אַחֲרֵי יָמִים אֲחָדִים
תִּשָּׁפֵךְ הַצַּחֲנָה אֶל חֲדַר הַמַּדְרְגוֹת.
שְׁנֵי שְׁכֵנִים יִצְטוֹפְפוּ בְּחֶרְדַת הַחַיִּים
כְּצִפּוֹרִים בַּגֶּשֶׁם
וְיָנוּדוּ: הוּא הָיָה מִתְחַשֵּׁב וְשָׁקֵט
(אִלּוּ יָדְעוּ כַּמָּה שָׁקֵט)
וְנוֹרָה תַּחְשֹׁב : חֲבָל
תָּמִיד שִׁלֵּם בַּזְּמַן אֶת מִסֵּי הַוַּעַד,
צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לְמִישֶׁהוּ.
אִם לֹא הָיִיתִי צָפוּד וּמְשֻׁתָּק
הָיִיתִי מְחַיֵּךְ מִתַּחַת לַסָּדִין
בְּעוֹדִי מְרַחֵף וְנִדְחָף מִשָּׁם עַל הָאֲלוּנְקָה:
אַתְּ רוֹאָה,
לְרַחֵף יָדַעְתִּי תָּמִיד,
סוֹף סוֹף לָמַדְתִּי לְהִדָּחֵף.
עַל הַמַּצֵּבָה אֶפְשָׁר לִכְתֹּב:
שׁוּקִי וְהַסֵּרָחוֹן,
בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם.
צילום: גלעד בנארי
|
קישורים
הטקסט כתמונה - לבעלי דפדפנים ישנים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש