 |
|
העשן בסלון בא מהמדורות בחוץ, העשן בעיניים בא מהדיסאינפורמציה בתקשורת, והעשן בלבנון בא מאש - הרבה אש.
|
|
| חברה וכלכלה • דובי קננגיסר • יום ב', 22/5/2000, 23:28 |
|
 |
|
| (צילום אילוסטרציה: באדיבות דניאל טי. יארה) |
|
ל"ג בעומר הגיע למקומותינו, וילדים כבר עורמים קרשים בשדות הפתוחים לקראת טקס השחתת האוזון השנתי שלנו. ל"ג בעומר הוא אולי החג הזנוח ביותר במערכת החינוך הישראלית, ומרבית הילדים אינם יודעים דבר וחצי דבר על החג הזה. חלקם הגדול גם לא יודעים מה היא ספירת העומר, ויש גם רבים שאינם יודעים אפילו מה משמעות ה־ל"ג.
ואולי זו הסיבה לכך שהחג הזה נחשב בעיני ילדים רבים לכיפי ביותר. מה הן תחפושות פורים או מיכלי הקצף של יום העצמאות אל מול ההזדמנות החד־שנתית של ילדים מכל הגילאים לאסוף קרשים ממקומות לגיטימיים ולא־כל־כך לגיטימיים, להצית אש גדולה עם או בלי השגחת הורים, לצלות תפוחי אדמה עטופים בנייר כסף ומרשמלואים על מקלות, ובכלל לסכן את חייהם במיני צורות מגוונות, וכל זאת עם גושפנקא חוקית מהוריהם.
עד כדי כך מושרש החג הזה על מנהגיו הבלתי־סבירים, שועד ההורים החליט להשבית מחר את בתי הספר, לאחר שהסתדרות המורים הגיעה להסכם עם משרד החינוך, לפיו אחד מימי השביתה שיחזירו המורים יהיה מחר - ל"ג בעומר. טענת ההורים היא כי למורים היה ברור מראש כי הילדים יהיו עייפים וטרוטי עיניים מכדי ללמוד, אם בכלל יגיעו לבית־הספר. אז הילדים לא יגיעו מחר, אך המורים יפלסו את דרכם דרך העשן הסמיך שעוד יוותר בשטח לכיוון בית הספר השקט.
בעת שילדי ישראל, ברובם, יחגגו בשדות, ילדי ישובי קו העימות בצפון יבלו את הלילה במקלטים, לאור התבערה שפרצה בתיאום מושלם עם החג בלבנון. המצב המוצג הוא מורכב, והוא נעשה מורכב עוד יותר אם נהיה מודעים לעובדה שאת המידע שאנו מקבלים, שואבים כלי התקשורת משני הצדדים הנלחמים - צה"ל וצד"ל מחד, והחיזבאללה מנגד.
אביב לביא, מבקר התקשורת של עיתון "הארץ", כתב היום טור ארוך שמסביר למה, בעצם, אין לנו מושג. התקשורת ניזונה מדיסאינפורמציה שמונפת לכל עבר, בלי שום כלי שיאפשר לה לבדוק את אמיתות הדברים. אחרי שדובר צה"ל נתפס במה שככל הנראה הוא שקר בוטה על מספר העריקים מצד"ל בחודשים האחרונים, נראה שאין צורך בהוכחות נוספות על חוסר האמינות של הצבא שלנו. האינטרסים של הצבא, כמובן, שונים מהאינטרסים של התקשורת. העניין הוא שהצבא כפוף לממשלה, והאינטרסים של הממשלה, תיאורטית, אמורים להיום זהים לאלו של הציבור - כלומר, בין השאר, גם זכות הציבור לדעת צריכה להיות מהאינטרסים של הממשלה. ובכל זאת, מאז ומתמיד עומדים הצבא (ומאחוריו הממשלה) והתקשורת, משני צידי המתרס, כאשר נשקם של הראשונים היא הדיסאינפורמציה, ונשקם של האחרונים הם ההדלפות ושידורי הרשתות הזרות, שמצליחות להביא דיווחים מהימנים יותר מהשטח.
הקלישאה על התקשורת ככלב השמירה של הדמוקרטיה אינה יכולה להוות עלה תאנה לשלטון. דמוקרטיה טובה באמת אינה זקוקה לכלב שמירה, אלא היא תפעל למען האזרחים מרצונה הטוב. התקשורת צריכה להיות שם כדי לספק מידע אמיתי לציבור, והרשות המבצעת צריכה להעביר לתקשורת, או לדאוג שיועבר אליה, מידע נכון. לשקרים יש נטייה להחשף, וכאשר השקרים הללו נחשפים, הרי שזו עוד קריאת "זאב! זאב!" אחת שנוספת למדד אי האמינות של השלטון הישראלי.
אתם מפחדים שהציבור יכנס לפאניקה? תנו לנו לשפוט אם אנחנו צריכים או לא להכנס לפאניקה. אם היינו מספיק חכמים כדי להכניס אתכם לכנסת ולממשלה, תנו לנו את הקרדיט שנוכל להתמודד עם האמת המרה. עדיף מאשר לשמוע על זה מה-CNN.
עם התפוררותו הממארת של צד"ל, עולה שוב השאלה של עתיד החיילים ששירתו את מדינת ישראל, ועל כן נחשבים בוגדים בארצם. רבים מהם כבר ערקו צפונה והסגירו את עצמם לשלטון, מן הסתם משום שהחיזבאללה יחסל איתם את החשבון בצורה מעט פחות הומנית מאשר ממשלת לבנון. אחרים, יתכן, יעברו לגור בארץ. הישובים הערביים, במרבית המקרים, מסרבים לקבל את לוחמי צד"ל אל קרבם. הם רואים בהם משת"פים, ואינם מוכניים שיבואו בקהלם. אמנם התנהגות זאת מצד ערביי ישראל אינה מעודדת מבחינת נאמנותם למדינה, אך לא זה העניין.
העניין הוא שמוטלת עלינו, כישראלים, החובה לקבל את לוחמי צד"ל אל תוך הערים היהודיות, אם ירצו בכך, ולספק להם את כל צרכיהם - לתת להם סל קליטה, למעשה, וזכויות מלאות. אחרי שתימרות העשן בלבנון יתנדפו, עדיין נשאר עם האנשים שאנחנו עצמנו הכנסנו למצב של סכנת חיים, ושאסור לנו להפקיר כעת.
הכניסה ללבנון הייתה טעות, והקמת צד"ל הייתה טעות, אבל לעשות את הטעות הנוספת של הפקרת הכוח הידידותי לנו בתוך גוב החיזבאללה שיווצר בדרום לבנון, זו תהיה טעות שלישית, וההרסנית ביותר.
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש