 |
השוטרים מפחדים, העיתונאים מתאבלים, וערוץ 1... טוב, זה ערוץ 1, מה כבר יכול להשתנות?
|
|
| טור אישי • דובי קננגיסר • יום א', 27/2/2000, 22:50 |
|
| |
נשיא בתי־משפט השלום בצפון דן בימים אלו בתלונה שהוגשה לו נגד גבר בן 60. ההאשמה - תקיפה. לפני כשנה "תקף" הגבר את שכנתו בכך שהתיז עליה מים.
באנגליה עומד לדין בימים אלה צעיר ישראלי ששלף מצית בצורת אקדח בנמל־תעופה והראה אותו לבודקת הבטחונית. הבודקת נבהלה, והצעיר נעצר.
בניו־יורק בימים אלה נערכות תהלוכות מחאה של שחורים, לאחר שארבעה שוטרים לבנים זוכו במשפט שנערך להם. ארבעת השוטרים ירו 41 כדורים באמדו דיאלו, מהגר שחור, ליד דלת ביתו שבברונקס, לאחר ששלח את ידו אל כיסו האחורי כדי להוציא ארנק, והם, לטענתם, חשבו שהוא שולף אקדח.
תרבות אלימה ומפוחדת משתלטת על העולם המערבי לאיטה. חלק מהשפעותיה ניכרות בהתמשפטות של כל תחומי החיים. שפכת על עצמך קפה חם? תבע את מקדונלדס. התמכרת לעישון? תבע את חברות הטבק. חלקן יוצרות תופעות קומיות כמו האשה שתובעת את שכנה משום שהתיז עליה מים. חלקן יוצרות תופעות טרגיות כמו מותו (שלא לומר רציחתו...) של דיאלו. כשרשויות החוק מפחדות ממציתים בצורת אקדח או מארנקים שחורים, מה יגידו אזובי הקיר? איך אפשר לצפות להפחית את כמות האלימות בציבור, כאשר כוחות השיטור מפגינים שימוש מופרז כל־כך בכוח שהופקד בידיהם על־ידי אותו הציבור שבו הם פוגעים?
They're coming right at us!
באחד מפרקי סדרת הסאטירה האמריקאית "סאות' פארק", לוקח דודו של סטן אותו ואת חבריו למסע צייד. הדוד מסביר לאחיינו שבשל חוקי הצייד שהושתו עליהם, מותר לציידים להרוג חיות רק כהגנה עצמית. על כן, לפני שיורים בחיה, חובה על הצייד לצעוק "הם תוקפים אותנו!". וכך, כאשר הם רואים לפתע צבי נחמד עומד על גבעה ומושך באפו, צועק הדוד "הוא תוקף אותנו!", ומפוצץ את הצבי בעזרת טיל.
השוטרים מניו־יורק, כך העידה עדת־ראיה במשפט, ירו את 41 הכדורים בדיאלו, והמשיכו לירות בו גם אחרי שנפל לרצפה והיה ברור לכל כי אין באפשרותו לירות חזרה, גם אילו היה בידיו נשק. מה, אם כן, שכנע את המושבעים, ביניהם 4 שחורים, שכל העניין היה לא יותר מהגנה עצמית? באותה העדות, הודתה האישה כי לפני תחילת הירי, שמעה את אחד השוטרים צועק "יש לו אקדח!".
אגב, חלק מהמפגינים בניו־יורק בימים האחרונים נושאים בידם ארנקים שחורים וקוראים לשוטרים המאבטחים את ההפגנות לירות בהם. כהגנה עצמית, כמובן...
פרופורציות
ביום רביעי נאם דוד לוי, שר החוץ של מדינת ישראל, נאום שבו איים כי אדמת לבנון תבער, וכי לבנון תאבד "ילד תחת ילד, דם תחת דם". באותו היום, למרבה הצער, נפטרה עפרה חזה, זמרת וכוכבת עבר בישראל.
ידיעות אחרונות, בפרץ של פרופורציות מופגנות היטב, הקדיש את כל העמוד הראשי בעיתון של יום חמישי להודעה על מותה של עפרה חזה, והמשיך והקדיש עוד שישה עמודים לדיווח על מותה, וגם את שני העמודים המרכזיים לפוסטר(!) של חזה. מתוך 16 עמודי העיתון, אם כן, למעלה ממחצית הוקדשו למותה של הזמרת. מוות. לא רצח, אפילו לא תאונה. מוות, פשוט, ממחלה.
לא שאני רוצה להשמע ציני, ואודה ואתוודה כי אינני נמנה על מעריציה של חזה, אבל האם ראוי באמת לדחוף את הדיווח על התקרית הדיפלומטית שיצר לוי, בגרסא מקוצרת מפאת קוצר היריעה, כמובן, לעמוד 10? הרבה דברים אחרים קרו בארץ ובעולם באותו יום רביעי גורלי, אבל קוראי ידיעות (לא ראיתי את עיתון מעריב של אותו היום), לא ידעו על כך.
אולי, בעצם, יש כאן הפגנת אופטימיות מצד עורכי העיתון. אבל לצערי, עוד לא הגיע היום שבו מותה של זמרת פופולרית, מצער עד כמה שיהיה, יחשב לחדשה הלוהטת והחשובה ביותר במדינה, עד כדי מילוי תשעה עמודי חדשות בדיווח עליו.
יום חמישי הצהוב
עם מותה של חזה, כמובן, צצה ועלתה לה חרושת השמועות סביב נסיבות מותה. אמא שלי דואגת לעדכן אותי מידי יום בנוגע לשמועות חדשות בנושא, למרות הפצרותי שתחדל מכך. לא אשתף אתכם בשמועות ששמעתי. אם זה מעניין אתכם, וסביר להניח שגם אם לא - כבר שמעתם אותן. למעשה, גם התקשורת לא ממש מתאמצת להחביא את התלהבותה משביבי המידע הידועים לה. הרופאים, טרחו לדווח לנו בחדשות, מתלוננים על כי לא הזהירו אותם בזמן לגבי מחלתה של חזה. מעניין על איזו מחלה צריכים להזהיר את הרופאים מבעוד מועד כדי שלא יחשפו לה. שפעת, בטח.
אמי טרחה לספר לי היום שמחר יחשפו את סיבת המוות של חזה. תזכרו - אם אומרים שזה סיבוכים של שפעת - שמעתם את זה בפעם הראשונה כאן באייל הקורא.
הערוץ הראשון מארח את הערוץ הראשון
חגיגה עיתונאית נזדמנה היום לצופים בתוכנית האקטואליה של ערוץ 7, 1 וחצי. במסגרת הדיווח על דו"ח ורדי שעסק ברשות השידור, אירחה התוכנית, בסקופ מפתיע, את מנכ"ל רשות השידור, מר אורי פורת.
מעודי לא שמעתי ראיון שכלל מספר כה רב של הנהונים מצד המראיינת. לעיתים קשה היה לדעת אם מדובר פה בנהיית הן של עובדת כנועה, או שפשוט מדובר בשביב של אינטגריטי עיתונאי מצד המראיינת, שפשוט רצתה לסיים את הפאדיחה מהר ככל האפשר.
אבל האייטם התמשך, כי הרשות רצתה להוכיח לכולם כמה שהם מאוזנים והוגנים בסיקור הנושא. בקול רועד משהו פנתה המנחה אל פרופסור שהוזמן לאולפן בתל־אביב כדי להגיב על הדו"ח. האם הפרופסור המכובד תקף את פורת והתנצח איתו? האם הטיח מישהו בפניו של פורת את עובדת היותו מינוי פוליטי לעילה ולעילה? גורנישט. עיתונאות מגוייסת במיטבה.
לא שאני לא מבין את עורכי החדשות שלא רצו לעשות לעצמם חיים קשים, אבל אם אתם לא מתכוונים לעשות סיקור עיתונאי אמיתי של הנושא, מוטב שלא תדברו עליו בכלל. ובטח שלא רבע שעה.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש