 |
האם ספר פופולרי על תורת המשחקים באמת יכול להפוך את קוראיו ל"מנהלים, ספורטאים, פוליטיקאים או הורים אפקטיביים יותר"? סקירה של "תורת המשחקים: מבוא לחשיבה אסטרטגית בעסקים, בפוליטיקה, במלחמה ובמשחקי החיים", מאת אבינש דיקסיט ובארי ניילבאף, הוצאת ספרי עליית הגג/ידיעות אחרונות/ספרי חמד, 463 עמ', 2006.
|
|
| חברה וכלכלה • טל כהן • יום ב', 21/8/2006, 6:54 |
|
 |
|
| עטיפת הספר |
|
ספרם של הכלכלנים אבינש דיקסיט ובארי ניילבאף, "חשיבה אסטרטגית", יצא לאור לפני כחמש־עשרה שנה בארצות־הברית. בארץ הופיע הספר השנה, אך שמו גוייר ל"תורת המשחקים". זהו ספר מדע פופולרי המציג מבוא, עם מעט מאוד מתמטיקה של ממש, לתחום הכלכלי־מתמטי הקרוי תורת המשחקים. השם העברי לא נבחר במקרה, אלא בשל העניין הציבורי שהתעורר לאחרונה בארץ בתחום, בעיקר לאחר זכייתו של פרופסור ישראל אומן בפרס נובל בכלכלה בשל מחקריו בתורת המשחקים. לזכותם של המוציאים לאור נציין כי מלאכת התרגום החלה עוד בטרם זכה פרופסור אומן בפרס, כך שתזמון הפרסום היה מושלם מבחינתם.
כותרת המשנה של המהדורה האנגלית של הספר הבטיחה לקוראיו "יתרון תחרותי בעסקים, בפוליטיקה ובחיי היום־יום", והכריכה האחורית של המהדורה העברית מספרת כי הספר "לוקח תורה כלכלית מסובכת ומורכבת, ומפשט אותה כך שנוכל להשתמש בה בחיי היום־יום". גם המחברים, בהקדמתם, מציינים כי מטרתם היא "לשפר את היכולת האסטרטגית" של הקורא, והם מקווים שלאחר קריאת הספר נהפוך ל"מנהלים, ספורטאים, פוליטיקאים או הורים אפקטיביים יותר". בחוסר־צניעות מסוים, הם גם מזהירים את הקוראים כי "חלק מהאסטרטגיות היעילות להשגת מטרות אלה לא יגרמו ליריביכם המובסים לאהוב אתכם".
אך האם ספר מדע פופולרי על תחום מתמטי עמוק יכול באמת להקנות לקוראיו יתרון תחרותי, או להפוך אותם לאסטרטגים טובים יותר? מסופקני, ולא רק אני מטיל ספק בטענות המחברים. שתי הקדמות עבריות נוספו לספר – אחת מאת המו"ל, יהודה מלצר ("ספרי עליית הגג"), והשנייה מאת פרופסור אריאל רובינשטיין, מומחה עולמי בתורת המשחקים וחתן פרס ישראל בזכות מחקריו בתחום. שניהם מזהירים את הקורא מפני תקוות שווא, ומבהירים עד כמה גדול הפער בין התורה המתמטית לבין המציאות. האזהרות הללו, לדעתי לפחות, בהחלט במקומן; הן הפכו את הקריאה בספר למחייבת פחות, ומכאן, מהנה יותר.
יותר זה בעצם פחות
גם אם הספר לא באמת יהפוך את קוראיו לאסטרטגים טובים יותר, הוא בהחלט יכול לתרום להבנה של מהלכים שונים בעולם העסקי והפוליטי הסובב את כולנו. הנה דוגמא נאה, אחת מני רבות בספר: שתי חנויות אלקטרוניקה ידועות בניו־יורק מפרסמות, מזה שנים רבות, "אמנת שירות" ובה התחייבות למחיר הנמוך ביותר. שתי החנויות, למשל, מתחייבות כי אם לאחר הקנייה ימצא הקונה את אותו המוצר מוצע במחיר נמוך יותר (במודעה שהופיעה בדפוס), הוא יקבל החזר הגדול מהפרש המחירים – והעשוי להגיע עד כדי פעמיים ההפרש.
לכאורה, נראה כאילו יש כאן תחרות מחירים אכזרית בין החנויות, שבמסגרתה תקפיד כל חנות להציע מחירים נמוכים במיוחד. אבל מתבונן נבון ישים לב כי החזר של יותר מהפרש המחירים מחסל למעשה את התחרות: אם, למשל, חנות א' מוכרת את המוצר במאה שקלים וחנות ב' מוכרת אותו בתשעים, אזי יעדיף הצרכן לקנות בחנות א', ולקבל החזר של יותר מעשרה שקלים (כך שישלם בסופו של דבר פחות מתשעים שקלים); ככל שתוריד חנות ב' את מחיריה, כך יגדל התמריץ לצרכנים לקנות את המוצר דווקא בחנות א'. דהיינו, אמנת השירות כלל אינה הבטחה ללקוח, אלא איום על המתחרים לבל יורידו את מחיריהם. בבחינה מדוקדקת יותר של הדברים נשים לב לכך שהיות ששתי החנויות מציעות אמנות שירות מסוג זה בו־זמנית, מדובר למעשה בהסכם קרטל – שתי החנויות מנועות מלהתחרות זו במחיריה של זו!
אולי תחשבו שההסכם הזה כובל רק את שתי החנויות שפרסמו אותו, ואילו חנות שלישית יכולה "לשבור את השוק". אבל אם חנות ג' תציע את המוצר במחיר נמוך יותר, הקונים שוב יעדיפו את חנות א' – כדי לקבל את מלוא ההפרש בתוספת הבונוס. כלומר, הסכם הקרטל מונע גם משחקנים חדשים לפתוח בתחרות, וכדאי להם יותר למכור את המוצר במחיר בו הוא נמכר כיום על־ידי חנויות א' ו־ב'. הקרטל לא מחייב מחירים נמוכים: חנות חדשה יכולה בהחלט למכור את המוצר במחיר גבוה יותר, לבדל את עצמה על־ידי שירות טוב יותר, מיקום נוח, שיקולי יוקרה וכיוצא באלה. זו כנראה הסיבה לכך שמחירי האלקטרוניקה בניו־יורק הם נמוכים לכאורה בלבד, ולמעשה נהנות החנויות בעיר ממתח רווחים נאה (שמגיע לעיתים עד למאה אחוז ממחירו הסיטונאי של המוצר).
בייסבול, חנה בבלי ופרקי אבות
הדוגמאות בספר רבות, מגוונות ומרתקות ברובן. בחלק גדול מהמקרים, בעיקר בתחילת הספר, קשה להימנע מהמחשבה כי הדיון מציג הפשטה קיצונית מדי של המציאות: לכל שחקן יש רק שתי אפשרויות פעולה, יש מעט מאוד שחקנים בזירה, וכן הלאה. למרות שהדיון הולך ומעמיק בפרקים הבאים, עדיין מדובר במרבית המקרים בהפשטות בלבד, שקשה להשליך מהן אל המציאות. המחברים הגונים מספיק כדי לציין זאת בפה מלא; משבר הטילים הקובני, למשל, מנותח כאילו יש בו שני שחקנים בלבד (קנדי וחרושצ'וב), אלא שבפועל כל שחקן התמודד לא רק כנגד השחקן השני, אלא גם עם גורמים אחרים, כגון הרשויות הצבאיות והאזרחיות בארצו. ברור שגם המקרה המלא והמורכב יותר ניתן לניתוח בעזרת תורת המשחקים, אלא שאז המודל כולו הופך למסובך יותר, וגם נהיה קשה יותר לכמת דרגות שונות של הצלחה.
בעיה אחת שהטרידה אותי הייתה ריבוי הדוגמאות מבייסבול ומכדורגל אמריקאי (פוטבול). תחילה חשבתי שהבעיה נעוצה בכך שאיני מכיר את חוקי המשחקים האלה, ואולי ראוי היה להחליף את הדוגמאות בתרגום העברי באחרות (ממש כפי שאמילי פוסט, יועצת הנימוסים וההליכות האמריקנית המופרסמת המוזכרת בהקדמת המחברים המקורית, הוחלפה בתרגום בחנה בבלי). אבל לאחר שגם דוגמא מתחום הטניס שיעממה אותי קשות, הבנתי שהבעיה נעוצה בי וביחס שלי לספורט יותר מאשר בספר.
התרגום של מיכל אילן קולח ומהנה, למעט עבירה אתית אחת החוזרת שוב ושוב: אין שום הפרדה בטקסט המתורגם בין הערות שוליים מאת המחברים לבין הערות שוליים שנוספו בגרסה העברית ואינן קיימות בטקסט המקורי. ההערות מאת המחברים מתחלקות בערך שווה בשווה בין הפניות למידע נוסף לבין בדיחות קרש חביבות; ההערות שנוספו בגרסה העברית כוללות בעיקר הערות על שינויים בעולם מאז כתיבת הטקסט (מרכז הסחר העולמי, למרבה הצער, כבר איננו) והפניות לספרים אחרים. במקום אחד לפחות (עמ' 141) נערך בתרגום העברי שינוי מקומם ממש, בכך שהתרגום הוסיף להערה של המחברים (המשווה בין ציטוט מספר שמות לציטוט מספר הבשורה על־פי לוקאס) כמה משפטים שלא הופיעו במקור כלל (השוואה נוספת, לפרקי אבות), וזאת ללא כל הפרדה בין המקור לתוספת. גילוי שינויים מעין אלה גרם לי לתחושה לא נעימה כי אולי אני קורא טקסט שאינו נאמן למקור; הוספת ציון פשוט בסוגריים, "המתרגמת" (או אולי "העורך"?), היתה פותרת את הבעיה מבלי לגרוע דבר.
לסיכום: אל תגיעו עם ציפיות מופרזות לגבי שיפור ההתנהלות האסטרטגית שלכם, משום שאתם עשויים להתאכזב; בואו עם ציפיות לספר טוב על תחום מרתק, ותיהנו. מבנה הספר, ההגשה הקלילה והדוגמאות המעניינות הופכים את הקריאה למהנה – וגם מחכימה; תזכו להכיר את מושגי היסוד של התחום, כגון "משחק סכום אפס" או "אסטרטגיה שולטת", דבר שבוודאי לא יזיק. אם תגלו עניין של ממש בתורת המשחקים, הביבליוגרפיה שבסוף הספר תפנה אתכם לספרים המתאימים, על־פי תחום ההתעניינות הספציפי שלכם – החל בספרים על שימוש בתורת המשחקים בעסקים, ועד ל"אמנות התחמון הפוליטי" (The Art of Political Manipulation) מאת וויליאם רייקר.
|
קישורים
"תורת המשחקים" - הספר למכירה, באתר bookme
אבינש דיקסיט - אתר הבית באוניברסיטת פרינסטון
בארי ניילבאף - אתר הבית באוניברסיטת ייל
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש