵצַח נְצָחִים
להיות יונה וולך
אֲנִי כְּבָר לא מְפַחֵד יוֹרֵק עַל כֻּלָּם הַחֶבְרָה מְחֻרְבֶּנֶת תִּקְשׁרֶת זוֹלָה צָרִיך לָקוּם, לָצֵאת מֵ-4 קִירוֹת לִהְיוֹת אוֹפּוֹזִיצְיָה לוֹחֶמֶת לְכָל הַמָּאוּס בַּחֶבְרָה
לבסוף חוזר לשגרה בחיפה
הַכּל הָיָה פַנְטַזְיָה הַכּל הָיָה חֲלוֹם חָשַׁבְתִּי בְּגָדוֹל וְלא יָצָא דָּבָר אֵיזֶה יוֹנָה ווֹלַך בָּראשׁ הַמְּטֻמְטָם מַקְסִימוּם מוֹכֵר נַעֲלַיִם בָּעוֹלָם הַמְּלֻכְלָך
|
|
|