 |
|
הרבה נכתב על הרב כהנא המנוח במשך השנים. דמותו ותורתו השנויה במחלוקת עוררו תגובות אוהדות מחד, ונזעמות מאידך. חלק ראשון מתוך שניים.
|
|
| פוליטיקה • ניצה כהנא • יום ד', 23/7/2003, 15:42 |
|
 |
|
| (צילום: באדיבות משפחת כהנא) |
|
הרב מאיר כהנא נולד בניו יורק בשנת 1932 לאביו יחזקאל שרגא, יליד צפת, ולאמו סוניה, ילידת לטביה. מאז נעוריו היה אידיאולוג רב להט. בספר השנה של סיום התיכון, שהוא היה אחד מעורכיו הראשיים, הוצגה קריקטורה שלו, מדבר בלהט מול מליאת הכנסת (כולם ידעו שהוא מתכוון לעלות לישראל) כשהיא ריקה. מין נבואה שכזו. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים למד בישיבת מיר שבניו יורק, שם הוסמך לרבנות, ובמקביל למד היסטוריה ומדעי המדינה לתואר ראשון, יחסים בינלאומיים לתואר שני ובנוסף סיים גם לימודי משפטים. במקביל היה כהנא פעיל בתנועת הנוער בית"ר ולאחר מכן ב"בני עקיבא" (הוא נישא לליבי, חניכה שלו מתנועת בני עקיבא), ושימש כרב בבית כנסת. למרות שהיה פעיל מאוד מבחינה חברתית, סבל מגמגום קל. מי שרוצה, יכול להיזכר במנהיגים היסטוריים אחרים...
אחד המושגים בהם השתמש הרב כהנא באופן קבוע היה המושג "אהבת ישראל". אצלו המושג הזה היה חי ונושם. האהבה שלו לא התייחסה למושג המופשט "עם ישראל", שיש רבים שאוהבים "לאהוב". אצלו, המושג הזה התגשם באיש הפרטי, כמו אותו יהודי קשיש ובודד, בשכונות העוני של ניו־יורק, הנועל את דלתותיו מפחד הבריונים האנטישמיים בשכונה. את ה"ליגה להגנה יהודית" הקים כדי להגן על אותם יהודים קשישים ועניים שהתגוררו בשכונות שבמרכזי הערים בארה"ב, וסבלו שם מאנטישמיות. שכונות אלו היו מיושבות בעבר בעיקר על ידי יהודים, אבל במשך הזמן האמידים־יותר בקרב היהודים עזבו אותן לטובת שכונות יוקרתיות יותר בפרוורים, ונכנסו אליהן שחורים ואחרים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך. היו ביניהם בריונים שהחלו להציק ליהודים הנותרים, ואיימו עליהם ועל רכושם. ליהודים לא הייתה יכולת להגיב. הרב כהנא ארגן את הנוער היהודי, בדרך כלל נוער שהיה מנותק מן היהדות, החדיר בנערים גאווה והכרה בערכה של יהדותם, ואימן אותם להיות מסוגלים להגן על היהודים מפני הבריונים.
השפעתם של מעשים אלו הייתה עצומה. ראשית, הם השיגו את מטרתם המוצהרת - הגנה פיזית על היהודים. אולם בנוסף, הם גם גיבשו בנוער היהודי את הקשר והשייכות לעם היהודי. רבים מהם עלו במשך הזמן לארץ כהמשך טבעי לאידיאלים של הליגה.
המתנגדים הגדולים ביותר לפעילותו של הרב כהנא בליגה להגנה יהודית היו אנשי הממסד היהודי, כיון שהוא העלה לפני השטח את הבעייתיות של תפקודם כנציגי היהודים. האוכלוסייה היהודית הייתה השלישית בגודלה בעיר ניו־יורק, וכללה מאות אלפי יהודים עניים, שהופקרו במידה רבה על ידי הממסד שהיה אמור לייצגם ולעזור להם. הדברים הגיעו עד כדי כך, שלא רק שיהודים עניים אלו לא קיבלו את כספי הצדקה שארגונים יהודיים אספו (הללו הקדישו את הכסף לכל מיני מטרות "אוניברסליות"), אלא שהם אף לא קיבלו את כספי הרווחה שהגיעו להם מהעירייה, מחמת חוסר ייצוג מספיק במנהלות המקומיות - זאת כיון שהממסד היהודי היה עסוק בבעיות כגון שוויון זכויות לשחורים ולפורטוריקנים, ולא דאג להגנת המסכנים מבני עמו, מפני התנכלותם של אותם שחורים ופורטוריקנים עצמם. אנשי הממסד היהודי סלדו מכל פעילות שהייתה עלולה להבליט את יהדותם ולדרוש מהם אחריות ישירה לבני עמם - דבר שנגד את העקרונות ה"אוניברסליים" שהם דגלו בהם (ברובם). זאת, על אף שמעמדם החברתי בעצם בא להם כנציגי היהודים.
אחד הדברים החשובים ביותר שהשיג הרב כהנא בחייו היה העלאת מאבק יהודי ברית־המועצות אל התודעה העולמית, דבר שהביא לפתיחה משמעותית של מסך הברזל לעלייה יהודית לארץ ישראל. יהודים אלו נכלאו מאחורי מסך הברזל תוך לחץ ממלכתי להתבוללות ומחיקת הזהות היהודית שלהם. הוא החליט לקחת אחריות ולהילחם למען אחיו, גם במחיר האישי של גינויים והתנערות קולנית מצד הממסדים היהודיים. הליגה להגנה יהודית בראשותו הצליחה להפעיל לחץ על שתי המעצמות, שהיה להן אינטרס כלכלי משותף בהתקרבות הדדית, ובכך הביאה להתניית התקרבות זו בשחרור יהודי ברה"מ. במהלך שנות פעילותה שוחררו עשרות אלפי יהודים, והדורסנות של השלטון הקומוניסטי כלפיהם פחתה, עקב ההד שכל התנכלות כזאת קיבלה בעולם.
אחת "החוויות המכוננות" של הרב כהנא הייתה התנהגותה של יהדות ארצות הברית בזמן שואת יהודי אירופה. שתיקתם, התעלמותם, ופחדם מלהשפיע על מדיניות ארה"ב בכל אמצעי שהוא כדי להציל את אחיהם העולים על המוקד, היו בשבילו דוגמה לכישלון ולפחדנות, שהעידה על אנוכיות וחוסר לויאליות כלפי האחים הנשרפים. הוא בשום אופן לא רצה להיות שותף להתנהגות כזאת.
"סירובו של הנשיא רוזוולט להפציץ את מסילות הברזל ולקבל לארצות הברית ספינות של פליטים יהודיים היה פשע. אולם איזה תגובה באה מצד מנהיגים יהודיים לפשע זה? לא קריאה לחמישה מיליון יהודים אמריקאיים לצאת לרחובות, לא קריאה לשביתות שבת ולמרי אזרחי, לא צעידה המונית של רבנים לבתי הסוהר. הפשע הזה נתקל בסך הכל במחאות הרגילות, שחסרו תוכן ועוצמה. היהודים לא היו מוכנים לוותר על גלימת 'ה"מכובדות", גם כשהיה מדובר בהצלת נפשות של אחיהם" (סיפור הליגה להגנה יהודית, עמ' 82).
השיח הפנימי שלו היה תמיד עם החובה המטפיזית שלו בעולמו, עם "ועתה, מה ה' אלוקיך דורש מעמך?", ולא עם פוליטיקאים ומעצבי דעת קהל, ואפילו לא עם הקהל עצמו. אחד המוטיבים החוזרים אצל הרב כהנא מאז ימי התיכון שלו, עת כתב לבטאון בית הספר, ועד לימיו האחרונים, היה ה"משפט בשמיים": "...אני מאמין שאותן נשמות עומדות.... ובכל פעם שמגיע יהודי לעולם האמת הן שואלות אותו: 'איפה היית כשזעקנו?' אלה הן נשמות היהודים משואת אירופה, ותהיינה שם גם נשמותיהם של יהודי ברית המועצות. אני רוצה להיות מסוגל לענות: הייתי שם ועשיתי מה שיכולתי".
זה היה המניע למאבקו למען יהודי ברית המועצות. כדי להעלות נושא זה על סדר היום הציבורי והתקשורתי, הוא השתמש באלימות נגד הנציגויות והשליחים הסובייטים בארה"ב. פעילות זו כללה "פיצוץ" המופעים של אמנים שהגיעו מבריה"מ להופעות באמריקה, במסגרת "חילופי תרבות"; איומים ברצח דיפלומטים סובייטים בתגובה להוצאה להורג של יהודים; והפגנות סוערות שליוו דיפלומטים רוסיים בכל אשר הלכו.
במאמרו "הצהרה לבית המשפט" שהתפרסם בספר "כהן ונביא" הוא מסביר את צעדיו. ראשית, הוא ראה חובה שבעיית יהודי רוסיה תתפרסם, שכן שום בעיה אינה יכולה להיפתר כל עוד העולם אינו יודע שהיא קיימת. שנית, להערכתו, מצבם של יהודי רוסיה לא יכול להיות רע יותר בעקבות פעילות כזו בארה"ב. בנוסף, על היהודים שמעבר למסך הברזל להרגיש ש"אכפת" ליהדות העולם מהם, כדי שלא יתייאשו וישאבו עידוד ועוצמה מהתמיכה הניתנת להם על ידי אחיהם היהודים. מכל אלה גזר את המסקנה שרק אלימות תביא את שאלת יהודי רוסיה אל כותרות העיתונים, וכך אכן היה. בעקבות פעולות הליגה נפתחו שערי ברה"מ במידה חסרת תקדים ויותר מ-60 אלף יהודים שבו הביתה לישראל, כולל צעירים ואקדמאים.
למרות ההצלחה, הרב כהנא היה מודע לסכנות הנובעות מהיות התנועה אנטי ממסדית, ונקיטתה בשיטות שאינן בנורמה המקובלת. במאמר "על אקטיביזם ואקטביסטים", שהתפרסם בעיתון "ג'ואיש פרס", (מופיע גם הוא באסופה "כהן ונביא'), הוא ניתח בצורה בהירה את המבחן שעל פיו ניתן לשפוט אדם התומך בעמדות של מיעוט אידיאליסטי הפועל נגד התפיסות המקובלות ונגד הממסד:
"מי מצטרף לתנועה אקטיביסטית אנטי ממסדית? קומץ של אידיאליסטים אמיתיים אשר אכפת להם מעומק ליבם, ואשר הם באמת ובתמים מזדהים עם המטרה, או האנשים שהם נאבקים למענם. ועוד סוג של אנשים שמצטרף לתנועה כזאת הם "האנטיים המקצועיים" לסוגיהם ... יש שמחפשים את ההתלהבות, יש שמורדים בהורים, ולבסוף יש מרי נפש ובעלי נטייה לשנוא ... כשבוחנים מנהיג, דע, שהכשרון איננו דבר נפוץ, אך הכשרון איננו הדבר הראשון שעליך לחפש. כשהקב"ה בחר את משה וגם דוד, הוא לא בחן אותם ביכולת הנאום או הארגון שלהם. הוא לא הסתכל על המוח, אלא על הלב. שניהם היו רועי צאן, והקב"ה בחן איך הם טיפלו בעדר. היו אלה הרחמנות והאכפתיות על הכבשים הרכות שהביאו את ה' לבחור בהם להיות רועים של אנשים ... כשבוחנים מנהיג אקטיביסט, השאלה חייבת להיות האם הוא אוהב או שונא יהודים? לעיתים קרובות מדי מאחורי הדאגה הקנאית ליהודים ... לא עומדת כל כך האהבה לנדכאים כמו השנאה לממסד. לעיתים קרובות מדי, היהודי המדוכא והסובל, מהווה לא יותר מאשר קרדום לחפור בו את עתידו האישי של המנהיג ... על כן, הקשב והתבונן היטב באותו אדם שטוען שהוא אוהב יהודים. האם הוא מאיים פיזית על יהודים אחרים - ולו בשם ה"מטרה"? אותו אדם אינו אוהב, הוא שונא. האם הנאומים שלו מלאים מרירות כל כך עזה, עד שהשומע יכול כמעט לטעום זאת? ... היזהר מאותו אדם."
גם לאחר עלייתו ארצה, המשיך הרב כהנא לקיים קשר רצוף עם יהדות ארה"ב והיה נוסע לשם להרצאות בכל רחבי המדינה במשך חודשיים מדי שנה. השפעתו על יהדות ארה"ב בכלל ועל הצעירים בפרט הייתה גדולה. במאמר פרידה מהרב כהנא שפרסם יורם חזוני בג'רוזלם פוסט הוא כותב: "...מאיר כהנא הקדיש עשרים שנה לסיבובי הופעות בקמפוסים באמריקה, עם המסר שלו: לימדו על היהדות, עלו לארץ ישראל, התעקשו על מה שאתם מאמינים בו, והיאבקו עליו. בכל שנותיי כסטודנט, לא שמעתי אף פעם את המסר הזה מפיו של נואם אחר: לא מפיו של רב הקמפוס, שפחד שדיבור גלוי בעניינים אלו, עלול לתת לסטודנטים תחושה לא נוחה; לא מפיו של שליח הסוכנות, שחשב ש"אם יהיו לנו שאלות", אנחנו נבוא אליו; לא מפיהם של פוליטיקאים ישראלים שבאו לביקור, שבדרך כלל השמיטו כל אזכור של עלייה או יהדות. הרב כהנא היה המנהיג היהודי היחיד שהיה לו מספיק אכפת מהחיים שלנו, כדי לבוא אלינו ולספר לנו מה הוא חשב שאנחנו יכולים לעשות. הוא היה היחיד שעשה רושם שהבין כמה רצינו שתהיה לנו סיבה טובה להישאר יהודים - על אף שהמשמעות היחידה שהוצעה ליהדותנו הייתה הפסקות לימוד עם פלאפל ב"הלל"... תופעה זו לא הייתה מוגבלת לנאום אחד מסוים. במשך השנים, התברר לי שאין כמעט אקטיביסט יהודי־אמריקאי צעיר, שלא קרא את ספריו, לא שמע את נאומיו, ולא צחק והריע לשמע הקלטות של הדיבייטים שלו, שהשמיע סטודנט כלשהו בחדרו בפנימייה..."
בחלקו השני של המאמר אדון בחזונו של הרב כהנא לגבי דמותה הרצויה של מדינת ישראל וביחסי הגומלין בינו ובין הציבוריות הישראלית.
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש