כן, כן, עיתון בשקל. הקרב בין הנהלת ידיעות אחרונות לעובדי הדפוס, שהסלים אתמול לכדי פריסת גדרות תיל סביב בניין המערכת, החזיר אלינו מראות שלא חשבנו שנזכה לראות שוב - עיתון בשקל אחד בודד (85 אגורות באילת). נכון, מדובר ב-24 עמודי החדשות בלי כל המוספים השונים (פרט למוסף כדורגל, כמובן, ונדון גם בזה בהמשך), אבל בכל זאת - גם זה משהו.
לאור הקשיים התפקודיים, נאלצו המו"לים לשכור את שירותיהם של מדפיסים חיצוניים, והתוצאה ניכרת באופן משעשע במיוחד בעמוד הראשון של העיתון: פרט לאדום הסטנדרטי, זכינו היום לתוספת מרעננת - ורוד מזעזע, שבחלק הדרומי יותר של המסגרת הפך למעין סגול־כחלחל. מאמר ההתנצלות של המערכת בפני הקוראים, גם הוא בעמוד הראשון, מופיע, לפחות בגליון שבידי, בדפוס מטושטש, כמו מרבית הטקסט בגליון הנ"ל.
אבל מעניין, בהזדמנות זו, להביט דווקא בעבודה העיתונאית שעל־פי הפרסומים כלל לא הופרעה על־ידי השביתה הנ"ל.
כבר בעמוד הראשון מופיעה כותרת עליזה: "'4 אמהות' הכריזו בשמחה על פירוקן". אכן מאורע משמח. איתן גליקמן יודע לספר לנו על הכינוס שנערך בקיבוץ גדות, ואף מצטט נרחבות מנאומה של יושבת־ראש התנועה, רחל בן־דרור. "הארץ", חבורת ציניקנים מיזנתרופים שכמותם, דווקא בחרו בכותרת "סוף שמח באקורדים צורמים", וכל זאת משום שלאחר דבריה של בן־דרור ושל מספר הורים שכולים, עלתה לנאום הרכזת הראשונה של התנועה ועוררה מהומה כשהזכירה מיני פעולות דיקטטוריות של ראש התנועה, וגלי עזיבה שנגרמו בעטיין. אכן, נון־אייטם, וטוב שידיעות החליט שלא לפרסם את הנושא הקטנוני הזה. לחלופין, האם יתכן כי אצה לו דרכו של מר גליקמן, והוא כלל לא טרח להשאר עד לתום הארוע? העובדה שאין כל תאור של הארוע, ואף אין אזכור של השרה יולי תמיר שנאמה גם היא באותה הזדמנות, מעלה את התהייה האם בכלל שהה שם הכתב, או שמא פשוט קיבל את תוכן נאומה של בן־דרור והסתפק בכך?
הפוליגרף והילד
אך אל דאגה, יש לנו מספיק בעיות מחרידות בארץ גם בלי להטפל לעבודה העיתונאית שמבצעים כתבי ידיעות אחרונות. הנה, בכתבה מאותו הגליון, מסופר על הצעה נפלאה חדשה - בדיקות הפוליגרף הנערכות למגוון תפקידים בשירות הציבורי, שהפכו לנורמה מאז ועדת השרים שהוקמה לאחר סירובו של אליקים רובינשטיין לעבור מבחן שכזה, יורחבו לתפקידים נוספים, ויכללו שאלות נוספות. כאילו לא מספיק שהרשויות חודרות לפרטיותו של אדם כדי לקבלו לעבודה, כאילו לא מספיק שהן משתמשות בכלי שאינו קביל בבית־משפט, ומסיבות טובות וידועות, הרי שכעת גורמי הבטחון רוצים להרחיב את ההוצאה המיותרת והפולשנית הזאת עוד יותר.
מצב זכויות העובדים בארץ הוא בכי רע. אנשים זוכים ליחס מחפיר ממעבידיהם, משכורות אינן משולמות בזמן, ואם כן, אינן תמיד עומדות ברף של שכר המינימום, אפליה, ניצול, הטרדות ומה לא - כל אלו הינם חלקם של השכיר המצוי במדינתנו. ומה עושה המגזר הציבורי כדי לשמש דוגמא טובה? נובר אל תוך חייו הפרטיים של האדם. בין השאר, הבדיקה מנסה לגלות שימוש בסמים בעברו של הנבדק. להזכירכם: נשיא ארצות הברית המכהן, וויליאם קלינטון, השתמש בעברו בסמים. בישראל, כמובן, זה לא היה קורה. פקידי הממשל, שנולדו על החליפות והעניבות לגופם, מעולם לא עישנו אפילו חצי צינגל'ה מתועב. הם שומרי חוק כדבעי. מי שכן ניסה קצת גראס בנערותו, אינו זכאי למשרה בשירות הציבורי.
ללא ספק, כספי המיסים מוצאים למטרות הגיוניות ומוצדקות.
עכשיו, ברשותכם, נדון בהתייחסותם של גורמי הבטחון (במקרה זה, המשטרה) למצבים קצת יותר מורכבים, המצריכים טיפת חשיבה. עמוד אחרי הדיווח הנ"ל, מופיעה כותרת אחרת - "עשרות שוטרים חיפשו בן 10 שברח בגלל 'ציונים נמוכים"'. אילו היה מדובר בקומדיה אמריקאית, היינו כולנו מחייכים חיוך סלחני כלפי הילד, וממשיכים הלאה. אבל אנחנו לא. על־כן, כדאי אולי בכל זאת להעמיק בחקר הנושא.
מדובר בילד שמורתו זימנה את אימו לשיחה עקב ציוניו הנמוכים. הילד, במקום להתמודד עם העונש שהיה צפוי לו בביתו, העדיף להמלט ולהתחבא. שלא תבינו אותי לא נכון, גם לי היו תקריות דומות כשהייתי ילד. אבל אני הייתי הולך לחבר ונשאר שם עד הערב, ובסוף בולע את הרוק ומספר להורי מה קרה. לכל היותר, הייתי נשלח לחדרי או זוכה לעונש מינורי אחר. כדי שילד בן 10 יבחר להסתתר בין השיחים במשך לילה שלם, עליו להיות מפוחד באמת. איש לא טרח לשאול את האם איזה עונש היה עליו לצפות לו אילו היה שב לביתו. איש לא טרח לפנות לפסיכולוג ילדים שישיב לשאלה - מה עשוי לגרום לילד לפעול כך. אם כן נשאלו השאלות, העיתון בחר שלא לספר עליהן, והעדיף להעמיד סיפור עם הפי־אנד על פני העלאת הסוגיות הקשות יותר העולות ממנו. אם השאלות אכן לא נשאלו, הרי שמדובר ברשלנות פושעת מצד הרשויות המופקדות על שלום הילד.
אני אישית מציע למורתו של הילד לבדוק מחר אם יש סימנים על גופו, ולדווח למשטרה בהתאם.
יותר כדורגל מחדשות
24 עמודי חדשות היו במהדורה של ידיעות היום. אל 24 העמודים הללו צורף רק מוסף אחד יחיד, שכלל אינו מבית ידיעות אחרונות, אלא נמכר בדרך־כלל בנפרד, וכנראה שצורף לגליון כדי להניח את דעתם של חלקם הגדול של קוראיו: מוסף ספורט בשם "ראשון", שכל כולו עוסק אך ורק בכדורגל. 32 עמודים של כדורגל, עם תמונות, ראיונות מעמיקים עם מאמנים ושחקנים, תוצאות וסטטיסטיקות, טורים אישיים, מאמרי פרשנות, ומה שאני רואה כגולת הכותרת המלבבת - בחירה בשחקנים היפים והמכוערים ביותר בליגת יורו 2000.
ללא ספק, יודע מו"ל נפש בהמתו, וכשכל שאר קוראי העיתון נזנחו לאנחות, אוהדי הכדורגל זכו לגליון כה מושקע, עד כי המחיר הנקוב עליו הוא פי שלושה מהמחיר הנקוב על העיתון עצמו. אני לא אופתע אם זה יהפוך להרגל גם כשהעובדים יחזרו לעבודתם הסדירה.
|
קישורים
בשבחו של ידיעות - הערות של כותב אלמוני באייל בזכות ידיעות ובגנות "הארץ"
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש