עמד נזיר ואמר: מה הוא העצמי אשר לי?
השיב הרב: איזה דגם נהדר מסוג בני אנוש ולו זוג עיניים בורקות! (זן וחכמי זן)
בגיליון אוגוסט 1964 פרסם המגזין "עולמות המחר" סיפור קצר מאת פיליפ ק. דיק בשם "הקופסה השחורה הקטנה". הסיפור, שנכתב כשנה קודם לכן, מתאר את מלחמת החורמה שמנהל הממסד כנגד התפשטותה של דת חדשה, המשמשת כתחליף לזן־בודהיזם ומאיימת על יציבות המשטר. מבשרה של דת זו הוא אחד, וילבור מרסר, שאיש אינו יודע את זהותו האמיתית, ואפשרות היותו ישות תבונית חוץ ארצית נשקלת ברצינות. בשורתה של הדת היא, במילה אחת, אמפטיה. אחיזת שתי ידיותיה של קופסה שחורה קטנה, קופסת האמפטיה, מאפשרת התמזגות מוחלטת עם אותו מרסר. בסיטואציה סיזיפית־נוצרית מובהקת, צועד מרסר שוב ושוב במעלה הגבעה, תוך שהוא נסקל באבנים. המתמזגים איתו זוכים להזדהות עם סבלו במלוא מובן המילה, ודרך כך מקווים להיגאל. אך לנוכח תקווה זו מסביר מרסר הגוסס לריי מריטן, גיבור הסיפור, ש"אני ידידך, אבל אתה חייב להמשיך הלאה כאילו אינני קיים... איך אוכל להושיע אותך, אם אינני יכול להושיע את עצמי? אינך מבין? אין שום ישועה...[כל זה כדי] להראות לך, שאתה לא לבד. אני עומד לצידך, ותמיד אעמוד לצידך".
גליון אוגוסט 1964 של ירחון המדע־הבדיוני "עולמות המחר", בו התפרסם סיפורו של דיק
כעבור מספר שנים יחזור וילבור מרסר על אותן מילים בדיוק, הפעם באוזני ריק דקארד, גיבור "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות". הספר, שנכתב ב-1966 וראה אור שנתיים אח"כ, מתרחש בסן־פרנסיסקו בהווה הרחוק, וכל עלילתו נדחסת למהלך יממה אחת. מלחמה גרעינית גרמה להכחדת רוב אוכלוסיית בעלי החיים וליצירתם של "מיוחדים", ביניהם "ראשי עוף", אנשים בעלי מנת־משכל נמוכה במיוחד. רוב האנושות היגר אל המושבות מחוץ לכדור הארץ, שם מעסיקים המתנחלים עבדים מזן חדש: אנדרואידים, המיוצרים ע"י חברות כדוגמת תאגיד רוזן. התחרות הכלכלית מניעה את תאגיד רוזן ליצר אנדרואידים הדומים יותר ויותר לבני אנוש. בכדור־הארץ, העשירים באמת מחזיקים בעל חיים אמיתי. כל היתר נאלצים להסתפק בחיקויים החשמליים, ולשאול מישהו "האם הכבשה שלך אמיתית? הרי זו הפרה של כל כללי הנימוס" (הציטוטים הם מתוך תרגומו של עמנואל לוטם). המסחר בבעלי חיים משגשג, וכולם מסתובבים כשקטלוג בעלי החיים והעופות של סידני תחוב בכיסם. בעולם המתפורר והנשחת הזה שולטים שני כוחות משלימים: מצד אחד ה"פילק" (Kipple), מונח פילדיקיאני המקביל לאנטרופיה. מצד שני – וילבור מרסר, המאפשר לאנשים לחוות אמפטיה דרך המיזוג עימו באמצעות קופסאות האמפטיה השחורות. קו עלילה אחד עוקב אחר ריק דקארד, צייד גולגלות, שכל שאיפתו בחיים היא לרכוש בעל חיים אמיתי. את הקופה הוא מקווה לעשות באמצעות "השבתתם" של כמה שיותר "אנדים" – אנדרואידים, הנמלטים ממושבות עבדותם ומסתננים חזרה לכדור־הארץ. האנדרואיד מייצג עבורו את הרוע המוחלט, והיות ומרסר קבע ש"לא תרצח אלא את הרוצחים" הרי שבעבודתו זו "אין הוא מפר את חוק החיים שקבע מרסר". קו עלילה שני מלווה את ג'ון איזידור, "ראש־עוף" ונהג משאית בחברה לתיקון בעלי חיים מלאכותיים, החש אמפטיה כלפי אנדרואידים ושאר מכונות. שני הקווים הולכים ומתמזגים לקראת סופו של הספר. דקארד ואיזידור, כל אחד בתורו, מתאהבים באותה אנדרואידית, או לפחות באותו דגם ממש, אהבתם מושבת ריקם, הם חווים משבר אישי חריף, נגאלים ע"י מרסר ומגיעים לתובנה עמוקה יותר של עצמם.
המהדורה הראשונה של "האם אנדרואידים חולמים על כבשים אלקטרוניות?"
"אנדרואידים" מכיל, בדומה לסיפור הקצר שממנו פותח, ביקורת אנטי־ממסדית. דיק עקב בעניין אחר ההתפתחויות בתחומי חקר המוח, ובמיוחד התעניין במחקריו של ווילדר פנפילד במיפוי המוח. השיטה בה השתמש פנפילד באמצע שנות ה-30 כללה העברת גירויים חשמליים ישירות לאזורי המוח השונים ובדיקת התגובה שעוררו אצל הנבדק. "אנדרואידים" מביא את השיטה הזו אל הקצה בהציגו את "עוגב הנפש פנפילד", המאפשר למשתמש בו לחייג את המצב הנפשי המבוקש. אזהרה מפורשת יותר שיגר דיק בהרצאה שנשא ב-1972 בוונקובר, כשציטט, לטענתו, חבר פסימי: "הם [הממשלה] יעשו זאת גם לכולנו בקרוב. מרגע שהאלקטרודות הושתלו [במוח], הם יכולים לגרום לנו להרגיש, לחשוב, לעשות כל דבר שיחפצו".
אולם "אנדרואידים" מצביע על אפשרויות נוספות לסימום ההמונים: אמצעי התקשורת, שדרכם משדר ידידכם באסטר ללא לאות במשך 46 שעות ביממה. את יתרונה של הטלוויזיה לצורך סימום ההמונים הציג סופר מד"ב נודע אחר, ריי בראדבורי, בספרו "פרנהייט 451": "היא 'אמיתית'. היא מיידית, יש לה ממדים. היא אומרת לך מה לחשוב ומפגיזה זאת פנימה. זו חייבת להיות האמת. זה נראה כה אמיתי. היא מקפיצה אותך במהירות כה גדולה למסקנות שלה, שלמוח שלך אין די זמן למחות, 'איזה שטויות!"' (תרגום: נועה מנהיים). עוגב הנפש פנפילד ממלא ב"אנדרואידים" תפקיד דומה לזה של הקונכיות הקוליות ב"פרנהייט 451". לטלוויזיה של ידידכם באסטר ולטלוויזיה של ארבעת הקירות ב"פרנהייט" יעוד זהה. מונטאג ודקארד, קלאריס ואירן, ביטי ובראיינט מתמודדים עם בעיות דומות. אולם ב"אנדרואידים" פועל דיק בניגוד גמור לעצתו של מפקד הכבאים ביטי מספרו של בראדבורי: "אל תיתן להם דברים חלקלקים וחמקניים כמו פילוסופיה או סוציולוגיה כדי לסבך דברים. בדרך הזו אורבת המלנכוליה".
בשנת 1948 יצא לאור ספרו של המתמטיקאי נורברט וינר, "קיברנטיקה: שליטה ותקשורת בחיה ובמכונה", ובכך בישר הולדתו של ענף מדעי חדש: הקיברנטיקה. הקיברנטיקה היא מדע התקשורת והבקרה תוך הדגשת הקשר ההדוק ביניהן, שכן הבקרה נעשית ע"י התקשורת הן לשם העברת מידע והן לשם פיקוד: של אדם על מכונה, ושל אדם על רעהו. בעיות מוסריות ישנות נבחנו כעת באור חדש: למשל, מותר האדם מהמכונה – מהו? האם מכך שניתן לתאר מכונות ובני אדם באותו המינוח ובאותם העקרונות ניתן להסיק שאפשר לייחס למכונות תכונות אנושיות, למשל חשיבה או מצפון? מתי נוכל לומר על מכונה שהיא דומה במידה מספקת לאדם כדי לזכות ביחס דומה? ומדוע לא תהיינה מכונות דמויות־אדם זכאיות להתחשבות מוסרית? את ספרו הפופולארי יותר, "אנשים ומוחות מכונה" (The Human Use of Human Beings), פרסם וינר ב-1950. בניגוד לקודמו, ספר זה לא היה מתמטי, אלא נשא אופי חברתי־פוליטי יותר. הוא הכיל בעיקר חשש: אם מידע הוא המטבע העובר לסוחר, והוא הקובע צורתם של דברים, האין זה אפשרי, ולו מבחינה תיאורטית, ליצור מכונה שתמשול בבני האדם דרך שיגור מסרים, שיעצבו את האופן בו הם תופשים את העולם?
כריכת הספר The Human Use of Human Beings
הקיברנטיקה עמעמה עוד יותר את הגדרת האדם. מצד אחד הציג אלן טיורינג, איש מדעי המחשב ולוגיקן, את המבחן שלו: אם אדם איננו מסוגל להבחין בין מכונה לבין אדם על סמך תקשורת עימם באמצעות מסוף, הרי שהמכונה היא תבונית ובכך מקבילה לאדם. מהצד האחר טען ג'ון סירל, פילוסוף, שגם אם מכונה מתוכנתת להתנהג כמו אדם, עדיין אין היא מבינה דבר, אלא בסך הכל מתרגמת סמלים ממערכת אחת לשנייה באופן שהוא לחלוטין חסר משמעות עבורה. ואילו חלוץ המחשוב ג'ון פון־נוימן, אף על פי ש"לא קם מעולם להצהיר בפה מלא כי לדעתו אין המחשב מסוגל לחקות את המוח, משתמע היטב מכתביו כי זו הייתה תחושתו... משום שפשוט אין הוא עשוי מהחומרים הנכונים" (ג'ון קסטי, "גן העדן הרבוד").
זהו בדיוק הדיון שהעסיק את דיק. במאמר "האנדרואיד והאדם" הציג את השאלה במפורש: "מה הוא הדבר בהתנהגותנו, שאנו יכולים לכנות במיוחד אנושי? מה מייחד אותנו כמין חי? ומהו הדבר, לפחות עד עתה, שאנו יכולים לפטור כהתנהגות של מכונה גרידא, או בהרחבה, התנהגות אנושית בזויה, או התנהגות רפלקסיבית?". את הקופסה השחורה של טיורינג הוא אורז במעטפת אדם ומקנה לה התנהגות אנושית לכאורה. השאלה מבחינתו הופכת להיות לא "האם מכונה יכולה לחשוב", אלא, כפי שתוהים דקארד ודמויות אחרות בספר, האם לאנדרואידים יש נשמות?
והתשובה החד משמעית היא "לא", כי המבדיל היחיד בין אדם למכונה, אליבא דפיליפ ק. דיק, הוא היכולת לחוש אמפטיה. זוהי משמעות המרסריזם. זהו הבסיס למשבר שחווה דקארד: "התעוררה בי אמפטיה כלפי אנדרואידים". זהו הבסיס למשבר שחווה איזידור: "פריס [האנדרואידית] קטעה במספריים עוד אחד מרגלי העכביש. לפתע פתאום הדף אותה ג'ון איזידור הצדה והרים את היצור המעונה. הוא לקח אותו לכיור ושם הטביע אותו. גם נפשו, תקוותיו, טבעו אז בתוכו. במהירות, כמו העכביש". וזה גם מה שמניע את מנהיג האנדרואידים, רוי באטי, "בעל נטיות מיסטיות... גנב סמים שונים למיזוג נפשות, ערך בהם ניסויים, וכשנתפס טען כי קיווה לחולל באנדרואידים חוויה קבוצתית דומה לזו שמעניק מרסר, חוויה שאינם עומדת לרשותם של אנדרואידים".
הקיברנטיקה נשאה עימה בשורה נוספת: התברר כי הנוסחאות השליטות בכמות המידע הנמסר במהלך תקשורת, דומות מבחינת צורתן לנוסחאות המושלות במושג האנטרופיה. שני המושגים השלימו כעת זה את זה: אנטרופיה מאופיינת כמידה של מקריות ואי־סדר השוררים במערכת פיסיקלית, ואילו תקשורת נחשבת כגורם של סדר ושל ארגון במערכת. האנטרופיה ב"אנדרואידים" מתבטאת הן במישור המאקרו – השמש שחדלה להאיר את פני הארץ, סן־פרנסיסקו הנרקבת והמתפוררת, המלאה בבניינים ריקים ונשחתים – והן במישור המיקרו, דרך אותו מונח ייחודי, ה"פילק". מנגד מספק מרסר לאנשים דרך ישירה לתקשר ביניהם, ובכך מסייע לבלימת תהליך השקיעה והניוון. אך האנטרופיה מתבטאת גם במישורים אחרים. כמחסל אנדרואידים מבין דקארד ש"אני חלק מתהליך האנטרופיה ההורס את הסדר. תאגיד רוזן יוצר ואני מבטל". האנטרופיה, כאשר היא מושלכת מעולם הטבע והתופעות אל העולם הפנימי ואל נפש האדם, מהווה ציר במכלול יצירתו של פיליפ ק. דיק במהלך שנות השישים, ומגולמת בעיקר במושג "עולם הקבר".
עוד על מושג זה, מקורו והאופן בו הוא מתבטא ביצירתו של פיליפ ק. דיק, בחלק השני של המאמר.
|
קישורים
פרנהייט 451 - הספר במיתוס
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש