מצאו את יוצא הדופן:
- "זה אמצע הלילה / ואולי כבר מאוחר / את לא מתקשרת / אז אולי אבוא מחר".
- "אז מה יהיה איתך, עם המשחק שלך / מסך ההתעלמות שלא הורג אותך, הוא מחשל אותך".
- "הנה לבך כבר משתלהב / פניני עינייך בו נוגהות".
האמת? לא ממש קשה לנחש. כל השורות שלעיל לקוחות מתוך דיסקים חדשים ששוחררו לחנויות לאחרונה, ערב תקופת המתנות לחגים. אבל בין "שירי מימון" ו"כוכב נולד 3 - הרגעים הגדולים", יונח על כן המכירה גם הדיסק בעל השם הלא־קליט: "פרחי הרע: מאור כהן שר בודלר, תרגם מצרפתית: דורי מנור". משם גם לקוחה השורה השלישית בחידון, שורה אדירה שלא היתה יכולה להופיע בשום דיסק ישראלי אחר.
עוד לפני שמתייחסים לשאלות של פופולריות ורייטינג, חשיפה, השמעה ברדיו, סחיפת המונים ושאר סממני הצלחה; עוד לפני שמקשיבים ללחנים שכתב מאור כהן לתרגומי המופת; עוד לפני שבוחנים את איכויותיו הקוליות וביצועיו כזמר – טרם כל אלו, ברור שמאור כהן עשה כאן משהו יוצא דופן, נועז. אפשר להוסיף עוד כמה מילות תואר מאותו שדה סמנטי, כדי לתאר באופן מדויק את הפרויקט שלקח על עצמו האיש שהתפרסם בשאגת "לא תבואי שישי שבת".
רק אדם המחלק את זמנו בין קריאה במוסף הספרותי של "הארץ" לבין קריאה בכתב העת לספרות "הו!" (אותו עורך מנור), יכול לקבל דיסק שכזה בשוויון נפש וכדבר של מה בכך. היות שניתן להניח כי מאור כהן ורוב האוכלוסייה (ובמיוחד קוני הדיסקים ועורכי המצעדים ברדיו) לא עונים לתיאור זה, בהחלט מדובר בדיסק יוצא דופן ומפתיע.
כבר נכתב על דמותו המיוחדת של מאור כהן ברוק הישראלי, על סירובו להיכנס למשבצת אחת, על ההרכבים השונים בהם השתתף (זקני צפת, הזבובים, הבליינים), על סגנונו ספוג ההשפעות (מאריק איינשטיין ועד פרנק סינטרה), ועל גיחותיו לטלוויזיה ולקולנוע ("משהו טוטאלי"). אולם הדיסק הזה אינו הצגת יחיד של כהן. כמה דיסקים מציגים על עטיפתם את שמו של מתרגם השירים? כבר מדפדוף זריז בחוברת המהודרת המצורפת לדיסק, הנותנת מקום נרחב לביוגרפיה של מנור ולשבחים על יצירתו כמתרגם ומשורר, ניתן להבין שמנור מככב כאן לא פחות מכהן. על פי הכבוד הניתן למנור בחוברת זו, לא הייתי פוסל את האפשרות שגם כהן עצמו מכיר בכך שתרגומי השירים ייכנסו לקאנון - בעוד שספק אם הגרסאות המושרות שלהם ידגדגו את תשומת הלב הקולקטיבית.
העיתונות לא התעלמה מהדיסק, ומספר ביקורות שגרתיות פורסמו; אבל רובן לא נתנו את הדעת על תוכן הטקסטים – למרות שפה בעצם טמונה שונותו של הדיסק משאר התוצרים העכשוויים של תעשיית המוזיקה הישראלית. המילים שונות כל כך, אבל האם זה משנה? האם לתוכנו המילולי של השיר המושר יש השפעה על אופן התקבלותו בציבור ומידת הפופולריות שלו? האם כדי לעבור את שומר־הסף של הפליי־ליסט הגלגל"צי, קובע הגורלות המוזיקלי המחזיק את החותמת "ראוי להאזנת הציבור", צריך השיר המושר להיות ספוג בניחוח ישראלי מובהק?
ובכלל, איפה מתיישבת השורה "אפלולית סתומה עוטפת את הכרך;/ שלוה לאחדים, ליתר – דאבה" בראשו של המאזין בעל ההשכלה התיכונית הממוצעת? האם אוצר המילים המופיע בשורות "עם בוא הבוקר העפור (כך במקור) / שוב לא אהיה שם; רק הכפור / ישרר עד שהיום יוכרע", מובן לאדם מן השורה בשמיעה ראשונה?
כרגע, כל השירים המככבים במצעד העברי ברדיו הם שירים שמילותיהם מדיפות ישראליות. ניתן לשמוע על אמצע הלילה בכפר הפלסטיני בין אלחאדר לבית־ג'אלה (הראל מויאל); ריצתה של מירי מסיקה לבית ההורים (שמהדהדת את 'בוא הביתה' הישראלי כל־כך); שדות של אירוסים בשולי הדרכים (יהודה סעדו); או 'מי שחלם' להיות הראל סקעת. גם שירים שאינם מתייחסים ישירות לחוויה הישראלית או לנוף הישראלי, כתובים לרוב בעברית פשוטה (ולעתים סתמית), ואינם מציבים אתגר באוזני המאזין. נראה כי לתוכן המילולי של השירים יש השפעה על אופן התקבלותם ועל הפופולריות לה הם זוכים (וזאת מבלי להמעיט בחשיבות המבצע, הלחן וכל הגורמים הנוספים).
הטקסטים של מנור לחלוטין לא משתלבים במשבצת הזו – וזו לא הפעם הראשונה שמנור שומע את העברית שלו מולבשת בצלילים. לפני כחמש שנים העלתה האופרה הישראלית את האופרה "אלפא ואומגה", שהולחנה על ידי המלחין הישראלי הצעיר והמצליח גיל שוחט. ליברית האופרה נכתבה (בחרוז ובמשקל, כמובן) על ידי דורי מנור ואנה הרמן, על פי סדרת ציורים של הצייר האקספרסיוניסטי מונק (כפי שהנחה אותם שוחט). שלושה צעירים ישראלים, ילידי הארץ ובוגרי מסגרותיה, פורצים אל לב הממסד התרבותי ביצירת ביכורים – ועוסקים בסיפור אגדה אוניברסלי, בהשראת אמן אירופי מסוף המאה התשע־עשרה. בדברי ההסבר כתב מנור: "חלפו עברו הימים שבהם יצירה בעברית צריכה היתה להתגדר בנושאים יהודיים, לאומיים, רצוי הרואיים. אין לנו עניין בכתיבת ליברית על יוסף טרומפלדור או כיבוש יריחו, ואנו בטוחים שגם הקהל קץ בסוג כזה של יצירה" (את האמירה הזו חזר ופיתח מנור במסגרת הדיון על כתב העת "הו!").
אבל ככל הנראה, אי אפשר לגזור גזירה שווה בין קהל האופרה הטווסי לבין המבקר הממוצע בטאואר רקורדס. מעניין לראות כיצד יעכל הקהל הרחב את הדיסק, ואם יצליחו השירים לקנות שביתה בלבבות צרכני המוזיקה הישראלית. כדי שזה יקרה, הטקסטים של השירים צריכים לדבר אל לב המאזינים; ועוד לפני הלב – הם צריכים לעבור את האוזן.
מנור כתב בהקדמה לתרגומו של "פרחי הרע" (הספר ממנו לקוחים השירים בדיסק) שכשהוא ניגש לתרגם שיר, עומדת בפניו מטרה אחת: ליצור שיר עברי. על פי מנור, תרגום שירה איננו אלא כתיבת שירה – רק במגבלות מיוחדות. אכן, השירים שמגיש מנור מעוגנים בעברית – בצלצוליה, ברבדיה השונים, בהדהודים השונים שבכל מלה. התרגומים כתובים בעברית גבוהה, כאילו מתריסה בעושרה, בלתי מתחנפת בעליל. כדי שהמאזין יבין את העברית הזו היא חייבת להיות מוגשת ללא רבב. אלא שהדיקציה של כהן אינה מושלמת, מה שמונע הנאה שלמה מהטקסט. למשל, המילה "עפור" (צבע עפר, כפי שמוסבר בחוברת הדיסק) הופכת למילה "אפור" הפשוטה. אומנם היגוי מוקצן של חי"ת ועי"ן היה עלול להישמע נלעג, אך מצד שני, אם ניגשים לטקסט מסוים בשל איכויותיו הלשוניות - אין היגיון לא להעביר איכויות אלו למאזין.
שרל בודלר
גם ללא פגמים קטנים אלו, ובהנחה שחומר הגלם יעבור את מסננת האוזן, מה סיכוייו להגיע אל עומק הלב? מדובר בניסיון לבנות טפחות ללא מסד. הקורא הממוצע איננו ניגש כמעט לשירה הישראלית המודרנית, הכתובה ברובה בשפה נגישה ויומיומית. השירה הזו – דרך שירה ישראלית בחרוז ובמשקל – היתה צריכה להיות השלבים בסולם של צרכן התרבות הצעיר, בטפסו לפסגות הגבוהות של שירת בודלר. אולם במצב הנוכחי נדמים השירים המקובצים בדיסק יותר לירח מלא בלילה בלי כוכב, מאשר למאור נוסף בשמַים זרועי כוכבים.
אני לא יודע מה חשבו מפיקי האלבום והמשקיעים בו, אבל מסופקני אם הם חשבו על הנקודה הזו. הירייה שלהם כוונה גבוה מדי. מהי המשמעות של הקלטת דיסק משירי בודלר לשם הפצה מסחרית בישראל של שנת 2005? זה די מחמיא, אך מציאותי בערך כמו להביא את פרופ' שלמה בן־עמי להרצאה היסטוריוסופית בפני מרכז הליכוד.
לכן, עם כל הרצון הטוב והכישרון הלא מבוטל של מאור כהן (ופיטר רוט, חברו ליצירה המוזיקלית), ולמרות ההפקה המושקעת (חוברת מהודרת, עיבודים סימפוניים), קשה להאמין שבסתיו הזה מאזיני רדיו יזמזמו לעצמם "אשריו שהרהורים לו כארחות־חוגה - / פורחים אל שמי הבוקר ומתרוממים; / מעל חייו ידאה, את שפת הדוממים/ ישיג אז, ובלשון פרחי הבר ירגע". סביר יותר שהרדיו יבחר לנגן לתקופה קצרה שיר או שניים כדי להתהדר בתמיכתו במוזיקה הישראלית המקוטלגת כאיכותית; אוהביהם של מאור כהן, בודלר ומנור יקנו את הדיסק ואף ייהנו ממנו. אך כנראה שבכך יסתיים תפקידו ההיסטורי של הדיסק בעל השם הארוך.
|
קישורים
ביקורות שהתפרסמו על דיסק זה - "זמר החיים המודרניים", גידי אביבי, "הארץ"
אלפא ואומגה - על האופרה, באתר Operaheb
תרגומו של "פרחי הרע" - לרכישת הספר ב"מיתוס"
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש