 |
|
אסף ברטוב תוהה על משמעות יום כיפור לציבור החילוני של ימינו.
|
|
| טור אישי • אסף ברטוב • יום א', 19/9/1999, 20:01 |
|
| |
הדת היהודית גורסת כי ביום כיפור נחתם גורלו של אדם - אם ייכתב ב-"ספר החיים" אם לאו. היינו, מדי שנה זוכה היהודי בסיכוי לדפוק לעצמו את חיי הנצח. זאת, כמובן, בהתבסס על התנהגותו במהלך השנה.
אשרי, חילוני אני! איני מבין כיצד אדם דתי המאמין באמת ובתמים באלוהי היהודים ובתורתו מצליח לחיות עם עצמו בשלווה בפרוס יום כיפור. אישית הכרתי כמה מנהלים דתיים אשר התייחסו לעובדיהם גרוע משקובעת התורה ב-"דיני עבד עברי" - והלא בני חורין אנו זה מכבר...
האמנם די בריטואל שנתי זה של בקשת סליחה? (האקונומיים אף משלבים זאת עם הריטואל השנתי של ה-"שנה טובה") האמנם יום כיפור הוא מועד אפקטיבי? (שהרי מטרתו לשפר את התנהגות האדם, לא כן?)
אך לא בלבטיו של האדם הדתי רציתי לעסוק ברשימה זו. דבר לי דווקא אל החילוניים המועטים בעמנו, ואל ההמון המסורתי (עם ובלי מרכאות). חילונים רבים, אפילו כאלו שלא מגדירים עצמם "מסורתיים" כלל, נוהגים לצום ביום כיפור, בשלל הסברים מגוחכים יותר ופחות ("שיהיה", "לא יזיק", "מהשוונג של החגים", "נעשה דיאטה, לא נורא", וכיו"ב).
נהרהר, אם כן, ברעיון יום כיפור: דומני שהמחוקק היהודי (או האלוהי, אם תתעקשו) כיוון ליום בו יוכל היהודי להתפלל לסליחה על חטאיו, וזאת לאחר שביקש סליחה ממושאי חטאיו ועוונותיו במהלך "עשרת ימי תשובה". רעיון לא רע, בעצם. אלא שלדעתי, הרעיון התמסמס במהלך השנים. כיום, רוב המסורתיים והחילונים אשר טורחים לצום עושים זאת ללא הכוונה הראויה אליה נתכוון המחוקק. הצום הפך ל"כפרה" כללית, לאחר שנה בלי חשבון.
אין אני מדבר על שנה של הוללות או אי־קיום מצוות - אדרבה, ישתחרר האדם מעול הדת ויעלוץ היום, כי מחר נמות - אלא על פגיעות בזולת ועל מעשי נבלה שבין אדם לחברו. מניין צמחו ביטויים כמו "לא נורא, יש יום כיפור", או "יהיה לי על מה לכפר"? שניהם ביטויים של משיכת־כתף לנוכח מעשה שלילי של האדם.
על כן, אין אני צם. אינני מאמין בסיגופים - גם אלו הם החצנות של תהליכים האמורים להתרחש בנבכי נפשו של האדם. אבל למי יש כוח לחשבון נפש אמיתי באמצע החגים? יותר פשוט לזלול לפני, לצום יום, לזלול אחרי, ולהיפטר מהצקות המצפון, שהרי מילאנו חובתנו.
לעומת זאת, ברעיון חשבון הנפש אני מאמין באמונה שלמה. על־כן אני רואה זאת חובה מוסרית ואף אנושית לעצמי לערוך חשבון־נפש, ולאו דווקא ביום כיפור. אמר כבר מארק טוויין שהאדם הוא החיה היחידה המסמיקה, או הצריכה להסמיק. אמונתי היא שעל האדם להיות לעצמו שופט מחמיר, ושעל האדם לשאוף לשיפור בהתנהגותו לא רק פעם בשנה.
על־כן אני קורא לכל מי שמחשיב עצמו חילוני - לכו לים, איכלו ושתו, אך השילו מעצמכם את הצביעות, המסורת, והכסת"ח! עשו חשבון נפש כל אימת שנדרש, ולא על־פי הכתבה קלנדארית, והיו בני אדם ראויים לזולתכם. מי אמר שאין מוסר חילוני?
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש