 |
|
The King David Report, by Stefan Heym
|
|
| ספרים • יוסי גורביץ • יום ג', 13/6/2000, 21:54 |
|
 |
|
שטפן היים היה אחד הסופרים היותר מוצלחים שכתבו ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, מנוחתה עדן (מזרח גרמניה, שכמו כל הרפובליקות הדמוקרטיות, הייתה דיקטטורה קומוניסטית.) שלא כמו סופרים אחרים, הוא העז לכתוב על הדברים שאסור היה לכתוב עליהם; כמה וכמה מספריו הם סאטירות חריפות על משטרים דיקטטוריים. רצוי להבהיר שאני מתייחס כאן לדמויות הספרותיות; אינני מאמין שדוד או שלמה התקיימו אי פעם.
"דו"ח המלך דוד", שאף תורגם לעברית (ואזל, וזו הסיבה שאני מסקר את המהדורה האנגלית) נכתב בשילוב המיוחד להיים של סאטירה, קומדיה, רצינות תהומית ואמפתיה עזה. הספר מספר את סיפורו של איתן האזרחי, שעליו נאמר בספר מלכים (1:4:31) כי חוכמתו עלתה על זו שלמה עצמו. איתן מוזמן על ידי המלך שלמה להיות הסופר שיכתוב את הדו"ח היחיד האמיתי ובעל הסמכות, המדויק היסטורית ומאושר רשמית, על עליתו המדהימה, חייו יראי האלוהים, מעשי הגבורה והשגיו הנפלאים של דוד בן ישי, מלך יהודה במשך שבע שנים ושל יהודה וישראל כאחד במשך שלושים שנים, בחיר אלוהים ואבי המלך שלמה, או, בקצרה, דו"ח המלך דוד. תמורת המזון הטוב ביותר בממלכה, דירה בשדרות מלכת שבא 54 (מגורי פקידים זוטרים), ושכר נביא זוטר, איתן מתבקש לעבוד עם שאר חברי הועדה (בניהו בן יהוידע, נתן הנביא ואחרים) כסופר הועדה.
מי שראה בכותרת המנופחת שהובאה לעיל רמיזה לכיוון ספרי היסטוריה קומוניסטיים, לא טעה. ירושלים של שלמה נראית כמו דיקטטורה קומוניסטית מצויה. בניהו בן יהוידע משמש כראש המשטרה החשאית, למשל, ומחסל את אויבי המלך, והללו רבים. העיר מלאה במחפשי משרות חנפנים, תככים, אנשים שלא בריא להיראות בקרבתם, ושאר סממנים טוטליטריים. מתנגדי המשטר מושלכים לבתי חולים לחולי רוח, או נאלצים לחתום על הודאות מפוברקות; משפט מחקירתו של יואב בן צרויה לקוח ישירות מתיקי משפטי הראווה משנות השלושים: "הודית בכל כך הרבה, מדוע לא תתוודה על השאר?" העיר מלאה בפקידים בטלנים, ועוד.
בתוך כל אלה, מנסה איתן לעשות את חובתו למצפונו ולכתוב היסטוריה מדויקת של חייו של דוד המלך. אלא שההיסטוריה אכזרית, והיא איננה מטילה אור חיובי על המלך המת: מצעירותו כזונה ממין זכר של שאול ויהונתן, עבור בתקופת שירותו כשכיר חרב פלישתי, ועד פרשת אוריה ובת שבע, הביוגרפיה מלאה בפרטים ששום היסטוריון מטעם מכובד לא יעז לכתוב. איתן מודע לכך, והוא מנסה להגניב אל הביוגרפיה הרשמית הערות ומשפטים שיעידו לדורות הבאים על האמת המבצבצת בין השורות.
והוא נכשל, כמובן. המשפט האחרון המופנה אליו, מצד סריס המלך, הוא "בעולם של סריסים, אין זה משתלם להיות גבר". הסיפור הפנימי, בתוך סיפור המסגרת של כתיבת הדו"ח, הוא על שבירתו והכנעתו של אדם חופשי במשטר טוטליטרי. הוא כתוב היטב, בשפה תנ"כית במכוון; היים עושה בחומר התנ"כי כבשלו, קורא אותו קריאה חתרנית, והופך את ממלכתו האגדית של שלמה, המלך החכם מכל אדם, לעוד דיקטטורה קטנונית, המסוכנת לכל אדם חופשי. חלומו המפורסם של שלמה (מלכים 1:3) הוא תעמולה מלכותית מתחילתו ועד סופו; והביטוי "החכם מכל אדם" הוא שיאה של תעמולה זו. הדמות השלילית, כמובן, היא זו של בניהו בן יהוידע, המחסל המלכותי. מיכל, שמקבלת טיפול שלילי מאד במקור, הופכת לדמות סימפטית; ותיאורה של תמר בבית החולים לחולי רוח קורע לבבות. בדרך עולה איתן על כמה שכבות של תעמולה בדרך בה תיאר דוד את עצמו.
אבל גם סיפור המסגרת מעניין. היים עולה על כמה סתירות מרכזיות בטקסט התנ"כי, וטוען באופן משכנע שהן תוצאה של עבודת ועדה, שהיו בפניה כמה גרסאות לסיפור, והיא החליטה להכליל את כולן. בקצרה, מדובר בספר משעשע ומעורר מחשבה, והוא מומלץ ביותר.
|
קישורים
דו"ח המלך דוד - לקניית הספר בחנות Amazon.com
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש