|
שיר ברוח התקופה מפרי עטו של אילן שיינפלד
|
|
יצירות אמנות • אילן שיינפלד • שבת, 10/9/2005, 13:00 |
|
| |
על האימה
1
עַל הָאֵימָה הַחֲשֵׁכָה שֶׁבַּוִּתּוּר עַל בַּיִת, עַל דְּחִיקַת הַקִּירוֹת, עַל עֲקִירַת הַנְּשָׁמָה, עַל הָאֵימָה הַחֲשֵׁכָה שֶׁבְּפִנּוּי הַבַּיִת, הַבַּיִת הַמֵּכִיל אֶת זִכְרוֹנוֹת יַנְקוּתִי וְאֶת מַרְאוֹת יַלְדוּתִי וּנְעוּרַי, שִׂמְחוֹתַי וּמַכְאוֹבַי, הַבַּיִת שֶׁנִּצְרַב בְּתוֹךְ לִבִּי, בְּתוֹךְ מִצְחִי, וְהָיָה לְטוֹטֶפֶת מְלֻבֶּנֶת בֵּין הָאֲרֻבּוֹת הָעֲקוּרוֹת שֶׁל שְׁתֵּי עֵינַי, הַבַּיִת, עִיֵּי הֶחָרָבוֹת שֶׁקֹּרָא לָהֶם בַּיִת, הַבַּיִת הַשָּׁבוּר, הַבַּיִת הֶחָרֵב, הַבַּיִת שֶׁלָּכַד בְּתוֹכוֹ אֶת נַפְשִׁי
וְהִיא נוֹתְרָה בּוֹ, כְּבוּשָׁה לָעַד בְּמִדְרְכֵי הַחַיָּלִים, בְּדַחְפּוֹרֵי עָפָר.
הַבַּיִת שֶׁכִּלְיוֹנוֹ חָתוּם וְדִינוֹ נִגְזָר. הַבַּיִת שֶׁהֵכִיל אוֹתִי, הַבַּיִת שֶׁנִּגְמַר.
2
אִרְזוּ אוֹתִי, אַחִים, אִרְזוּ אוֹתִי בָּאַרְגָּזִים שֶׁהַכִינוֹתֶם מִבְּעוֹד מוֹעֵד, עִם מַדְבֵּקוֹת רֵיקוֹת, מַלְבֵּנִיּוֹת, כְּדֵי לְהָכִיל בָּהֶם אֶת כָּל חַיַּי. רַק הַקְפִּידוּ עַל רִשּׁוֹמֶת מְדֻיֶּקֶת:
אַהֲבָה, בִּגּוּד, גַּרְבַּיִם, דָּם, הוֹד וְהַדָּר, וָוִים שֶׁחַיִּים שְׁלֵמִים נִתְלוּ בָּהֶם, זִוּוּגִים וְחִזּוּרִים, טְרִיקוֹ, יַלְקוּט לַיֶּלֶד, כְּתֻבָּה, לוּחַ שָׁנָה, לוּחַ לֵב, לוּחַ שַׁעַם לִרְשִׁימוֹת מַכֹּלֶת וּפְתָקִים שֶׁל אַהֲבָה, מַחֲבַתּוֹת, נִסִּים קְטַנִּים, סְפָרִים, עֶרְגוֹת, פְּנַכּוֹת, צְלָלִים, קְרִיאוֹת בַּלַּיְלָה, רַדְיוֹ לְמִקְרֵי חֵרוּם, שִׁמְשִׁיָּה לִימוֹת קַיִץ מַזְהִיבִים, תַּרְוָד, תֵּבַת אִחְסוּן, שֶׁלֶט שֶׁל דֶּלֶת, רְמָזִים וּקְשָׁיִים, צְחוֹק, פָּנַס חֵרוּם, עֲדָיִים, סְלִיחוֹת, נַרְתִּיק תְּפִלִּין, מַעְצוֹר שֶׁל דֶּלֶת, לֶחֶם, כּוֹס אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא שֶׁל פֶּסַח־לֹא־פֶּסַח, יִרְאַת נָשִׁים וִילָדִים, טַנְק צַעֲצוּעַ שָׁבוּר, חִדָּלוֹן, זְמִירוֹת שַׁבָּת, וִילוֹן, הַדּוֹם מֵעֵץ, דַּרְבּוּקָה, גֶּדֶם, בֶּכִי וְאֵימָה, כָּל תְּכוּלָתוֹ שֶׁל בַּיִת מִצֶּדֶק עַד צַעַר, אֲרוּזָה בְּתוֹךְ רֶכֶב, נוֹסַעַת מִכָּאן תֵּבָה אַחַר תֵּבָה
3
בִּנְפֹל בֵּית אָחִיךָ אַל תִּשְׂמַח. בִּנְפֹל בֵּיתוֹ הָאָפֵל שָׁם נָפַל גַּם בֵּיתְךָ.
ז' אדר א תשס"ה
|
|
|