כיצד התקדם המאבק שלך בשנה שחלפה מאז הראיון הקודם?
את תשובתי אחלק לשני נושאים: המאבק ברמה האישית והמאבק החברתי בכללותו.
במישור האישי המאבק שלי לא שיפר במאומה את מצבי אלא החמיר אותו בצורה קיצונית; אני כבר למעלה משנה וחצי מובטל מאונס, לא מצליח להיקלט לעבודה באזור הנגב, למרות עשרות פניות למעסיקים. יש לי תחושה שמופעל נגדי "טרור תעסוקתי", שמונע ממני לקבל עבודה. הגעתי למצב שביקשתי עזרה מאדם בכיר שיפנה לחברו, בעלים של חברת דלק, בכדי שאוכל לעבוד שם כמתדלק בשעות הלילה בתחנת דלק בדימונה. קיבלתי תשובה בזו הלשון: הבעלים של חברת הדלק מוכן לעשות הכול למען אותו בכיר – למעט העסקתו של אדרי.
לצערי אני ממשיך לשלם מחיר משפחתי ואישי כבד ביותר על "חטאי" הגדול – אותה הופעה ללא מסיכה בטלוויזיה. (בתוכנית התחקיר "זהב לבן עבודה שחורה" של אילנה דיין היה אדרי העובד היחיד שלא הסתיר את זהותו, ט"כ).
אני חייב לומר שזה נשמע לי קצת מוזר. ניסית לחפש עבודה מחוץ לדימונה? אולי בבאר־שבע?
כשאתה אחד מתוך 270,000 מובטלים בישראל, שום דבר לא צריך להיות מוזר, בפרט באזור מוכה אבטלה כמו הנגב. מבלי להיכנס לעומק האבטלה בעיר דימונה, שמככבת במקום השני באבטלה בישראל, עליך גם לצאת מנקודת ההנחה שאם הגעתי למצב שבו חיפשתי עבודה כמתדלק לילה בתחנת דלק – כנראה שכבר הגעתי לקצה החיפוש. כשאדם בריא בנפשו, בגופו וברוחו מוכן לעבוד בשכר מינימום זה צריך לומר לך שיתכן ויש בעיה במציאת מקור פרנסה שיענה על כישוריך או יכולותיך.
מה בדבר פתיחת עסק עצמאי כלשהו?
בשנת 1985 היה לי עסק למכירת מחשבים. העסק קרס בשנת 1988. מאז אני נמנע מלעבוד כעצמאי.
הייתי רוצה לומר שחוסר האמון נובע מאיזה ספין של נתניהו, שטען שיש עבודה ויש "פרזיטים" שלא רוצים לעבוד. נראה כי יש הרבה בחברה הישראלית ששבויים בטענה הזאת. אני עונה לכך חד־משמעית: אני לא "פרזיט", וייתכן שאתה אישית לא נובר עמוק בתחלואי האבטלה במשק – לכן זה נשמע לך מוזר. על כולנו לדעת שיש אלפי אנשים כמותי, המחפשים במשך חודשים רבים עבודה ולא מצליחים למצוא. לצערי הרב הבעיה אף החלה להגיע לאנשי היי־טק, אקדמאים, מורים, אנשי מקצועות חופשיים וכדומה, והתופעה רק מתרחבת. ככל שגילך מבוגר יותר כך סיכוייך למצוא עבודה קלושים. כאן אפנה אליך שאלה – האם אתה כבעל עסק היית מעוניין להעסיק בעסק שלך פעיל חברתי, "טראבל מייקר", בפרט בנושא זכויות עובדים? אם תהיה מספיק הגון בתשובתך, תבין למה קשה לי מאוד למצוא עבודה.
זה ברמה האישית. ולגבי המאבק החברתי?
במישור המאבק החברתי, אני יכול לציין בסיפוק רב שהצלחתי במסע "עוטף ישראל" של הקרנת הסרט "זהב לבן עבודה שחורה" והרצאות באוניברסיטאות, בתי ספר, ארגונים חברתיים ותנועות נוער. הצלחתי להעלות את רמת המודעות והשיח הציבורי בנושא עובדי הקבלן, זכויות עובדים והפערים החברתיים המתרחבים בשל חוסר השקעות מסיביות בחינוך ושכר עבודה נמוך.
כחסיד פלטפורמת האינטרנט ניצלתי כל אפשרות להביע את דעותיי ולקדם נושאים חברתיים חשובים, כתבתי עשרות מאמרים שפורסמו ברחבי האינטרנט, אני מרצה במכללה החברתית־כלכלית, קידמתי את נושא העצומות החברתיות להעלאת שכר המינימום, עצומה הקוראת להקמת מטה למאבק בעוני ועצומה חברתית לקידום הצעת החוק למען עובדי הקבלן. אני בעל טור קבוע באתר החדשות "מחלקה ראשונה", בעל טור באתר "מעורבות חברתית" של Ynet, מנהל את קהילת "סולידריות חברתית" באתר MSN וכמובן את האתר האישי שלי, "דימונה־נט". לדעתי, הצלחתי בשנה האחרונה למתג את נושא מאבק "עובדי הקבלן" ומאבקים חברתיים לפעילות שאני מבצע ומקדם בתוך המאבק החברתי.
נחזור רגע למישור האישי – האם המאבק פגע, חלילה, בחיי המשפחה שלך?
יצאתי למאבק כשמשפחתי עומדת לצידי, וכך גם היום. אחטא לאמת אם לא אומר שיש רגעים קשים של התפרצויות, של זעם מצטבר, של כאבים על העוול שגרמתי למשפחתי... קשה מאוד להתעורר מוקדם בבוקר, להכין קפה לאשה, והיא יוצאת לעבודה כשאני נשאר לבד בין ארבעת כתלי הבית, מובטל. קשה לחכות בכיליון עיניים לחזרתה מהעבודה, קשה להתמודד עם חשבונות הקשורים בקיום הבית ותחזוקתו כשאתה לא תורם מאומה להכנסה.
האם אתה מנצל את הזמן, לפחות, כדי לפעול במוסדות התנדבותיים כלשהם? נשמע שאתה מעביר את כל היום בבית, ללא מעש.
לא ידעתי שלנצל את הזמן זה לפעול רק במוסדות התנדבותיים; הרי זה אופנתי היום לטעון "אני פעיל חברתית" בהתנדבות בבית תמחוי, במועדוניות נוער ובחלוקת מזון לנזקקים. אפילו תוכנית ויסקונסין כופה על מקבלי הבטחת ההכנסה לצאת ולפעול "באופן התנדבותי" כדי שאיזה ארגון יקבל עובדים חינם ולא יעסיק עובדים בשכר.
נושא ההתנדבות הקהילתית למען החברה הוא לא נושא שיש לקשור באמצעותו כתרים לעצמך. או שאתה מתנדב לשם שמים, מתוך אמונה, ושותק, או שאתה עושה זאת למען יצלמו, יראו ויקראו. אני לא שייך לסוג השני. אני כן יכול לומר לך – ויעידו על כך גופים רבים ברחבי הארץ – שאת כל ההרצאות אני עושה בהתנדבות, ובמקרים חריגים מקבל החזר על הוצאות הנסיעה בתחבורה הציבורית.
לגבי הישיבה בחוסר מעש בבית, צר לי לשמוע שזו תחושתך. צא מנקודת ההנחה שקשה לשבת בבית חסר מעש ובפרט לאדם כמוני, שמגיל 21 עבד לפרנסתו. מה שמוזר זה שבימים בהם עבדתי בצורה קבועה ומסודרת הייתי בבית בחיק משפחתי הרבה יותר מאשר היום, כשאני חסר עבודה – אבל מלא תעסוקה ופעילות חברתית.
סיפרת כי הכסף שנפסק לטובתך במשפט יועבר לעמותת "מת"ח", לחינוך ילדי עובדי קבלן. האם הכסף הגיע, בסופו של דבר? האם העמותה פעילה?
הכסף לעמותת מת"ח עדיין לא הגיע לחשבון העמותה מסיבות אובייקטיביות לחלוטין. השבוע אני אמור לקבל משלטונות המס את תעודת המלכ"ר לעמותה, ואני מאמין כי הכסף יועבר מיידית על־ידי חברת כימיקלים לישראל. ידוע לי בוודאות כי הכסף מוכן בחברת כי"ל להעברה לחשבון העמותה. כבר נפגשתי עם אנשי כי"ל ונציגי עיריית דימונה ובמיזם משותף, כנראה עם חברת IBM, נקים כיתת לימוד מחשבים שבשעות היום תשרת תלמידי בית־ספר ואחר הצהריים תהפוך למוקד קהילתי לילדי עובדי קבלן.
נראה כמו סחבת רצינית. איך זה שלא מספיקה שנה שלמה כדי לקבל אישור מלכ"ר לעמותה? אולי הזנחת את הפעילות בכיוון?
כאשר נושא עמותת מת"ח יסתיים וכספי הסכם הפשרה יגיעו לחשבון הבנק של העמותה אשמח לענות לך על השאלה הזו. כל עוד הנושא לא הסתיים אני מנוע מלענות לך על השאלה.
(לפני פרסום הראיון הודיע לי אדרי כי אישור המלכ"ר הגיע, הוא העביר הודעה על כך לכי"ל וממתין כעת להעברת הסכום שנפסק לטובתו - ט"כ).
בראיון הקודם סיפרת גם שאתה עובד על הצעת חוק ל"דו"ח חברתי" שכל חברה תחויב להפיק. ידוע לי שכמה חברות בארץ החלו להפיק דו"חות כאלה מיוזמתן, אבל למיטב ידיעתי החוק עצמו מעולם לא עמד אפילו להצבעה בכנסת. איך מתקדמת הפעילות שלך לקידום חוק זה?
"הדו"ח החברתי", שאותו אני חולם ליישם ולקדם באמצעות חקיקה, שונה מהותית מכל הדו"חות החברתיים שמקדמים היום אחרים במרחב החברתי. הוא נועד לשפר את השקיפות של יחסי הגומלין בין המעסיק לעובדים, ולאפשר לחברה הישראלית לבחון אותם. ניסיתי לקדם את המבנה הרעיוני לידי הפקת נייר עמדה ראשוני ולא הצלחתי, לכן לקחתי מספר צעדים לאחור לעמדת המתנה לאחר שהבנתי שאין לי את הכלים הנכונים להפיק נייר שכזה. הגעתי למסקנה שאם לא יישבו סביב השולחן הרעיוני אנשי כלכלה, ראיית חשבון, אנשי מיסוי, פעילים חברתיים, עורכי דין, אנשי עסקים ויועצי תדמית, אני אפגע בנושא.
מה עם אנשי האקדמיה שאמרת בזמנו שעוזרים לך במאמץ זה? האם הם התייאשו או פרשו? אני בטוח שהם יכלו לגייס את אנשי המקצוע הנדרשים לכתיבת נייר העמדה.
בעזרת החברים הטובים מהאקדמיה שעטפו אותי, ועוטפים אותי גם היום, קיבלתי את התובנה החשובה ביותר בכל המאבק. התובנה הזו אומרת שבחברה הישראלית יש שני סוגי אנשים. הסוג הראשון הם אותם אנשים שיש להם מה להפסיד, והסוג השני הם אלה שאין להם כבר מה להפסיד. לאט ובזהירות למדתי לא לדחוף את אנשי האקדמיה לחצות את הקו מעבר לתמיכה ברעיון, מה שעלול לגרום להם להיפגע. סף בקשותיי לעזרה מהחברים תמיד היה בבקרה והכול על מנת שלא לגרום להם נזק או פשוט לאבד אותם כחברים – מפני שלהם עוד יש מה להפסיד.
אתה יוצא מנקודת ההנחה האומרת שאדרי חי חיים הרמוניים במאבק החברתי, עם התקשורת, עם בעלי ההון, עם חברות הכוח־אדם, עם המעסיקים, עם עמיר פרץ ועם הארגונים החברתיים, ושוכח לרגע שאני נמנע במופגן לספר לך ולקוראים על האכזריות חסרת הפשרות המופעלת כלפי על־ידי כוחות גדולים וחזקים ממני עשרות מונים. יש לי ניירת בבית ממשרד עורכי דין מהגדולים מהארץ... כל־כך הרבה ניירת שרק מעלות ההפקה שלה יכולתי לחיות זמן רב ברווחה גדולה.
בשנה שחלפה, לא נראה שעובדי הקבלן התארגנו באופן כלשהו. היו כמה "רעשים" קצרים, למשל הסיפור עם העובדות בסופר־פארם שלא יושבות במהלך עבודתן, אבל בשורה התחתונה לא יצא מזה שום דבר משמעותי. האם אתה עדיין מאמין שניתן לאגד את עובדי הקבלן? האם אתה חושב שכיום, ההסתדרות מייצגת טוב יותר את עובדי הקבלן, אולי בזכות פעילותך?
המאבק של הקופאיות העומדות נכשל לאחר התערבות של ההסתדרות ושל אדם שלקח לעצמו את התואר "יו"ר מטה הארגונים החברתיים" וחתם בשמם על הסכם עם הנהלת הסופר־פארם.
היה גם מאבק נהגי חברת מטרודן (חברת התחבורה הציבורית בבאר־שבע) בניסיון להתאגד ולשפר את מעמדם וזכויותיהם. אותי אישית זרקו מאוהל המחאה של נהגי מטרודן לאחר שהבעתי את דעתי נגד ההסתדרות ומהלכיה במאבק. כידוע, בסופו של דבר נחל מאבק הנהגים להתאגד כישלון חרוץ.
והיה גם מאבק עובדי "חיפה כימיקלים", ומאבק הרואי של קבוצת עובדים מדימונה שתועד בסרט הנפלא "שביתה". בסופו של מאבק זה נחלו העובדים כישלון, שלטענות גיבורי המאבק נבע מהפקרת המאבק על־ידי ההסתדרות.
כשאתה בוחן את מכלול המאבקים הכושלים של עובדים בלתי־מאוגדים, אתה מגיע למסקנה שאם לא תתקבל החלטה גורפת ואמיצה על־ידי ההסתדרות להקים "ארגון עובדי קבלן", לא יקום לעולם ארגון שיאגד את עובדי הקבלן בצורה רחבה, מקצועית ועם גב ארגוני־כלכלי שגם יספק את הביטחון לעובדי הקבלן מפני המעסיקים. עובדי הקבלן הם אנשים חיים – אבל שקופים לממשלה ולמעסיקים. כשאתה שקוף אתה לא קיים, אבל יש שביבים של תקווה באופק חדש.
יו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ, אמר בתוכנית הטלוויזיה "בולדוזר" בצורה מפורשת שההסתדרות מאמצת את דו"ח כימיקלים לישראל, שהופק על־ידי הח"כ לשעבר אלי גולדשמידט. גולדשמיט עמד בראש הוועדה שמונתה על־ידי משפחת עופר לבדוק מה קורה בשטח מפעלי כי"ל לאחר הקרנת הסרט "זהב לבן עבודה שחורה" ולאמוד את הפגיעה שנוצרה בתדמיתה של החברה לישראל. הדו"ח המקיף הוגש להנהלת החברה עם המלצות בנושא העסקת עובדי קבלן, הנהלת החברה לישראל אימצה את כל מסקנות הדו"ח והורידה הנחיות מפורשות ליישם את כל ההמלצות להעסקת עובדי קבלן בשטחי העבודה של קונצרן החברה לישראל בנגב. אני יכול להעיד מידיעה אישית שכל המסקנות מיושמת ככתבן וכלשונן. אני מגדיר זאת כמהפכת עובדי הקבלן בכי"ל. לצערי הרב, במשך חודשים ניסיתי לקדם את הניצחון הגדול של עובדי הקבלן בכי"ל ונתקלתי בחומות שתיקה, כולל בהסתדרות, עד להודעתו של יו"ר ההסתדרות בתוכנית "בולדוזר" שחשפה את הניצחון הגדול של עובדי הקבלן במפעלי כי"ל – ניצחון שהגיע בזכות השילוב הנכון של תקשורת, תהודה ציבורית, והעצמה תקשורתית שהובילה לוועדת הבדיקה בכי"ל. האם אני מרכיב בניצחון הזה? אשאיר את התשובה לשיקול דעתם של הקוראים.
ואם כבר מדברים על פרץ, נדמה שמפלגת העבודה בראשותו מציגה לראשונה מפלגה גדולה עם אג'נדה "חברתית". האם תתמוך בעבודה בבחירות הקרובות? אם לא, באיזו מפלגה תתמוך?
יש הרבה אנשים במפלגת העבודה שהסתמכו על סקרים ונחלו אכזבות קשות... מפלגת העבודה עדיין לא גדולה, אבל מנשבת בה רוח חברתית גדולה. כולנו יודעים ש"רוחות" מתעצמות לסערה או נחלשות עד למצב דעיכה, ידוע גם ש"רוחות" יודעות להתל בטובים שבחזאים, לכן מוקדם מדי להגדיר את מפלגת העבודה כמפלגה גדולה. מה שכן אפשר לומר בוודאות: אם מפלגת העבודה תדע לתעל את הרוח החברתית הגדולה המנשבת במסדרונותיה עם היבחרו של פרץ לתפקיד יו"ר המפלגה, היא תהפוך את הרוח לסערה שתשאב אליה את החברה הישראלית, שתהפוך אותה למפלגה גדולה; ואם מפלגת העבודה תמשיך בהתנהגותה כפי שהיתה בשנים האחרונות תבוא הדעיכה הגדולה למפלגה.
אני אצביע בבחירות הקרובות בהתאם להתפתחויות ברמה האישית אצלי. אם אצטרך בכל מקרה לבוא לקלפי ולהצביע לא עבורי, אצביע בקלפי עבור מי שאני מאמין בו שיפעל חברתית.
תמכת בעבודה בבחירות קודמות?
לצערי הרב אני מודה שאני אזרח גרוע, עד גיל 46 לא הצבעתי מעולם בבחירות לכנסת. זו עובדה שאיני יכול להעלים מתוך קורות חיי, אבל אני בהחלט מצטער על כך.
בראיון הקודם לא פסלת את האפשרות שתהיה חבר כנסת כבר לאחר הבחירות הקרובות. גם עכשיו אתה רומז שאולי תצביע "עבורך". האם יש, מבחינתך, התקדמות בנושא? האם אתה פעיל במסגרת מפלגה כלשהי?
בשנה האחרונה עברתי הרבה תמורות קיצוניות בכל ההיבטים האישיים האפשריים. בראיון הקודם הייתי בן 46 ונקלעתי למאבק חברתי. חלפה שנה וחצי, ואני יכול לציין שתהליכי ההתבגרות שלי בחברה הישראלית הובילו אותי למסקנה חד־משמעית: אני רוצה ומייחל להעביר את המאבק "עוטף ישראל" לתוך כנסת ישראל. אני אפעל בכל דרך אפשרית לקדם את הנושא כבר בבחירות הקרובות, תחת המעטפת שאומרת "אני אכנס לפוליטיקה כאדם עני, אפעל למען החברה הישראלית, ואסיים את דרכי הפוליטית כאדם עני". אני לא רואה בכניסה לכנסת ישראל פלטפורמה "מושחתת" לשדרוג כלכלי או מעמדי, אני רואה בה שליחות ומתפלל שיהיו מספיק מצביעים בקלפי שיאפשרו לי "לשגע" את הכנסת במאבק חברתי ארוך למען הרחבת מערכות החינוך במדינת ישראל, למען זכויות העובדים, למען החזרת עיקרון ההדדיות בין הקהילה לפרט ולהיפך, למען מלחמה אכזרית וחסרת פשרות בשחיתות שפשתה במדינת ישראל והרחבת התודעה הציבורית למען זכויות האדם ללא הבדל דת, גזע ולאום.
כבר בבחירות הקרובות? הבחירות האלה נמצאות ממש מעבר לפינה. אם עוד לא התארגנת, זה עשוי להיות מאוחר מדי. מדוע לא התארגנת מבחינה פוליטית במשך כל השנה האחרונה? האם ניסית לחבור למפלגה כלשהי, או להקים מפלגה, או שאתה ממתין שמפלגה כלשהי תפנה אליך מיוזמתה?
במשך השנה האחרונה עסקתי בעיקר בהגדלת התודעה הציבורית של מאבק עובדי הקבלן. קידמתי את הקרנתו של הסרט "זהב לבן עבודה שחורה" ברחבי הארץ – הסרט הוקרן 73 פעמים, החל באוניברסיטאות וכלה בפני קן של תנועת נוער בקריית יובל בירושלים. השתתפתי בפאנלים חברתיים, וגם היה לי הכבוד להרצות באותו הפאנל עם חתן פרס ישראל לכלכלה, פרופסור אריאל רובינשטיין. בכל התהליך לא עלתה בדעתי מעולם המחשבה לבחור בדרך הפוליטית "כדרך" אלא כרעיון; הבשלת הרצון שלי לנווט את המאבק לדרך פוליטית נבעה בעיקר, כפי שציינתי, מהתבגרות אישית במאבק ומתגובות של אזרחים שהלכו והתגברו עם הזמן.
זה שהבחירות נמצאות מעבר לפינה, באופן לא צפוי, ידרוש ממני להניע מהלכים במהירות רבה מהמתוכנן. לאור הבחירות הקרבות, אין היגיון להקים כעת מפלגה. ייתכן שיש מקום להקים תנועה חברתית פוליטית שתגבש קבוצה סביב רעיון חברתי מרכזי ותקדם אותו. כיום ישנם גישושים פוליטיים מצד שלוש מפלגות; שניים מהם הבשילו לידי שיחות מתקדמות ביותר, ומפלגה אחת מחפשת "סמל" ותו לא. אין ספק שהבחירות הקרובות ידרשו ממני לקבל החלטה מהירה תחת זמן קצוב, ואני פועל בכיוון.
הצעת החוק שתמכת בה, למען עובדי הקבלן, קודמה על־ידי ח"כ יגאל יאסינוב ממפלגת שינוי דווקא. שינוי הרי נתפסת כמפלגת "המעמד הבינוני", תומכת בתפישה הכלכלית שקידם נתניהו, ומתנגדת מובהקת לכלכלת קצבאות. איך קורה שח"כ ממפלגה זו תומך בהצעה "חברתית" ודווקא הח"כים ה"חברתיים", ובהם עמיר פרץ, מתנגדים לה?
ח"כ יגאל יאסינוב משינוי היה בעבר עובד קבלן, וחש על בשרו את נחת זרועם של מעסיקים בתחומי האבטחה והשמירה. יאסינוב חווה את כל הבעיות איתן מתמודד עובד קבלן, החל משכר נמוך ועד לפנייה לערכאות משפטיות לקבלת דמי הפיצויים. הוא לא שכח, אבל ישנם חברי כנסת "חברתיים" ששכחו מתי בפעם האחרונה עבדו בעבודת כפיים לפרנסתם, ורוב תלושי השכר שלהם הגיעו מתפקידים פוליטיים. לכן האטימות.
עם השנים נבחר יאסינוב לכהן בכנסת מטעם מפלגת שינוי. במסגרת פעילותו הפרלמנטרית הוא עשה רבות למען זכויות עובדי חברות השמירה והאבטחה. הצעת החוק "אחריות מזמין שירותי קבלן לזכויות העובדים" הוגשה לאחר הכנות שנמשכו שנתיים, בעזרת הארגונים חברתיים "קו לעובד" וארגון עובדי האבטחה ושמירה (צנטוריון).
לדעתי האישית יאסינוב הוא "פעיל חברתי" חשוב ביותר בתוך מפלגת שינוי, שמשנתה הכלכלית אומנם קרובה מאוד ל"קפיטליזם החזירי" (כפי שהיטיב לבטא זאת שמעון פרס). לדעתי סיעת שינוי תמכה בהצעה כאקט פוליטי מרכך לקראת הבחירות הקרובות, שכן בולטת מאוד התופעה שרבבות עובדים שנחשבו למעמד הביניים והצביעו לשינוי, מוצאים עצמם היום במצב של חוסר ודאות כלכלית קשה. טומי לפיד, ממרום גילו, חד עין מספיק כדי לשים לב לתופעה זו.
אז אולי אתה בדרך ל"שינוי"?
הקשר שלי עם יאסינוב הוא קשר אקראי ביותר, שהתפתח דרך דואר אלקטרוני שקיבלתי מלשכתו יומיים לפני ההצבעה בכנסת. קראתי את הצעת החוק, למדתי אותה, לקח לי שניות לאהוב את ההצעה וארבע שעות לבנות אתר אינטרנט לשם קידומה. זהו אתר שריכז את כל הנושא, כולל עצומה אלקטרונית. באותו הרגע התחלתי להפעיל את "מנוע הטורבו" החברתי שלי עבור ההצעה. את יאסינוב עצמו פגשתי לראשונה בחיי בכנסת, ביום ההצבעה. פעלתי לעזור לח"כ יאסינוב לקדם את הצעת החוק מתוך אינטרס אישי שלי, כי ראיתי בהצעה עוד נדבך חשוב במאבק לזכויות עובדי קבלן, ולא מתוך מניע פוליטי.
לי, כמוביל חברתי הפועל למען זכויות עובדי הקבלן, יש פריבילגיה מיוחדת במרחב החברתי. אני יכול לחבור לכל פעילות חברתית, לתמוך ולקדם כל הצעה שיש בה לשפר את מצבם של עובדי הקבלן, לחבור לכוחות מהקשת הפוליטית והאידיאולוגית והכול במטרה אחת ויחידה לפעול ולקדם את זכויות עובדי הקבלן. גם אם אצטרך לחבור לשטן בכדי לחזק את אחת מהזכויות האלה, אני אחבור אליו. זה נובע מאמונתי כי רוב הפערים החברתיים המתרחבים, מעגלי העוני הגדלים ופערי החינוך וההשכלה הגדלים נובעים ממצב של עובדים שעובדים למחייתם אך חוזרים עניים הביתה. רמיסת זכויות עובד ואדם מובילה לעבדות, עבדות מובילה לבערות ובערות מובילה את החברה הישראלית להידרדרות לעולם השלישי.
נתייחס לכך כאל תשובה שלילית... ומה לגבי האפשרות שעמיר פרץ יעמוד בראש הממשלה הבאה, או לפחות יהיה שר בכיר בה? הוא יעמוד בהתחייבויותיו, כגון שכר מינימום גבוה, או שמא גם הוא יגלה כי "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" ולא יממש את התוכנית ברגע שיהיה בעמדה לעשות זאת?
אני, כמו רבים בחברה הישראלית, מייחל לא לשמוע את עמיר פרץ חוזר על אמירות בסגנון "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". פרץ, כיו"ר מפלגת העבודה, צריך לדעת שהוא נישא על כנפי רוח חברתית "כועסת" של החברה הישראלית, שמאסה בפערים החברתיים, בעוני ההולך וגדל, ברמיסת זכויות הפועלים ובהתעלמות מהזקנים והחולים. אם פרץ יבגוד ברוח הזאת שנשאה אותו, הוא יצטרך להסתכל בעיני החברה הישראלית, וייאלץ להשפיל את מבטו לתמיד.
ואולי יותר משפרץ יעזור לעובדים החלשים, ובהם עובדי הקבלן, הוא יעזור לוועדי העובדים החזקים דווקא?
פרץ הוכיח לאורך שנותיו כיו"ר ההסתדרות שנטיית הלב שלו היתה לסייע לחזקים ולעובדים המאוגדים. מעטים המקרים, אם בכלל, בהם הוא נרתם למען עובדי הקבלן או עובדים בלתי־מאוגדים. כיו"ר מפלגת העבודה הוא יצטרך לעשות רוויזיה עמוקה בתהליכי מחשבתו למען החברה הישראלית בכללותה. החברה הישראלית הפכה להיות חברה קצרת־רוח בנושאים חברתיים, ואם הוא יהתל בציבור הוא ייענש פוליטית בצורה אכזרית.
אני חושב שיהיה טוב למדינת ישראל שיהיה לה ראש ממשלה שהולך לישון ומתחת לכרית מונח לו כרטיס חבר בהסתדרות.
פורסם כי פרץ תומך גם בהעלאה דרסטית של הקצבאות בכלל, וקצבאות הילדים בפרט. רבים טוענים שקצבאות אלה דווקא מחלישות את השכבות החלשות, משום שהן מעודדות בטלה במקום לעודד עבודה.
הבעייתיות של הקצבאות בתודעה הישראלית נובעת בראש ובראשונה מההכללה של כל הקצבאות תחת קורת גג אחת. אני אישית עושה הפרדה מוחלטת ומחלק את הקצבאות לשני נושאים עיקריים: קצבאות חברתיות (ילדים, זקנה ודמי אבטלה) וקצבאות רווחה וסיוע (נכות, משפחות חד־הוריות והבטחת הכנסה). ברגע שעושים את ההפרדה בין קצבאות חברתיות לקצבאות רווחה, אפשר לענות על שאלתך תוך הבנה שממשלת ישראל לבדה אחראית לכלל תושבי מדינת ישראל. הקצבאות החברתיות, למשנתי, אינן כלי שמגדיל או מקטין פערים חברתיים או הופך אנשים ל"פרזיטים" ובטלנים. קצבאות הילדים ניתנות בצורה שוויונית לכלל האוכלוסייה בישראל, עניים ועשירים; קצבאות הזקנה נועדו לסייע לאנשים זקנים בערוב ימיהם וכמובן שאין לצפות מהם שיצאו לעבוד בגיל 65 ומעלה. קצבאות האבטלה הן מעין פוליסת ביטוח שאתה רוכש בימי עבודתך לשעת צרה. לכן כל פגיעה בקצבאות החברתיות היא פגיעה ישירה במקור הכנסה, בפרט לשכבות אוכלוסייה מסוימות שהפגיעה בהן אינה תורמת מאומה למעט חיסכון תקציבי של הממשלה.
בנושא קצבאות רווחה וסיוע הסיפור שונה, ולעניות דעתי יש לבנות מערכת אכיפה ופיקוח חמורים ביותר נגד מתחזים ולטפל בהם במערכת ענישה מרתיעה ביותר, על מנת לסייע לאלו שבאמת זקוקים לסיוע מהמדינה, ובמידת הצורך גם להעלות את קצבאות הרווחה וסיוע לנזקקים. פרץ, אם אכן הוא רוצה לסייע בהגדלת הקצבאות, יצטרך לעשות זאת בצורה ממוקדת ויעילה ובוודאי לא בצורה גורפת שתעורר תרעומת ציבורית רחבה.
אבל קצבאות הילדים, אפילו אם הן שוויוניות, יכולות בהחלט לעודד בטלה אם הן גבוהות מדי. גובה הקצבאות לפני כמה שנים היה כזה, שלעתים היה משתלם יותר כלכלית להיות הורה במשפחה מרובת ילדים מאשר אדם עובד והורה לילדים ספורים. אתה תומך בהחזרת קצבאות הילדים למצבן הקודם?
שאלתך היא מהות הקפיטליזם בהתגלמותו. הרי מה הטענה המרכזית של הקפיטליזם בנושא הקצבאות? "מביאים הרבה ילדים מפני שיש קצבאות גדולות שהופכות אותך ל'פרזיט' ולנטל על הקופה הציבורית, 'אנחנו' נקצץ לך את הקצבאות, דבר שיגרום לך להביא פחות ילדים, ואם נקצץ לך בקצבאות בצורה דרסטית תצטרך לצאת לעבוד." זו הנחת העבודה בפגיעה בקצבאות הילדים. גם בנקודה הזו רוב הציבור לא ער במידה מספקת לגובה התשלומים לקצבאות הילדים. על פי נתוני הביטוח הלאומי, משפחה חריגה עם 12 ילדים מקבלת היום קצבה בגובה 3,964 ש"ח, שזה כ-330 ש"ח לילד. מהסכום הזה אפשר לחיות? קצבה כזו היא סיבה לא לצאת לעבוד? וכאמור, אנחנו מדברים על משפחה בת 14 נפשות: זוג הורים ו-12 ילדים.
יש לשמר רמה הגיונית של קצבאות נמוכות ולסייע לקבוצות אוכלוסיה שזקוקות לסיוע ולתמיכה בצורה ממוקדת ויעילה. אני בכלל חושב שהקצבאות לילד הראשון והשני צריכות להיות מופקדות על־שם הילדים בתוכנית חיסכון ממשלתית עד לגיל 18, ולהתחיל את תשלום קצבאות הילדים החל מהילד השלישי.
נכון שבשוליים של החברה הישראלית ישנם גורמים המנצלים את גובה קצבאות הילדים וחוגגים על הקופה הציבורית. במגזר הבדואי, שבו גבר אחד מתחתן בפועל עם שלוש או ארבע נשים בו זמנית, היולדות ביחד כעשרים ילדים ויותר, יש לפעול בצורה שלא תפגע באורח החיים והמסורת הבדואית באמצעות כלים חינוכיים קהילתיים; אולי אף לשקול הענקת קצבאות הילדים לאבא עבור הילדים מהאישה ראשונה והשנייה, כשלב ביניים לקראת תשלום קצבאות ילדים רק עבור ילדי האישה הראשונה.
בשורה התחתונה, נראה שמבחינתך שום דבר לא התקדם בשנה האחרונה; הדברים תקועים במקום. נוצרת הרגשה לא נעימה, כאילו אתה עצמך לא פעלת מספיק כדי לקדם את מאבקך. מעבר לפעילות ניכרת באתרי אינטרנט שונים, מה בעצם עשית בפועל במשך השנה הזו כדי לקדם את המאבק?
הרי ציינתי בתחילת השיחה איתך שברמה האישית שלי שום דבר לא השתנה ומצבי אף הוחמר. ברמת המאבק החברתי אכן הדברים נראים כתקועים לעין צופה שהיו לה הרבה ציפיות. אני חוזר ומציין: למאבק הזה נקלעתי לפני יותר משנה בצורה אקראית לחלוטין, לא היתה לי דרך, לא היתה לי תוכנית ובוודאי לא תוכנית אסטרטגית מובנית שיש לה חזון וגם מטרה. יצאתי למאבק "עוטף ישראל" עם ארגז כלים ריק, בגיל 46, ללא שום הכשרה או הכנה בעברי. היום צברתי הרבה כלים למאבק, שהעיקרי שבהם הוא ניצחון עובדי הקבלן במפעלי ים המלח, שחייהם השתפרו ללא היכר בכל ההיבטים.
הגדלתי את התודעה הציבורית למאבק עובדי הקבלן, צברתי הרבה ניסיון בנאומים בפני קהל קטן כגדול, והסרתי כל פחד מעדשת המצלמה של התקשורת. אני בעל טור קבוע בעיתון מקומי ובאתרי אינטרנט מובילים, קבוצת התומכים במאבק לזכויות העובדים ההולכת וגדלה מיום ליום, בניתי קשרים פוליטיים חשובים בכנסת, הרחבתי את השכלתי בתחומים כלכליים בלמידה אישית, ומפעיל חברתי בעיני התקשורת הפכתי למוביל חברתי. בחיפוש בגוגל לשמי עברתי מאפס תוצאות לפני כשנה למעל 25,000 דפים כיום, ואין חיפוש נושא חברתי שבו איני מופיע לעיני המחפש באינטרנט.
אני חייב לציין ששאלתך מאוד תמוהה בעיני, מה ציפית מאדם אנונימי לחלוטין לחברה הישראלית, עובד קבלן שקוף לממשלה ולמעסיקים, לעשות במשך כשנה – ובפרט שידוע לך שעשיתי את הכל לבד, ובאמצעים דלים ביותר? למרות זאת, אני בטוח שבדבר אחד נהיה תמימי דעים בהצלחה בשנה הזו, שלמרות הכול הצלחתי במשימה החשובה ביותר: הצלחתי לשמור על שלמות משפחתי במקומות שאחרים מרימים ידיים.
מאבקים חברתיים היו מקדמת דנא, ואין מאבק חברתי שהסתיים בניצחון מוחלט. מאבקים חברתיים יוצרים מתוכם מאבקים חברתיים חדשים ברוטינה החוזרת על עצמה לאורך ההיסטוריה האנושית. האם מאבק ואדי סאליב בחיפה הסתיים? האם מאבק "הפנתרים השחורים" במוסררה הסתיים בשנות השבעים? האם עם רציחתו של מלקולם X הסתיים מאבק השחורים בארצות הברית? האם המאבק ההרואי של לך ולאנסה הסתיים עם עלייתו לשלטון בפולין? ההיסטוריה הוכיחה שכל האלמנטים של המאבקים הללו עדיין קיימים עד לימים אלה. אין ניצחון במאבקים חברתיים, יש רק נקודות מתפרצות של מנהיג מוביל, המעצים את המאבק, שלאחריו המאבק ממשיך להתקיים בלהבות נמוכות עד להופעה מתפרצת חדשה של מנהיג חדש. לכן מעולם לא מצאתי את עצמי עוסק בשאלה "מה הצלחתי לעשות עד היום"; אני פשוט ממשיך וממשיך את המאבק החברתי, מתוך הבנה עמוקה שסל נקודות הזכות שלי בטל בשישים לאור האמונה שלי בצדקת הדרך.
היו בדרך מספר דברים שלי אישית הן נקודות ציון חשובות ביותר. א. הבנתי שאני במאבק לבד, בבדידות קשה מאוד, וגם בבדידות למדתי לראות את האור. ב. כתבתי את המאמר "משה רבנו – מנהיג העבדים הראשון", לאחר שמצאתי שפרעה מקביל להתנהגות בעלי ההון, ובני ישראל העבדים מקבילים לעובדי הקבלן; זרמתי עם הנושא ויצאה לי תובנה חדשה. ג. כתבתי, בשעת מצוקה נפשית קשה מאוד, את המאמר "אני בונה חלום", שכנראה גם יהפוך למצע החברתי שלי בפנייה לציבור בבוא היום.
מה יילד המחר? זה רחוק מהבנתי. מה שמוחשי לי ביותר היום הם דבריו של הפילוסוף שטען: "ככל שאתה עוסק באמת כך מתמעט החומר סביבך". זה כנראה המחיר בכל מאבק חברתי.
|
קישורים
בראיון הקודם שנערך בספטמבר 2004
מחלקה ראשונה - מאמרים מאת יצחק אדרי באתר NFC
דימונה־נט - האתר האישי של אדרי
שביתה - סרטם של אסף סודרי ואמיר טאוזינגר
דו"ח כימיקלים לישראל בנושא עובדי הקבלן בחברה
אחריות מזמין שירותי קבלן לזכויות העובדים - הצעת החוק של ח"כ יאסינוב, באתר הכנסת (RTF)
אני בונה חלום - מאמרו של יצחק אדרי
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש