 |
|
הסיפור כולו הוצג כמאבק של הממסד הבריטי בישראלי התמים והמסכן. בארץ, כך אנו אוהבים להאמין, זה לא היה קורה.
|
|
| טור אישי • גלעד דנבום • יום ו', 24/3/2000, 11:26 |
|
| |
בשבוע שעבר, לפני פריצתה של פרשת מרדכי והפנינים של עובדיה יוסף, הנושא הפיקנטי השבועי של כלי התקשורת היה תומר טבק ומשפטו בבריטניה.
תזכורת קטנה על פרטי האירוע - תומר טבק הוא ישראלי צעיר לפני גיוס, ששהה בבריטניה כתייר ונעצר לפני צאתו, לאחר ששלף בפניה של בודקת בטחונית אקדח בצורת מצית ונפנף אותו בפניה, מה שלטענתה גרם לה לפחד רב והיווה ניסיון איום כלפיה. טבק זוכה לבסוף וחזר לישראל.
כלי התקשורת הגדולים (הן המשודרים והן המודפסים) התייחסו לסיפור זה באופן משועשע משהו, כשהם מראיינים את טבק כגיבור ומפרסמים תמונות שלו עם האקדח הידוע לשמצה בפוזות ג'יימס־בונדיות למיניהן.
אני רואה בסיפור זה את התגלמות של כל מה שמכוער ב"ישראלי החדש" ובתקשורת הישראלית הפופולרית, שעוסקת יותר ויותר באופן שבו הדברים נתפסים ומסתדרים בצורות החשיבה המקובעות של חלקנו, ופחות ופחות במהות ובתוכן שלהם.
איך ניצחנו את הבריטים
לאורך הסיפור כולו מוצג המשפט כמאבק של הממסד הבריטי בישראלי התמים והמסכן: הדיילת נטרה לו משהו והגזימה בתיאור שליפת האקדח ובפחד שלה, השופט היה נגדו לאורך כל המשפט ("הייתי בטוח שזה הולך להרשעה, על סמך התנהגות השופט שעשה הכל כדי להרשיע אותי", טבק), אפילו עורך־הדין של התביעה הודה כי מעולם לא נתקל בהתנהגות כזו של שופט... רק המושבעים ראו מעבר למסך העשן שנפרש מולם וזיכו את טבק מכל אשמה.
כמו היה זה סיפור הרפתקאות משנות החמישים - למרות כל ההתנכלויות החוזרות ונשנות (ומערכת המשפט הבריטית המושחתת, על־פי עדותו החמורה של טבק עצמו), הצליח הישראלי הנועז להתגבר על המנדט הבריטי ולהראות לנוכרים כי רוחן של ההגנה, האצ"ל והלח"י עדיין מפעמת בעורקיהם של בנינו, וכי עם ישראל לא יסבול ספר לבן נוסף!
נראה כי האנגלים קרי הרוח וחסרי ההומור פשוט לא הבינו את טבק - הוא בסך־הכל התבדח עם הבודקת ברוח החבר'מניות הישראלית הידועה, הסחבקיות על־פיה "כל ישראל חברים", וכמובן - רוח הזלזול ברשויות ובאנשים הממלאים את עבודתם נאמנה.
הפילנטרופ היהודי נחלץ לעזרה
לאחר שסיפורו של טבק התפרסם בעיתונות הישראלית לראשונה (כאשר נשלח למעצר משום שלא הגיע לדיון בעניינו), התגייס במהרה לעזרתו מיליונר יהודי מקומי שהזדעזע מהסיפור ומימן עבורו את אחד מעורכי־הדין היקרים והמכובדים ביותר של בריטניה.
בכך מתחזקת הטענה הנושנה על היהודים העשירים בעלי הקשרים בכל זרועות השלטון שנחלצים תמיד זה לעזרתו של זה - גם אם זה אומר שחרורו לחופשי של אדם אשם.
הרי מה הן הסיבות בגינן מיליונר זה (ששמו נשכח ממני) עזר לטבק? האם היה משוכנע בצדקתו? האם חש כי נעשה לו עוול בלתי־נסבל וכי הוא זקוק לחמלה אנושית ולעזרה בהגנה על זכויות האדם שלו? מסופקני.
כנראה התעורר בו רגש הלאומנות היהודית, רגש שהנחה אותו לעזור ליהודי בצרה שנראה כאילו הוא נרדף על־ידי השלטון הזר ("הפריץ החדש"), וזאת מבלי לשקול האם באמת הוא אשם והאם מעשיו היו מקובלים בחברה מתוקנת.
סוף טוב הכל טוב
לאחר זיכויו חזר טבק ארצה והתראיין במבחר תוכניות טלוויזיה ועיתונים ראשיים - בכל ראיונותיו הוא צוייר כקורבן מערכת המשפט הבריטית והמשפט נגדו הוצג כאבסורדי ומגוחך.
באחד מהראיונות הוא אפילו תיאר תוכנית בריחה שחבריו הגו במקרה ויורשע - כל זה ללא מילת גינוי אחת מפי המראיינים, שהרי ישראלים אינם כפופים לחוק (בטח שלא לזה של מדינות זרות) ואם לאחר הרשעתם הצליחו לחמוק מיד שוביהם הרי שזהו מעשה של גבורה ותחכום עילאיים ולא פשע חמור.
כמו כן, הזכיר טבק כי בקרוב הוא אמור להתגייס לצה"ל וכי הוא שמח על כי לא תמנע ממנו האפשרות להצטרף לחטיבת גולני אליה הוא משתוקק להשתייך - טבק יכול לשמש מודל נפלא לחיילי צה"ל: נער צעיר עם יד קלה על ההדק (תרתי־משמע), מחשבה מהירה (במובן של לא־שקולה), חוסר כבוד לרשויות השלטון, והאמונה הישראלית הידועה־לשמצה שהוא עליון לחוק ולשאר זוטות.
טבק שלף ונופף במכשיר בעל כל המאפיינים של אקדח בפניה של בודקת בטחונית באמצע נמל תעופה בריטי.
לו היה עושה זאת בנמל התעופה בן־גוריון, סביר להניח שהיה נורה במקום.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש