 |
אם עורך הדין שלכם גרם לכם נזק כספי, ובנוסף לכך הוא מספר לכם סיפורי בדים ילדותיים, סביר שלשכת עורכי הדין תטפל בתלונה שהגשתם נגדו, לא?
|
|
| טור אישי • דב אנשלוביץ • יום ג', 3/8/2004, 9:46 |
|
 |
|
| (iStockPhoto) |
|
לפני זמן־מה, ביום ב' 26-7-04, מצאתי בין המכתבים בתיבת הדואר שלי מכתב ממען בלתי צפוי: לשכת עורכי הדין. מה לי ולהם? שאלתי את עצמי. שוב עשיתי משהו רע? הדבר הסביר ביותר שיכולתי להעלות בדעתי היה שמדובר בהתייחסות לביקורת שמתחתי על מערכת המשפט בתגובותיי ב"האייל הקורא". מיהרתי לפתוח את המעטפה. תוכנו של המכתב קצר מאוד:
הנדון: תלונתך נגד עו"ד עודד סער
הרינו להודיעך כי בישיבת ועדת האתיקה המקצועית מיום 03.05.2004 הוחלט לגנוז את תלונתך שבנדון מפאת חלוף הזמן ובהעדר פניות חדשות בעניין.
בכבוד רב
רביטל אלמוז
מנכ"ל ועד מחוז
למקרא הדברים נזכרתי מיד במה העניין. אמנם מדובר בפרשיה מאד ישנה מלפני כעשרים שנה שכבר מזמן חדלה להטריד את מחשבותיי, אבל היא הייתה כל כך מופלאה ומדהימה, שאת פרטיה אני זוכר היטב עד היום.
גם תחילת הסיפור ראשיתו במכתב, יותר נכון במעין גלויה, שמצאתי בתיבת הדואר לפני כעשרים שנה. כותרתו באותיות קידוש לבנה הייתה "לפני עיקול", הוא נשלח ממשרד האוצר (כמדומני ממשרדי מס הכנסה ומס שבח), ונאמר בו שעליי לשלם סכום עתק שערכו היה, אם זכרוני אינו מטעני, קרוב לעשרים אלף דולר של אז. זאת משום שלא שלמתי מס. המס היחיד שחשבתי עליו באותו רגע היה מס הכנסה, אבל בהיותי שכיר לא הבנתי כלל איך הגעתי לזה. לאחר לילה של נדודי שינה התקשרתי למשרד האמור, ושם הסבירו לי שמדובר במס שבח שקשור במכירת דירתי מספר שנים קודם לכן.
מה שהתברר הוא שכאשר עוברים דירה צריך למלא איזה טופס כדי לקבל פטור ממס שבח, והטופס הזה לא נמצא בתיק שלי. עורך הדין שייצג אותי בעסקה ההיא היה עו"ד סער הנ"ל, והתברר שהוא קיבל ממשרד האוצר מכתבים חוזרים ונשנים להמציא את הטופס הזה, ופשוט התעלם מהם, מבלי לידע אותי כלל שיש איזו בעיה. את כל המכתבים שלח האוצר לבא כוחי ההוא במשך כמה שנים מבלי שידעתי על כך אבל את הגלויה מפחידה שעליה ספרתי הוא שלח ישירות אלי.
כמובן שמיהרתי לחפש את עורך הדין. התברר שהוא כיהן באותה עת כמנהל ההוצאה לפועל בחיפה, תפקיד מקביל לתפקיד של שופט רשם. בשיחה הטלפונית הראשונה בינינו הוא אמר שאין שום בעיה, הטופס האבוד קיים ונמצא אצל עורך הדין של קונה דירתי שהיה תושב באר שבע. בשיחה מאוחרת יותר סיפר לי שדיבר עם עורך הדין הבאר שבעי והלה ישלח לו את הטופס. נרגעתי. לאחר מספר ימים צלצלו אלי ממשרד האוצר. אמרתי להם שעורך הדין שלי דואג להמציא את הטופס, והם ענו לי שמדובר בעניין שאסור להקל בו ראש, ואם קיים מסמך כזה בבאר שבע כדאי לי לנסוע לבאר שבע ולהביאו. צלצלתי לעורך הדין הבאר שבעי. הוא הופתע מאד ואמר לי שעו"ד סער כלל לא צלצל אליו, ושהמסמך הזה אינו אצלו לא צריך להיות אצלו כי הוא עניינו של עורך הדין של המוכר, כלומר עורך הדין שלי.
כשהגעתי לראשונה למשרד ההוצאה לפועל כדי לפגוש את עו"ד סער מצאתיו יושב במעין אולם משפטים קטן על כסא מפואר. בדיוק כשנכנסתי הוא אמר למישהו שעמד שם: אני פוסק שעליך לשלם . . . או חודשיים מאסר. כשראה אותי, חייך ומיהר לברכני לשלום. אני גם זוכר שהוא סיפר לי בידידות סיפור משעשע על כך שעובדי משרדו שמו באחד באפריל, שחל יום או יומיים קודם לכן, בין כל התיקים שעליהם הוא חותם אוטומטית, תיק שבו גרושתו תובעת ממנו כביכול סכום כספי מסוים, אבל הוא הבחין בכך ולא חתם.
אני הייתי די נסער מכך ששיקר לי קודם לכן, ואמרתי לו שעורך הדין מבאר שבע כלל אינו יודע שהוא דיבר עמו. והוא אמר: "אהה זה בגלל שהוא מכיר אותי בשמי הקודם, כי הוא הכיר את אבא שלי ." אני זוכר שממש נדהמתי. עו"ד שהוא "כמעט שופט" ממציא סיפורי הבל שמתאימים לילד שנתפס בקלקלתו.
בסופו של דבר הגעתי למשרדי מס השבח בחיפה. הוסבר לי שעלי למלא שוב את הטופס יחד עם עורך הדין שלי, ואז יתחשבו בי, ואשלם רק כופר. סכום הכופר היה אף הוא מאד גבוה, והפקיד המליץ לי ללכת לאיזה מנהל ולספר את סיפורי כדי שיקטין אותו. הלכתי לאותו מנהל והוא באמת הפחית את סכום הכופר לכדי שליש מגובהו ההתחלתי. בהביני את הפרינציפ מיהרתי למנהל עוד יותר גבוה והוא הפחית את המספר לחצי מערכו האחרון והעמידו על סכום שיכולתי לעמוד בו. חזרתי למשרדי ההוצאה לפועל, החתמתי את עו"ד סער על הטופס החדש, שלמתי את הכופר ובכך הסתיימה הפרשה הזאת.
אבל התמונה הזאת של ה"כמעט שופט" שמספר סיפורי בדים ילדותיים לא עזבה אותי, ולא יכולתי להבינה. לכן שלחתי מכתב תלונה ללשכת עורכי הדין בחיפה, וזו תחילתה של פרשת לשכת עורכי הדין.
לאחר ימים מספר הם השיבו לי שאין הם יכולים לטפל בתלונתי משום שבהווה עו"ד סער אינו עוסק בעריכת דין. לא יכולתי להניח לעניין, והחלטתי לפעול בדרך אחרת. נסעתי לבית המשפט לתביעות קטנות והגשתי תלונה כנגד עורך הדין על טיפול לקוי שגרם לי נזק כספי.
לאחר מספר ימים הגיע להפתעתי לביתי מכתב נוסף מלשכת עורכי הדין ובו כתבו שהחליטו בכל זאת להגיש תלונה כנגד עו"ד סער בבית הדין המחוזי המשמעתי. מכיוון שענייני בכל העסק לא היה כספי אלא ביטוי לרצוני ללמד את ה"כמעט שופט" לקח, והיות שלא התחשק לי לטרוח בנסיעות לחיפה לטפל בעניין התביעה, בטלתי אותה, וציפיתי בתמימותי שלשכת עורכי הדין תטפל בעניין, בבחינת צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים.
אך ה"טיפול" של לשכת עורכי הדין התבטא באי עשיית דבר. האמת היא שניסיתי לברר בתחילה מה עלה בגורל התלונה, והופניתי אל ה"תובע". אבל הוא אמר שאינו מכיר אותי כלל ואינו יודע מי אני, ועלי לפנות ללשכת עורכי הדין בכתב...
בשלב מסוים ראיתי בעיתונות שאותו עו"ד סער, מנהל ההוצאה לפועל, הסתבך באי החזרת הלוואות, וגם הבנתי שאין כוונה לקדמו במערכת המשפט. הידיעה הזאת הייתה הקש האחרון שגרם לי להניח לכל העניין ולא לבזבז אנרגיה נוספת בקשר אליו.
אבל לשכת עורכי הדין לא נחה. הנה, לאחר עשרים שנה של מאמצים, היא שולחת לי מכתב שבו היא מנמקת כל כך יפה מדוע החליטה לסגור את התיק: הרי עבר מאז כל כך הרבה זמן...
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש