"אלו חמישה דברים שהיו בין בית מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן ארון וכפורת וכרובים אש ושכינה ורוח הקודש ואורים ותומים". (בבלי מסכת יומא כ"א ע"ב)
מיליוני צופים נלהבים ברחבי העולם ראו את סרטו של סטיבן שפילברג, "שודדי התיבה האבודה", המתאר את חיפושיו של הארכיאולוג הנועז אינדיאנה ג'ונס (האריסון פורד) אחר ארון הברית המקראי, בתוך כך שהוא נאבק ללא הרף בנאצים, המושמדים לבסוף בכוחותיו המדהימים של הארון. לא כל הצופים יודעים שאין המדובר בחפץ דמיוני שהומצא בידי התסריטאי, אלא באחת התעלומות הגדולות של התנ"ך.
הארון היה מכלי הקודש של עם ישראל, אלו שהיו תחילה במשכן שנבנה במדבר וליוו את בני ישראל בנדודיהם עד ששוכנו לבסוף במקדש הראשון של שלמה המלך. מרבית הכלים לא שרדו עד לימי בית שני, אך כפי הנראה לא נשכח זכרם מעולם. המפורסמים בכלים אלה הם הכרובים וארון הברית.
הכרובים מוזכרים לראשונה במקרא בסיפור גן העדן בספר בראשית כמי שתפקידם לשמור על גן העדן מפני שובם של בני האדם אליו. כלומר, הם היו סוג של מלאכים. בספר יחזקאל נרמז כי מי שחטא, גורש מגן העדן והושלך לכדור הארץ היה כרוב, ומן הסתם זו גרסה קדומה ביותר של סיפור מרד המלאכים באל, המוכר לנו מספר חנוך; וכנראה התגלגל סיפור זה לסיפור מרד השטן המוכר לנו מהנצרות.
פסלים של שני כרובים הוצבו מעל ארון הברית שבמשכן ובקודש הקודשים שבבית המקדש, כשהם מסוככים עליו בכנפיהם. כמו כן, תמונות של כרובים היו מצויירות על קירות ההיכל ודלתותיו. נראה שהיו שני זוגות של פסלי כרובים: האחד, הקטן יותר, עמד מעל לארון עצמו ונוצר בידי בצלאל בן אורי, והשני, זוג פסלים כבירים מזהב שהקים שלמה המלך, והם כמו ניצבו שם למשמר מעל ארון הברית והכרובים הקטנים.
הכתובים אינם מפרטים איך בדיוק נראו הכרובים, מצוין רק שהיו מכונפים. יש הגורסים שצורתם הייתה הכלאה של אדם עם בעל חיים, אריה או פר. בין חכמי חז"ל היו שחשבו כי מדובר בשני פסלים שצורתם אנושית לגמרי, האחד של זכר והשני של נקבה.
"אמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומרים להן ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה". (בבלי מסכת יומא נ"ד ע"א)
על־פי מסורת זו, הכרובים תוארו כמי שעוסקים בקודש הקודשים, במקומם מעל לארון הקודש, בהתניית אהבים. ואולי זאת היתה הסיבה לכך שרק לכוהן הגדול מותר היה לראותם.
"אמר ריש־לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה הוציאון לשוק ואמרו ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו". (שם, ע"ב)
כלומר, הבבלים נדהמו בהיכנסם לקודש הקודשים לראות פסלים בצלם אנוש מזדווגים, והדבר גרם להם לזלזל בבני ישראל.
ארון הברית (איור משנת 1900 לערך)
יש החושבים שגם אם מסורת זו שגויה, בכל זאת היא מרמזת על זכרו של פולחן אירוטי ששרר בבית המקדש בימי שלמה ומלכים קדומים אחרים, פולחן שכלל יחסי מין בין כוהני האל ומאמיניו ובין כוהנות האלה האם אשרה - כמקובל בפולחני הכנענים ועמים אחרים באותה תקופה. על־פי גישה זו, תיאורים של פולחנים אלו צונזרו בידי העורכים המאוחרים והמחמירים. גם חז"ל מרמזים שלא פעם הפכו חגיגות העלייה לרגל לחגיגות ארוטיות שבהן העם "היו באים לידי קלות ראש" בשל הנוכחות המעורבת של גברים ונשים באותו מעמד.
אולי בגלל המבוכה שעוררו בתקופות מאוחרות יותר, כבר לא היה זכר לפסלי הכרובים בבית המקדש השני, אם כי לפי מסורות אחדות, ציורים שלהם היו עדיין חקוקים על קירות המקדש. בכל אופן, הפוריטניים שבין חז"ל לא חשו בנוח עם הרעיון של פסלים המקיימים יחסי מין מעל קודש הקדשים; ואולם אנשי בית ראשון, שפולחנם היה פתוח למין הרבה יותר, לא הרגישו כך, וכמותם המקובלים המאוחרים, שקידמו אף הם בברכה את רעיון קיום יחסי המין בין האל ועמו - כפי שניתן ללמוד מקטעים שונים בספר הזוהר.
דומה שבמשך השנים חלו שינויים דומים גם ביחס לחפץ הקדוש מכל שהיה בבית המקדש - ארון הברית.
"ויבוא העם אל המחנה ויאמרו זקני ישראל למה נגפנו יהוה היום לפני פלישתים נקחה אלינו משילה את ארון ברית יהוה ויבוא בקרבנו ויושיענו מכף אויבינו: וישלח העם שילה וישאו משם את ארון ברית־יהוה צבאות יושב הכרובים ושם שני בני־עלי עם־ארון ברית האלוהים חפני ופינחס: ויהי כבוא ארון ברית־יהוה אל המחנה ויריעו כל־ישראל תרועה גדולה ותהום הארץ: וישמעו פלישתים את־קול התרועה ויאמרו מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים וידעו כי ארון יהוה בא אל־המחנה: ויראו הפלישתים כי אמרו בא אלוהים אל־המחנה ויאמרו אוי לנו כי לא היתה כזאת אתמול שלשום: אוי לנו מי יצילנו מיד האלוהים האדירים האלה אלה הם האלוהים המכים את־מצרים בכל־מכה במדבר". (שמואל א, ד' ג'-ח').
ארון הקודש היה כלי הקודש הראשי והקדוש ביותר של עם ישראל בימי בית ראשון. כמו שאר כלי המשכן, גם הוא נבנה בידי בצלאל. יש חוקרים שחושבים שהיו כאן שני פריטים שונים שנתחברו יחד וכונו בשם אחד, משום שבספרי התנ"ך השונים יש תיאורים נבדלים מאוד זה מזה של החפץ הקרוי "ארון הברית". ארון אחד היה זה שעליו סככו הכרובים בשתי קצותיה של כפורת שכיסתה אותו (שאחד מכינוייהם היה "מרכבה"), והם נחשבו כנראה לכיסא האלוהים, שבא לסמל את מקום התגלות האלוהים במקדש ואת ההדום של האל. למטה ממנו היה ארון אחר, שהכיל את לוחות הברית שקיבל משה בהר סיני, ועליהן חקוקות עשרת הדיברות. לפי המסורות, שם היו גם הלוחות שנשברו בידי משה, וגם ספר התורה המקורי, זה שנכתב בעצם ידו של משה ושימש כבסיס לכל ספרי התורה שנכתבו מאז.
בתקופת משה נועד לארון (או לארונות) מקום קבע ב"קודש הקודשים" שבמשכן, אבל בשעת הצורך היו מטלטלים אותו ממקום למקום שכן בעצם נוכחותו ראה העם אות לישועת ה'. על־פי חז"ל, בכל פעם שהיו צריכים להעביר את הארון ממקום למקום היה הארון נושא את עצמו ואת האנשים שלידו, והם היו מרחפים באוויר עד שהגיעו למקומם. אחד המדרשים אף מספר שניצוצות של אש היו יוצאים מהארון ושורפים את כל הנחשים, העקרבים ושאר המזיקים שעמדו בדרכם של בני ישראל.
"וכבוא נושאי הארון עד־הירדן ורגלי הכוהנים נושאי הארון נטבלו בקצה המים והירדן מלא על־כל־גדותיו ... ויעמדו המים היורדים מלמעלה קמו נד־אחד ... והעם עברו ... ויעמדו הכוהנים נושאי הארון ברית־יהוה בחרבה בתוך הירדן הכן וכל־ישראל עוברים בחרבה עד אשר־תמו כל־הגוי לעבור את הירדן ... ויהי בעלות הכוהני נושאי ארון ברית־יהוה מתוך הירדן נתקו כפות רגלי הכוהנים אל החרבה וישובו מי־הירדן למקומם וילכו כתמול־שלשום על־כל־גדותיו". (יהושע ג' ט"ו - ד' י"ח)
בכל פעם שהיה הארון בסביבה התרחשו נפלאות: מי הירדן יבשו כשעבר הארון לפני העם, חומות יריחו נפלו לאחר שהקיף הארון את העיר שבע פעמים, וכו'. מאידך, היה זה חפץ מסוכן ביותר, שהיה איסור חמור לגעת בו, שכן לכל נגיעה כזאת היו תוצאות קטלניות. כך מסופר על עוזה הכוהן, ששלח את ידו לתפוס את הארון כדי למנוע את נפילתו באחד המסעות - הוא מת במקום כמו התפחם.
רק לכוהן הגדול מותר היה להיכנס, אחת לשנה בלבד, לחדרו של הארון, כשהוא לבוש בלבוש מיוחד. על־פי המסורת, תמיד נכנס הכוהן הגדול למקום הקודש בדחילו ורחימו, ואם יצא משם בשלום סבר שמזלו האיר לו פנים. (עם זאת, לא ידוע לנו על מישהו שנפגע אחרי שנכנס לקודש הקודשים, ובכלל זה גם כובשים רומאיים שנכנסו לשם. פומפיוס כובש יהודה, שלפי המסורת חדר לקודש הקודשים כדי לראות מה בדיוק יש שם, נדהם למצוא את המקום ריק. לפי האגדה, טיטוס אף קיים יחסי מין בקודש הקדשים עם זונה בטרם הורה על שריפת המקום).
הארון גילה נטיה שלא לפעול דווקא בזמנים בהם היו זקוקים לו במיוחד. בני ישראל הביאו אותו לעזרה במלחמה ממקום משכנו הקבוע במלחמתם נגד הפלישתים, שנבהלו מאוד כששמעו שהוא מכוון כנגדם; אבל משום מה הארון (ולא בפעם האחרונה) לא הוכיח את עצמו כיעיל אל מול האויב. בני ישראל הובסו, והפלישתים אף חטפו את הארון. אולם אחרי שהארון היה בידי הפלישתים הוא החל להראות את כוחו:
"ויקחו פלישתים את־ארון האלוהים ויביאו אותו בית דגון ויציגו אותו אצל דגון: וישכימו אשדודים ממחרת והנה דגון נופל לפניו ארצה לפני ארון יהוה ויקחו את דגון וישיבו אותו למקומו: וישכימו בבוקר ממחרת והנה דגון נופל לפניו ארצה לפני ארון יהוה וראש דגון ושתי כפות ידיו כרותות אל־המפתן רק דגון נשאר עליו: על־כן לא־ידרכו כוהני דגון וכל־הבאים בית־דגון על־מפתן דגון באשדוד עד היום הזה". (שמואל א' ה' א'-ה')
בנוסף לשבירת האליל דגון, סבלו הפלישתים ממכות רבות, ובהן שממה, וטחורים, והמסורת מוסיפה שכל מי שהתקרב לארון לקה באבעבועות, בשלפוחיות, פריחות משונות על העור, הקאות ונשירת שיער. לבסוף הפלישתים החזירו את הארון לרשות בני ישראל, ששיכנו אותו בקרית יערים. אלא שגם שם גרם הכלי המסוכן למגיפות, ובלא כל משוא־פנים לא הבדיל בין פלישתים לישראלים: "ויך באנשי בית־שמש כי ראו בארון יהוה ויך בעם שבעים איש חמישים אלף איש" (שמואל א' ו' י"ט).
בקרית יערים שכן הארון במשך 20 שנה, ומשם הועבר בידי דוד למקום מנוחתו האחרון בירושלים - לא לפני שגרם להרג נוסף בדרך, הריגתו של עוזה שנזכרה לעיל. חז"ל מספרים כי הפרות שאליהן היתה רתומה העגלה נושאת הארון פצחו בשירה.
בירושלים קיבל המלך דוד את הארון בששון, פשט את בגדיו ורקד לפניו כשרק אפוד בד חגור למותניו. הארון שוכן בחדר מיוחד, "קודש הקדשים", בבית המקדש של שלמה, אולי ביחד עם אוהל המשכן ששכן גם הוא שם. מכאן ואילך לא הוציאו אותו יותר למלחמות (אולי משום שזכר התבוסה לפלישתים עוד היה טרי, והכהונה חששה מתבוסה נוספת בנוכחות הארון, שעלולה לפגוע בקדושתו באופן בלתי־הפיך). מאז לא ידוע לנו על פעולה כלשהי, חיובית או שלילית, שביצע הארון; ולבסוף, כפי שנראה בהמשך, הוא נעלם באופן מסתורי.
מה הפך את הארון למסוכן?
נראה שהסופר המקראי רואה זאת "כקדושה הורגת", קדושה כה חזקה עד שהיתה הורגת כל מי שבא במגע עם הארון. ניתן היה לשלוט בה רק על־ידי מערכת מסובכת של טקסים וכללים מדויקים באשר להתקרבות לארון ולטיפול בו; הטעות הקטנה ביותר היתה מביאה למוות איום.
יש חוקרים מודרניים הסבורים שהייתה פה טכנולוגיה משוכללת. עוד במאה ה-19 העלה המלומד היהודי לצרוס בן דוד את האפשרות כי הארון, שהיה קיים בימי משה, הכיל מערכת משוכללת למדי של מכשירים חשמליים והפיק באמצעותם אפקטים שונים. גרהם הנקוק משער שהארון היה פרי טכנולוגיה משוכללת ביותר, שמוצאה מתרבות קדומה שאבדה. הטכנולוגיה הגיעה למצרים, ומשה, שהכיר היטב את התרבות והכישוף המצריים, בנה את הארון על סמך ידע זה, בראש ובראשונה כדי להרשים את בני ישראל. לדעתו של הנקוק, הפעילה את הארון אנרגיה ממטאוריטים שאסף משה על פסגת הר סיני כששהה שם ארבעים יום ולילה; מטאוריטים אלה היו כנראה לוחות האבן שמשה הביא מההר ואשר הונחו בארון. הנקוק משער כי משה שבר את זוג הלוחות הראשון מכיוון שלא התאים לצרכי האנרגיה של הארון; רק הזוג השני, ששרף את פניו של משה, התאים.
אריך פון דניקן טען שהארון היה משדר מיוחד לתקשורת עם יצורים מהחלל החיצון. לדעת פון דניקן, המכונה ניתנה למשה בידי החייזרים שאיתם היה בקשר במדבר. השערה אחרת העלו ג'ורג' ששון ורודני דיל והיא שארון הקודש היה "מכונה לייצור מן" (ומכאן כמובן שהמן לא באמת ירד מן השמיים).
בסוף שנות התשעים בנה הסופר ריצ'רד אנדרוז עותק של ארון הברית. במאמר שפרסם בעיתון בריטי קבע שלדעתו היה זה סוג של מצבר חשמלי, שאגר אנרגיה חשמלית באמצעות הזהב בו היה מצופה. לדעתו של אנדרוז, חיכוך של אוויר חם בארון אפשר לצבור חשמל סטאטי באותה צורה שבה מכונית יכולה לעשות זאת ביום חם. בימים חמים, האנרגיה שנצברה במכשיר הייתה יכולה להיות קטלנית. יש חוקרים המזכירים כי סוללות החשמל הקדומות ביותר התגלו בחפירות בעיראק, והן מהמאות הראשונות לפני הספירה. סוללות החשמל האלה מעידות כי לקדמונים היה ידע מסוים על חשמל במאות הראשונות לפני הספירה - ואם כך, מדוע לא בארון הברית, כמה מאות שנים קודם לכן?
פון דניקן ואחרים מציעים שהמדובר היה גם במכונה רדיואקטיבית, וכאשר לא תיחזקו אותה כהלכה היא גרמה למחלות קשות שהן תוצר של הקרינה הרדיואקטיבית שהפיקה. כזכור, ארון הברית לא שימש רק כמשכן ללוחות, אלא גם כמכשיר לחיסול נחשים ועקרבים במדבר, ולחיסול אויבי ישראל בקרב. כל מי שעבר את "קו הביטחון" של המכשיר נהרג, והמנגנון הופעל על ידי ניצוץ שעבר בין הכרובים. אפילו הכוהן הגדול שנכנס לקודש הקודשים (הרדיואקטיבי) של הארון היה חייב לשהות שם זמן קצר ככל האפשר, וליתר ביטחון היו קושרים שרשרת זהב לרגלו - הארקה, לטענת האוחזים בגרסה זו. היה עליו לערוך תחילה דיאטה מיוחדת, ללבוש חליפות מגן, להקפיד לעמוד במרחק מסוים מן הארון, להיכנס כשעורו נקי משריטות וכו'. ולאחר שיצא סוף־סוף מהמקום המסוכן, נדרש הכוהן לפשוט את בגדיו בו במקום ולקלח את עצמו, כפי שעושים אחרי התקפת גזים או חשיפה לקרינה.
אחרים מציעים שהארון, וגם המשכן כולו, לא היה תוצר חייזרי דווקא, כי אם מעולמנו, אבל מקורו בתרבות מוקדמת בהרבה מזו של בני ישראל או אף מצרים. לדעתם, הארון בא במקור מיבשת למוריה, תרבות קדומה ביותר שקדמה (על־פי אמונתם) אף ליבשת אטלנטיס. למוריה שקעה באוקיינוס ההודי, ושרידיה כוללים את איי פולינזיה. הארון והתוכניות לבנית המשכן הועברו ליבשת אטלנטיס, ולאחר שקיעתה של זו, למצרים. שם נשמרו החפצים החשובים במקום הבטוח מכל - בפירמידה הגדולה, והם נותרו בה כ-3,400 שנה, עד להולדתו של משה (הארכיאולוגים סבורים שהפירמידה נבנתה רק כ-1,500 שנה לפני הולדת משה, אבל אין לכך חשיבות מבחינת טועני טענות אלה). נראה כי משה, שהתמצא היטב בסודות המצרים, חדר אל הפירמידה הגדולה ולקח משם את הארון. לא היתה זו הפעם האחרונה בה נטען כי ארון הקודש נגנב.
גרעין האמת בכל זה הוא כי מן הסתם התבסס הארון ביצירתו וברעיונות שעמדו מאחוריו על חפצים מצריים דומים, שהרי אחרי הכל היתה זו התרבות בה גדלו בני ישראל, ובהם משה ובצלאל.
אם כך, ארון הקודש, בין שהיה פרי יצירתו של בצלאל ובין שהיה יצירה חייזרית או יצירה מיבשת למוריה, הובא לבסוף לבית המקדש של שלמה. שם ניצב הארון במשך מאות בשנים. עד שנעלם...
מה קרה לארון?
לאחר שהושם בבית המקדש בימי שלמה המלך, אנו שומעים על הארון מעט מאוד במקרא. בפרט, שוב אין שומעים על ניסים אלה או אחרים שביצע, או על מקרי מוות מוזרים להם היה אחראי. נראה כי הארון פשוט נעלם, ובוודאי לא היה בבית המקדש השני. והשאלה המתבקשת, שהטרידה דורות רבים, היא כמובן: מה קרה לארון הברית?
כמה אפשרויות הועלו במשך השנים:
בית המקדש בירושלים היה קורבן של כמה כובשים לאורך השנים, ויתכן מאוד שאחד מאותם כובשים לקח עימו את הארון. הכובש הראשון מסוג זה הופיע מיד לאחר ימי שלמה - הפרעה המצרי שישק, שפלש ליהודה בימי רחבעם וצר על ירושלים: "ויקח את אוצרות בית־יהוה ואת־אוצרות בית המלך ואת־הכל לקח" (מלכים א' י"ד כ"ו). האם לקח גם את הארון? לא נאמר במפורש. יוצרי הסרט "שודדי התיבה האבודה" בחרו באפשרות זו, ותיארו כיצד הארון נמצא לבסוף בקבר במצרים. אגב, סרט זה, הראשון בסדרת סרטי "אינדיאנה ג'ונס", היה הצלחה עצומה, ובין השאר גרם לגל ענק של עניין בארון הקודש ולחיפושים מחודשים אחריו בכל קצוות העולם (כאשר המחפשים השונים מקפידים תמיד להצטלם בכתבות עיתונאיות עם "בגדי אינדיאנה ג'ונס", כאילו הוא והם חד הם).
לשישק יכולה גם היתה להיות טענה לבעלות על הארון, אם אכן היה במקורו מצרי ונגנב מהפירמידה הגדולה. מבחינת שישק, הבאתו של הארון למצרים הייתה רק "החזרת עטרה ליושנה" במקרה כזה. אולם במקרא יש התיחסויות נוספות לארון, גם אחרי ימי שישק, כך שככל הנראה הוא הוחבא ונשאר בירושלים.
ארון הברית מוכנס לבית־המקדש (איור מתחילת המאה ה-15)
אפשרות שניה: במאה התשיעית לפני הספירה הביס חזאל מלך ארם את יהואש מלך יהודה, ואיים לעלות על ירושלים ולכבשה. והכתוב מספר: "ויקח יהואש מלך־יהודה את כל־הקדשים אשר־הקדישו יהושפט ויהורם ואחזיהו אבותיו מלכי יהודה ואת־קדשיו ואת כל־הזהב הנמצא באוצרות בית־יהוה ובית המלך וישלח לחזאל מלך ארם ויעל מעל ירושלים" (מלכים ב' י"ב י"ט). האם נישלח הארון, יחד עם שאר האוצרות, לארם, והוא נמצא כעת בסוריה?
אפשרות שלישית: במאה השמינית לפני הספירה הביס יהואש מלך ישראל (יהואש אחר) את אמציה מלך יהודה, ובין השאר נכנס לירושלים ולבית המקדש. "ולקח את כל הזהב־והכסף ואת כל־הכלים הנמצאים בית־יהוה ובאוצרות בית המלך ... וישב שומרונה" (מלכים ב' י"ד י"ד). האם לקח יהואש את הארון לשומרון? אם כך, יתכן שהארון הגיע לבסוף לאשור, לאחר שזו כבשה את ממלכת ישראל. אולם כפי שנראה, יש התייחסויות להמשך קיומו של הארון בירושלים גם לאחר ימי יהואש.
אפשרות רביעית: יש חוקרים הסוברים שהארון נעלם מבית המקדש בימי המלך החוטא מנשה, שקיים פולחני אלילים בבית המקדש, ולכן (למרות שאין עדות לכך בתנ"ך) הוברח הארון בימיו למקום בלתי ידוע.
אפשרות חמישית: אולי הארון נעלם כאשר צבאות המלך הבבלי נבוכדנצר כבשו את ירושלים, השמידו את בית המקדש, ושדדו את אוצרותיו. יתכן שהארון הושמד בידי הבבלים, או לחילופין נלקח לבבל. יש לציין שהארון אינו מוזכר ברשימת אוצרות בית המקדש שנלקחו לבבל, כפי שהיא ניתנת בספר מלכים, והוא גם אינו מוזכר ברשימת האוצרות שהוחזרו לארץ ישראל בידי שבי ציון, המפורטת בספר עזרא. מכאן סביר שהארון לא נלקח לבבל - אולי משום שבשלב זה כבר נעלם.
בחלק הבא: על נסיונות למצוא את הארון, ומדוע הם נכשלו.
|
קישורים
הר הבית הוירטואלי - מאמר של אלי אשד ב"פורום ארץ הצבי"
אתרים על ארון הברית - קישורים מתוך Yahoo
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש