באחד מפרקי "משפחת סימפסון" מתדרך סקינר, מנהל בית־הספר המקומי, את ליסה סימפסון לפני שהיא נפגשת עם עיתונאי, ומזהיר אותה: "עד כמה שהוא יודע, אנחנו עדיין מלמדים כאן מתמטיקה!". למערכת החינוך הציבורית בארצות־הברית אכן יצא שם רע, ולא פעם נאלצים הורים הדואגים לחינוך ילדיהם, או אפילו רק לשלומם הפיזי, לשלוח את הילדים למוסדות לימוד פרטיים העולים בין 5,000 ל-12,000 דולר לשנה לתלמיד.
אבל מערכת החינוך של ארצות־הברית אינה מקשה אחת; זו של מדינת ניו ג'רזי, למשל, היא אחת ממערכות החינוך הציבוריות הטובות ביותר בארצות־הברית. למעלה ממחצית מבוגרי התיכונים במדינה ממשיכים ללימודים גבוהים בקולג' או באוניברסיטה, נתון הממקם את ניו ג'רזי בין שלוש המדינות הראשונות בארצות־הברית בתחום זה (הראשונה היא צפון דקוטה, והשניה, יחד עם ניו ג'רזי, היא מסצ'וסטס). במבחנים משווים הנערכים בבתי הספר בארצות־הברית משיגה ניו ג'רזי את המקום הראשון.
חצי שעה הפסקה ביום
התמזל מזלי להיות תלמיד בכיתה ז' של חטיבת הביניים על־שם ג'ון וויז'רספון, בפרינסטון, ניו־ג'רזי.
ניו ג'רזי היא המדינה בעלת מספר המדענים והמהנדסים לנפש הגבוה ביותר בארצות־הברית, דבר שאינו מפתיע בהתחשב במספר המוסדות האקדמיים החשובים שבמדינה (ביניהם אוניברסיטת פרינסטון והמכון ללימודים מתקדמים הסמוך אליה) ובניו יורק השכנה. בסביבת האוניברסיטה שיעור המדענים והמהנדסים הוא כמובן גבוה אפילו יותר, וכתוצאה מכך, אחוז ניכר של הילדים בבית הספר בו אני לומד הם ילדיהם של מדענים.
האופי הרב־לאומי של האקדמיה משתקף גם באוכלוסיית התלמידים בבית הספר. לא מעט ילדים – עד כדי רבע מהם – הגיעו ממקומות אחרים בארצות־הברית או מחוצה לה. במחזור שלי לומדים ילדים מרוסיה, שוודיה, גוואטמלה, איטליה, סין, טיוואן, דרום־קוריאה, יפן, ישראל, ועוד היד נטויה. גם התלמידים האמריקאים מגיעים ממגוון מקומות, ובנים של מרצים באוניברסיטה שהו לא־פעם תקופות ארוכות בארצות אחרות כחלק מתוכנית ההכשרה או שנות שבתון של ההורים.
בית הספר מתחשב בזרים הרבים שבסביבה. עד שהם מוכיחים בקיאות מספקת באנגלית, תלמידים זרים מחוייבים ללמוד אנגלית כשפה שניה במשך שעה עד שעתיים ביום, בהתאם לצורך התלמיד (שעת לימוד ושעה של סיוע בשיעורי הבית). למזלי (אילו הכרתם את המורה, הייתם מבינים את השימוש במילת החיווי הזו), נמצאתי פטור מלימודי אנגלית כשפה שניה, ואני משולב באופן מלא בלימודים בחטיבת הביניים.
בחטיבת הביניים יש שלוש שכבות – ו', ז' ו־ח'. בדומה למערכת הפנימיות של הוגוורת', בית הספר של הארי פוטר, כל שכבה מחולקת לבתים. יש שיעורים שבהם לומדים ביחד תלמידים מכמה בתים, ויש אפילו שיעורים בהם לומדים ביחד תלמידים מכמה שכבות.
הלימודים מתחילים בשמונה עשרים וחמש (האוטובוס אוסף אותנו בסביבות רבע לשמונה), ומסתיימים בשלוש. הם כוללים הפסקה אחת בלבד של חצי שעה (רבע שעה לארוחת צהריים, רבע שעה להפסקה). המורים מאפשרים 2-3 דקות למעבר בין הכיתות.
תזמורת כלי הנשיפה של בית הספר בהופעה (צילום: מערכת האייל הקורא)
מערכת לימוד אישית ושיעורי בחירה
לכל תלמיד יש מערכת לימוד אישית, החייבת לכלול בכל יום שפה זרה, אנגלית, אלגברה, מדעים, מדעי החברה (או אזרחות בכיתות הגבוהות) ושעות בחירה משתנות (שעתיים בכל יום). אילוצים של מורה המלמד רק שלושה ימים בשבוע, ולכן תלמידיו צריכים ללמוד שלוש שעות אלגברה רצופות, לא קיימים כאן. כל המורים עובדים במשרה מלאה, וכל התלמידים יקבלו שיעור אלגברה אחד ביום, שיעור אנגלית אחד ביום, וכן הלאה. גם שיעור חופשי הוא לא אופציה – כאשר מורה נאלץ להחסיר שיעור, תמיד יישלח מורה מחליף במקומו, במקצוע הרלוונטי.
מערכת הלימוד האישית מאפשרת לתלמידים ללמוד את המקצועות השונים, לרבות שעות הבחירה האישיות, ברמה המתאימה להם. אני, למשל, לומד צרפתית כשפה זרה עם תלמידי כיתות ו' משום שהתחלתי ללמוד צרפתית רק השנה.
האפשרויות לשעות הבחירה הן מגוונות: כולם מחוייבים ללמוד שעה שבועית אחת של חינוך לבריאות ושעתיים של חינוך גופני (לבית הספר יש מגרש כדורגל, בריכת שחייה ושני אולמות ספורט גדולים). אפשרויות נוספות הן תזמורת כלי קשת, תזמורת כלי נשיפה, מקהלה, אמנות, תיאטרון, טכנולוגיה, מחשבים, תרבות מודרנית, ועוד ועוד. באמצע השנה מחליפים התלמידים את שעות הבחירה שלהם, כך שהם נחשפים לעוד תחומים. כרגע אני לומד תיאטרון, טכנולוגיה ומחשבים, ומשתתף בתזמורת כלי הנשיפה; מבין מקצועות אלה, אמשיך להשתתף במחצית השנה הבאה רק בתזמורת.
בכיתת לימוד רגילה יש פחות מעשרים תלמידים ומורה אחד (אם יש תלמידים עם צרכים מיוחדים, יהיה גם סייע בכיתה). לכל מורה יש בכיתתו פינת עבודה משלו, ובה מחשב, שולחן כתיבה וציוד משרדי נוסף. כל כיתה מצויידת באביזרים הדרושים – בדרך־כלל מחשבים ומקרן שקופיות, אבל לכיתות התיאטרון, למשל, יש חדר הלבשה קטן, מסך ובמה. שטח הכיתות כפול, בערך, מזה של הכיתות שהכרתי בארץ.
במדעי החברה אנחנו לומדים בעיקר גיאוגרפיה והיסטוריה של העולם. במחצית השנה הראשונה למדנו בעיקר על אסיה, תוך התייחסות להיסטוריה, לתרבויות ולדתות המקומיות (הפרוייקט הראשון שהגשתי היה השוואה בין בודהיזם, קונפוציאניזם וטאואיזם בסיטואציות יום יומיות). אחר־כך כתבנו חיבורים בשאלת הצדקת השימוש בפצצות האטום במלחמת העולם השניה.
דת היא מחוץ לתחום. מותר לבוא לבית הספר לבושים בתלבושת דתית (אני חובש כיפה), אבל אין, כמו שאפשר לראות, שום מקצועות דתיים במערכת הלימוד. כאשר יש אירועים דתיים מהם אי אפשר להתעלם – חג המולד והחופשה הנלווית אליו, למשל – בית הספר מציין גם את החגים של הדתות האחרות: בחדר האוכל הציבו עץ חג המולד, חנוכיה, וכרזות של קוואנזה, חג האפרו־אמריקאים.
עוד מספר חודשים אחזור למערכת החינוך הישראלית (עד שהוריי יחליטו ששוב הגיע הזמן לנדוד), למערכת עם שלושים־וששה תלמידים בכיתה צפופה, בה המזגן עובד רק לפעמים, ושבה מחשב הוא חלום רחוק. כדי להמשיך בלימודי הקלרינט אצטרך לקחת שיעורים נוספים בתשלום אחר־הצהריים, מחוץ לשעות הלימודים. בבית הספר לא יהיה אולם ספורט, אבל יהיו בו שיעור חופשי או שניים ביום רגיל, וקטטות תכופות בהפסקות. וההורים שלי ישלמו על זה הרבה יותר.
|
קישורים
זו של מדינת ניו ג'רזי - אתר מחלקת החינוך של המדינה
קוואנזה - מאמרו של רון בן־יעקב באייל הקורא
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש