 |
|
פסיקותיו האחרונות, השנויות במחלוקת, של בג''ץ, מעידות על בעייתו העיקרית של בית המשפט העליון, ומסבירות את ההתנגדות למוסד המשפטי העליון של ישראל בקרב חלק גדול מהאוכלוסיה.
|
|
| חברה וכלכלה • משה דורון • יום ו', 28/1/2000, 18:58 |
|
| |
דורית בייניש, פרקליטת מדינה שנויה במחלוקת בעבר, שופטת טרייה בהווה ומועמדת בעיני עצמה לנשיאת בית המשפט העליון בעתיד, תרמה את תרומתה השבוע למחול השדים סביב המוסד המפוקפק הקרוי בציניות לא מועטה, וביצירתיות אפילו גדולה יותר: "בית המשפט העליון".
"חוסך שבטו שונא בנו" - אמר פעם שלמה המלך, אבל משפט נכון במונרכיה פרימיטיבית כשלו, לא נכון אליבא דמלכת הדמוקרטיה הטרייה. אבל לא על זה רציתי לדבר.
מה אמרה לנו דורית בייניש? האם היא באה לומר: "אין מקום להכאה בחינוך ילדים" או: "מכות זו דרך חינוכית לא יעילה"? לא. היא באה לומר לנו שכל אחד שטפח מעודו על ישבנו של בנו, עבר על החוק.
כן, ממש כפי ששמעתם. על־פי אמדן זהיר שלי, 90 אחוז מהאוכלוסיה הבוגרת (אלו שיש להם ילדים) עבריינים. אז, לפני שאתם תוקפים את ויצמן על זוטות כגון העלמת מס, או את ברק ופרס על שטויות כמו קניית שלטון בכסף, תעשו חושבים אם יש לכם בכלל זכות דיבור - פסיכופטים שכמותכם.
קביעה מעניינת זו של בייניש, המצטרפת לפסיקות האחרונות, השנויות במחלוקת, של בית המשפט העליון, בהחלט מעידה על הבעיה של בית המשפט שלנו: כפיית ערכיו על הציבור.
כשגורם פוליטי מעביר חוק מסויים בו באים לידי ביטוי ערכיו, זה לגיטימי - מהסיבה הפשוטה שזה שם המשחק. הרוב קובע ואין מה להתווכח. אבל כששופט, שהוא למעשה פקיד ממשלתי שאחראי לאכוף את החוקים שאותם חוקקו ה־פ-ו־ל-י־ט-י־ק-א־י-ם - ואני מוכן לחזור על זה למי שלא נח לשמוע - מחליט, לעיתים בניגוד למוסכמות, לחנך בעצמו את העם, יש פה חריגה מסוכנת מסמכויות.
גם אם אהרון ברק הוא גאון משפטי או מומחה למשפט בעל שם עולמי, יש לו רשות לפעול בתוך ארגז החול ששרטטו לו הפוליטיקאים.
כן אני יודע שהדברים נשמעים מהפכניים - למי שלא מעודכן, הציעו אותם כמה אנשים לפני. הם אפילו נתנו שם להצעה: "דמוקרטיה".
הדברים כל־כך פשוטים וברורים, ובכל זאת צריך להתנצל כשמשתתפים בהפגנה נגד בית המשפט העליון. למה?
כי לבית המשפט יש חשיבות טכנית לא זניחה בכל מה שקשור בשמירה על החוק, והתקשורת, חביבתנו מאז ומעולם, מנצלת עובדה זאת בצורה יסודית, ומצליחה לבלבל אפילו כמה שאינם פראיירים בדרך־כלל. קחו למשל את המושג: "חוק עוקף בג"ץ". אליבא דמשפט, מי מופקד על מי? החוק על בג"ץ? או שמא בג"ץ על החוק?
כל זה טוב ויפה אבל קשה קצת לעיכול. הם - אותם מושחתים, שביום ראשון מחלקים לעצמם את כספי הציבור, וכבר ביום שני מצטלמים עם מובטלים באופקים - הם יקבעו את ערכינו?! מלאכה כה עדינה, יש להשאיר לאנשים זכים, שלא טבלו במימי הביצה הפוליטית העכורה!
על רקע עליבותם של הפוליטיקאים, המתגלה ביתר שאת בימים אלו, קיים כנראה צורך עז לקבל "עול מלכות" כל שהיא, אך בעוד שהדתי מקבל על עצמו "עול מלכות שמיים", לחילוני המוצהר נותרת רק ברירת מחדל של "עול מלכות בג"ץ". עצוב.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש