 |
"מערבולת הזהויות", דיון ביקורתי בדתיות ובחילוניות בישראל, עורכים: יוסי יונה ויהודה גודמן, 424 עמ', הוצאת הקיבוץ המאוחד/מכון ון ליר בירושלים, 2004.
|
|
| ספרים • אבי עבודי • יום ה', 20/1/2005, 18:57 |
|
 |
|
הספר "מערבולת הזהויות" מציג ניתוח ביקורתי אשר בא לערער על הדיכוטומיה של דתיות וחילוניות בישראל. הספר הוא פרי עבודתו של "הפורום לחברה ותרבות בישראל" הפועל במכון ון ליר בירושלים. הפורום מפגיש חוקרים מדיסציפלינות שונות (היסטוריה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, ספרות, חינוך ופילוסופיה) לדיון ולמחקר ביצירת עמדות ביקורתיות על החברה והתרבות בישראל.
אחת הבעיות בחלוקה הקטגורית של דתיות מול חילוניות בישראל היא העובדה שבמחקר המסורתי נהוג להסתכל על הקטגוריות האפשריות כאילו הן מוציאות זו את זו. כך למשל סקר הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) משנת 2002 מחלק את האוכלוסייה היהודית לחרדים, מסורתיים־דתיים, מסורתיים־לא־דתיים, וחילונים לא־דתיים. בסקר של מכון גוטמן משנת 2000, כאשר מבקשים מהנשאלים להגדיר את עצמם, מתקבלות אמנם תוצאות דומות לאלו של הלמ"ס, אבל כאשר בוחנים באותו סקר בקרב הנשאלים שמירה על מצוות ונהגים דתיים, מתקבלת חלוקה שונה של האוכלוסייה.
הקטגוריות הדיכוטומיות הללו נושאות עימן מטען נוסף של התייחסות ויחסי גומלין, כאשר קבוצות שונות באוכלוסיה מייחסות לקבוצות אחרות על הציר הדתי־חילוני תכונות מהותניות שמאפיינות את "האחר". הספר "מערבולת הזהויות" מבקר את התפיסות הללו, ומרחיב את נקודת ההתייחסות באופן שמראה את מורכבותו של הציר החילוני־דתי עצמו, ויותר מכך - בוחן את נקודות המגע של הזהויות לאורכו של ציר זה עם קטגוריות זהות אחרות בחברה (לאומיות, אתניות, מעמד ומגדר) וכיצד הן משפיעות זו על זו.
בשיח הציבורי נהוג לדבר על "השסע הדתי־חילוני" אשר שוכן לאורך ציר הדתיות־חילוניות. מה שמראה הספר הוא שנקודת המפגש, הפילוח, ובפרט מערכת היחסים של הכלה והדרה מכיוון נקודת המבט הרווחת, פועלת למעשה על צירים ורבדים רבים ומורכבים. מבחינה זו משתמש הספר בנקודת ההסתכלות של דתיות וחילוניות כבמעין צוהר ללימוד יחסי כוחות מורכבים בתוך החברה בישראל.
החלוקה הקטגוריאלית הפשוטה שהיתה נהוגה במחקר המסורתי (נוסח הסקר של הלמ"ס) מאפשרת לבנות מודל פשוט של תאור החברה בהיבט החילוני־דתי. מאידך, המודל הזה, הוא אמנם קל לבניה, אבל באותה מידה קל לניגוח (רוצה לומר, שגוי). הסתכלות רחבה יותר על מערכת של יחסי גומלין ששוכנת על פני מספר צירים במקביל, מקשה מאד על בנית מודל כוללני שיכיל את כל הגורמים. מבחינה זאת הספר מציע צעדים ראשונים במחקר עשיר יותר של הנושא, אבל הנושאים הנדונים הם בהכרח צמתים ספציפיים ונקודתיים בתוך המארג התאורטי שהספר מציע.
מאמריהם של יהודה שנהב ושל חנן חבר בוחנים את מידת חילוניותה של הציונות, שהוצגה באופן היסטורי כהיפרדות חילונית מהדתיות של הגולה, וכיצד הציונות כתנועה לאומית עושה שימוש באלמנטים דתיים כדי להבנות את הזהות שלה ובו בזמן מצהירה על עצמה כתנועה חילונית. שנהב מראה את התהליך הפרדוקסלי שבו השליחים הציונים חזקו את חילוניותם תוך כדי ניסיונות הדתה של יהודי ארצות ערב, ועומד על ההקשרים האתניים־דתיים־לאומיים שמרכיבים את הציונות. חבר מנתח את קידושה של הכנרת בתקופת העלייה השנייה וכיצד קידוש זה חוצה גבולות מוכרים של דתיות וחילוניות בציונות.
שני מאמרים בספר עוסקים בדתיות לא־יהודית: מאמרן של אדריאנה קמפ ורבקה רייכמן בוחן את הכנסיות האוונגליות של מהגרי עבודה בישראל, וכיצד, בשל תפיסת ישראל כארץ הקודש, עוברים העובדים הזרים תהליך של הזדהות עם הישראליות. מאמרו של נוהאד עלי מציג את התפתחות התנועה האסלאמית בישראל וכיצד האילוצים המקומיים (הלאומיות הפלסטינית) משנים את ההדגשים של התנועה בישראל לעומת מעגלי הזהות שלה בארצות אחרות.
יהודה גודמן ויורם בילו בוחנים דרשות רבנים בתקופת מלחמת המפרץ ומראים כיצד מצד אחד החרדים מותחים ביקורת על תמות מרכזיות בתרבות הישראלית, ומצד שני כיצד הם מבטאים הפנמה של מקצת התמות האלו והזדהות עימן.
מאמרו של יוסי יונה טוען שהסגירות התרבותית של הציבור הדתי בישראל אינה הסיבה המרכזית לכך שאי־אפשר לפתח מרחב ערכי משותף לחילוניים ולדתיים המאפשר הפרדת הדת מהמדינה, אלא שהסיבה המרכזית לכך היא גיוס הדת על ידי הציונות. יונה בוחן את הליברליזם הפוליטי של רולס ואת הגותו התיאולוגית כמו גם הפוליטית של ישעיהו לייבוביץ לאור בחינה זו.
מאמרו של שלמה פישר בוחן את הנחות היסוד של יחסי חילוניות ודתיות בישראל במקרה של תנועת ש"ס ובודק את האופן שבו נתפסת בדרך כלל עמדתה לגבי היחסים הרצויים בין דת למדינה.
מאמריהן של לאה שקדיאל ושל פנינה מוצפי־האלר בוחנים את פעולתה של קטגוריית המגדר על רקע יחסי הגומלין שבין נשיות לבין דתיות. מאמרה של שקדיאל מציג את המקרה של נשות הכותל כקבוצה פמיניסטית שהן החילונים והן הדתיים אינם מסוגלים להכיל. מאמרה של מוצפי־האלר מראה את מורכבותה של הבניית זהות דתית־חילונית בתוך קטגוריות זהות אחרות (מעמד, אתניות, מגדר) של נשים בירוחם.
הניתוחים שמובאים בספר קוראים תיגר על תזת החילון. תזה זו מניחה חילון בלתי־נמנע של המדינה והחברה המודרנית והיחלשות כוחה של הדת בזירה הציבורית והזירה הפוליטית. עליית כוחה והשפעתה של הדת מתוארת כפונדמנטליזם הבא בתגובה לתהליכי חילון. במאמר החותם את הספר דנים יהודה גודמן ושלמה פישר בפירוקן של קטגוריות החילוניות והדתיות כפי שהן מופיעות במחקר היסטורי וסוציולוגי של החברה הישראלית. הם מציעים הסתכלות לפיה מודרניות אינה קשורה בהכרח לחילון אלא, שהיא מייצרת גם חילוניות וגם דתיות מסוגים חדשים.
הספר "מערבולת הזהויות" מהווה קריאה מרתקת אשר מחדשת, מגוונת ומעשירה הן את הדיון המחקרי, והן – יש לקוות – את הדיון הציבורי. כל מי שמעוניין לאתגר את עמדותיו, את תפיסות הזהות שלו עצמו, ודעות קדומות כאלה ואחרות, מוזמן להתכבד בדיון אינטלקטואלי ומעניין הרבה יותר ממה שנהוג ב"פופוליטיקה".
הערה קצרה לסיום, מאמר זה מכבד ומעריך את הצניעות הננקטת בידי עורכי הספר באשר לאי־שימוש בתארים אקדמיים בספר מחקרי הפונה גם לקהל הרחב. בהתאמה, ההתייחסות לחוקרים במאמר זה היא לפי שמותיהם בלבד. בפרפרזה על מרק טווין, מי שזה חסר לו, מוזמן להוסיף את התארים במקומות המתאימים מתוך הרשימה שלהלן: פרופ', פרופ', פרופ', פרופ', ד"ר, ד"ר, ד"ר, ד"ר.
|
קישורים
מערבולת הזהויות - לרכישת הספר ב"מיתוס"
סקר של מכון גוטמן - באתר "צו פיוס" (מסמך PDF)
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש