שמונה־עשרה שנים עברו מאז הוציא שלום חנוך את "מחכים למשיח", אלבום הרוק הכסחני והמצליח. שיר הנושא היה להימנון מפוצץ אולמות המבוצע בהטיות שונות על־ידי ברי סחרוף, מוקי, אביב גפן ושלום עצמו. שורות כ"משיח לא בא, משיח גם לא מטלפן" ו"הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם" היו למטבעות לשון סחירים בעברית הישראלית. עם זאת, כמה מן ההרמזים המעניינים החבויים בין שורות השיר לא חלחלו מעולם לתודעת המאזינים. כולנו מודעים למשמעות הדתית הטעונה בציפייה למשיח, אך האם תהיתם פעם מדוע היועץ נקרא דווקא ארציאלי ולא, למשל, עזריאלי?
לפני שאגש למדרש השיר, כדאי להבהיר שאיני מכיר את שלום אישית, כך שאין לי מושג למה התכוון המשורר. כידוע, בסוף כל משפט שאומרים בעברית יושב אברהם אבינו ומפטפט עם אורחיו בצל האוהל. לכן סביר להניח שרבות מן הרמיזות שאציין לא היו מכוונות ואף עשויות להישמע מאולצות. למרות זאת אקווה שאלה גם אלה ימצאו חן בעיניכם.
עשר נפשות פועלות בסיפור - משיח, ירוחם, יהודה, ארציאלי היועץ, ארציאלי הבן, ירדנה, עזרא דהאן הקבלן, השוטר, המספר ושר האוצר. חמישה מתוכם יושבים שעות במשרד היועץ "ארציאלי בע"מ", מחכים למשיח. המספר לא מסתפק באמירה שמשיח הוא "איש מפתח" אלא מוסיף ואומר "ידו בכל ויד כל בו". תיאור זה שאול כמובן מבראשית ט"ז 12, שם שומעת הגר מפי מלאך האל מי יהיה בנה ישמעאל:
מכון ממרא מתרגם פסוק זה במובן הצבאי - ישמעאל ילחם בכולם והכל ילחמו בו - אך המשורר נותן לו מובן עסקי חיובי. ננסה להכיר תחילה את הדמויות האחרות בסיפור לפני שנחזור להבין מיהו המשיח.
יהודה המסתכל בשעון ומפלבל בעיניו – מסמל את ההתנהגות היהודית הגלותית, הממתינה בקוצר רוח לבוא המשיח ונמנעת במכוון מעשיית דבר בנידון. בהמשך מחלקת ירדנה את השחור ליהודה - ברמת הפשט מקבל יהודה קפה שחור, ברמת הדרש הוא מקבל את הימים השחורים - הפוגרומים והשואה.
לעומתו מקבל ארציאלי הבן את התה. זהו בנו החביב של היועץ ארציאלי הזקן. דמות האב מתוארת בפרוטרוט - משוכנע בצדקת דרכו, נוטף זיעה, הוא מרעים בקולו על הבן: "משיח לא בא, משיח גם לא מטלפן". די בשורות ספורות אלה כדי להאיר על תפיסת העולם של דור המייסדים המיוצג על־ידי ארצי־אלי. הוא לא מחכה לעזרת האל או לטלפון מהמשיח כדי להקים את המפעל הציוני. הוא גם לא יחכה לשלום כדי ליישב את הארץ. אחרי הכל, שמו אינו עזריאלי או שלומיאלי, אלא ארציאלי. עד כה הכל שמעו בעצתו, שמו בו את מבטחם והתכנסו במשרדו. אווירת חוסר הוודאות והאונים בחדר היא המביאה אפילו את ארציאלי הבן להסתכל על אביו מהצד.
השתיקה המתוחה בחדר נקטעת על־ידי הגעתו הפתאומית של איש הבשורות הרשמי: שוטר וכובעו בידו. ירוחם ממהר להגיב - הן לצלצול פעמון הכניסה והן להבעת החרדה של יהודה - "משהו בטח קרה". על רקע דבריהם מהדהדת שתיקתו של ארציאלי האב. מאז שהרעים בקולו על הבן לא נשמעה ממנו מילה אחת.
השאלה העניינית היחידה יוצאת מפיו של ארציאלי הבן, בעקבות הודעת השוטר על התאונה שהייתה: "תאונה למי?". הוא התופס את המושכות, באיחור משווע, נוכח אוזלת ידו של השוטר ושתיקת דור האבות.
השוטר מודיע על נפילת הבורסה ומותו של משיח, בשורה הממוטטת את עזרא דהאן הקבלן. עזרא הסופר מוכר לנו כמקבץ גלות בבל, אדריכל ההסכם המחודש בין שבי ציון לקב"ה, קבלן בניין הבית השני. המשורר מוריד אותו מעמדת הכח הרמה לעמדת בעל ההון שדבק בעצותיו של ארציאלי ועתה איבד הכל. עזרא דהאן לא מתפקד - הוא מעשן בשרשרת בשתיקה ולבסוף פורץ בבכי נואש עם הישמע הבשורה.
הנפילה מרסקת גם את תפיסת העולם של ירדנה היפה. המספר מתעניין בה יותר מהכל, אמירה פשוטה וחודרת שאינה זקוקה לפרשנות. אם מתעקשים לדרוש בשמה הנאה, אפשר להיזכר באופציה הירדנית שבה פחות או יותר התמצה האופק המדיני בתחילת שנות השמונים. אם נקבל את הפירוש הקלוש הזה, אפשר גם להתייחס לתה המוגש לארציאלי הבן כמגע כושל להשגת שלום.
עתה ניתן לשוב ולדרוש בשלומו של משיח. על פניו עוסק השיר בנפילת הבורסה והבנקים בדצמבר 1983. בין השיטין מבצבצת ביקורת גם על הקיפאון המדיני באותה תקופה. ההתנערות מאחריות ציבורית לא היתה יחודית לשר האוצר ולמשבר הכלכלי. כישלון מלחמת לבנון, הביקורת העולמית על הברוטליות הישראלית והיעדר המו"מ המדיני יצרו יחדיו תמונה של ממשלה כושלת המחכה רק לטלפון מהצד הערבי. ז'בוטינסקי הן הטיף להקמת 'חומת ברזל' אטומה, עליה יתנפצו שאיפות הכיבוש והנקם של האומה הערבית. החומה המטאפורית של ז'בוטינסקי אמורה היתה לצרוב בתודעת האויב את חוסננו הלאומי, עד שיקום משיח ישמעאלי ויציע לנו הסדר.
אך המשיח לא בא. מימוש החזון הרוויזיוניסטי על־ידי ממשלת הליכוד בשנות השמונים נשא פרי ביאושים. בשם חומת הברזל נגנזו קריאותיו של ז'בוטינסקי להענקת שוויון זכויות מלא למיעוטים הלא־יהודיים, למינוי סגן ראש־ממשלה ערבי ומתן שירותי רווחה לכל תושבי הארץ. בינתיים סאדאת הוחלף במובאראק בידי מתנקש, הנורמליזציה ביחסים עם מצרים נעצרה והאריה מדמשק לא הניח לצה"ל הבלתי־מנוצח לצאת בשקט מהביצה הלבנונית. ממשלת ישראל אמנם נהמה כעומדת בראשות מעצמה גרעינית, אך האזרח הקטן הוא ששילם בגדול על הוצאות הבניה של החומה הבטחונית. יותר מהכל, שילמנו על עקשנותו של היועץ ארצי־אלי, שלא השכיל לפתוח פרצות מדיניות בחומת היוהרה האטומה בה שם את מבטחו.
חלפו עשר שנים עד שנפרץ בידודה המדיני של ישראל. גם אז נעצרה הנורמליזציה ביחסים בידי מתנקש, בנובמבר המר. האם נגזר עלינו להמתין עד שימלא עשור לרצח, כדי לפתוח את חלון ההזדמנויות הבא לשלום?
|
קישורים
מחכים למשיח -מילות השיר, מתוך אתר "שירונט"
אלבום הרוק - "מחכים למשיח", באתר מומה
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש