השימוש במסכות ידוע ונפוץ למדי בעולם החי, ומטרותיו רבות ושונות. מערכת הפסים של הזברה משמשת להסוואה ולהסתרת הבהמה מעיניו של טורף; הרעמה הנאדרת של הארי מגדילה את נפח ראשו וגופו ולכן מרתיעה; העיניים המפחידות המצויירות על כנפיו של פרפר "גולגולת המוות" מרחיקות ממנו את טורפיו; והקישוטים על גבו של הנחש הבלתי ארסי "זעמן המטבעות" מדמים אותו לצפע הארסי.
מטרות ההתחפשות האנושית שונות לעתים קרובות מאלה של בעלי־החיים. במהותה, המסכה היא אמצעי להסתרה ולגילוי בעת ובעונה אחת. היא מסתירה ומשנה את דמותו החיצונית של הנושא אותה, ובו בזמן מגלה את טבעו החבוי, האמיתי, של האדם. מבחינה סמלית מייצגת המסכה צורך בהגנה ובהסתרה, במעברים ממצב אחד למשנהו, בהתעלמות מהסביבה, בהפגנת זהות מסויימת או בשינוי צורתה, בסימול אופי ואישיות שונים, או בייצוג של אלוהות כזו או אחרת. יש מסכות המשמשות להזדהות עם עולם החי, עם אופיין של חיות מסוימות או עם מה שהן מסמלות. לדוגמא, הנמר מסמל כוח, הטווס מייצג היבט של יופי והבז את מהירות המעוף. המסכה עשויה להעניק כוח או לעורר פחד מוות.
מסכות, תחפושות, ותלבושות שונות שימשו תמיד את האדם במעשי פולחן שונים. מימים קדומים ועד היום אפשר למצוא אותן בטקסי ריפוי, או בלבושם המיוחד של הרופא והמנתח בבית החולים; בבית המשפט - בפיאתו של השופט ובגלימתם של עורכי הדין; בטקסי חניכה שונים - בצבעי המלחמה, למשל, שבהם נצבע החניך; בלוויות - בלבישת שחורים באירופה או בגדים לבנים במזרח הרחוק. המסכות המביעות מטמורפוזה פולחנית נחשבות לאחד הביטויים הבסיסיים של הטבע האנושי. מסכות ותחפושות מצאו את דרכן גם לאמנות, והן מופיעות באיורים של סיפורי מיתוס והיסטוריה, ומציגות דמויות לא רק של חיות אמיתיות אלא גם של יצורים דמיוניים, שדים, רוחות רפאים והורים־קדמונים.
בדרך כלל מכסה המסכה את הפנים, כי זהו חלק הגוף האנושי המייצג בצורה בולטת ביותר את אישיותו של האדם, והיא יכולה להסתיר את הפנים בחלקם או בשלמותם. המסכה עשויה לשנות את זהותו של האדם, את גילו ומגדרו, את מעמדו בחברה ואת הופעתו היומיומית - להציג את דמותו כיפה יותר או מכוערת יותר מהרגיל. הפסיכולוג יונג העניק את הכינוי 'פרסונה' לפני היומיום של האדם הבוגר, המציגים את דמותו כלפי העולם כפי שהוא מעוניין שיראו אותו ולאו דווקא את אישיותו כפי שהיא באמת. במקור, כוונה מלה זו לדמות אותה "לבש" השחקן בתיאטרון היווני הקדום. מסכה כגון לבוש מיוחד או מדים המשתייכים למקצוע מסוים, מעניקה לאדם 'פרסונה' חדשה, שונה מזו היומיומית, אותה הוא עוטה על פניו רק במצבים מיוחדים ומסוימים ביותר. זה כוחה של המסכה - לשנות ולהחליף את האישיות שמאחורי הדמות המוצגת. פותרי החלומות, למשל, רואים בחלום על לבישת מסכות ביטוי להסתתרות מהמציאות - החולם מסווה את אישיותו בעזרת פניה של אישיות אחרת.
אחד ממופעיה של המסכה הוא צביעת הגוף והפנים. הצביעה, כמו נשיאת מסכה, מביעה שינויים וחילופי זהות, משמשת לייצוג דמויות שונות הלוקחות חלק בטקסים פולחניים או לקישוט ולהתייפות. מדים מסוגים שונים, בגדי עבודה, תלבושת נשף וכדומה, יכולים גם הם להיחשב כהרחבת מושג המסכה ותפקידיה.
שימושים קדומים ופרימיטיביים
שימוש קדום ביותר במסכה מצוי בציור במערת "שלושת האחים" שבצרפת, המתוארך לתקופה שלפני 32,000 שנה. נראית שם דמות אדם, המחופש לחיה בעלת קרניים. המסכה מכסה את הגוף כולו. ההשערה היא שההתחפשות סייעה בידי לובש המסכה להגיע אל עולם הרוחות. החיה שבדמותה התלבש האיש היא הכלאה של בעלי חיים שונים, וההגזמה שבה מתוארת המסכה אמורה להוסיף כוח לפעולת הקסם שלשמה נלבשה. המסכה העניקה ללובש סוג חדש של פרסונה, והחליפה את אישיותו האנושית הרגילה בעת הפולחן בדמות על־אנושית רבת עוצמה כגון אלוהות, שד, חיית טוטם, או רוח רפאים של הורה קדמון.
פולחן המסכות ביטא את המיתוס הפיוטי בצורה גשמית. בעת היציאה לציד, כאשר לבש הצייד את דמות החיה אותה ביקש לצוד, הוא הביע מצד אחד את מאמציו להשתלב בסביבתו הטבעית, ביער או בערבה; מצד שני, סייעה לו הזדהותו עם החיה במאבקו נגד הצורך הקיומי להרוג אותה. אפשר לראות בפעולה זו את הצעד הרציני הראשון של האדם להיות מודע לעצמו כיישות נפרדת מסביבתו, בניגוד לבעלי החיים שביניהם הוא חי. נשיאת מסכת החיה הניצודה גרמה לו להתאחד עם יישותה; במקום להשמידה, הוא מצליח כך להמשיך את קיומה בתוכו.
צורות רבות ושונות של מסכות שימשו בפולחנים של ציד חיות. מסכה אסקימואית מאלסקה, המורכבת מעץ ומנוצות, שימשה בציד הסלמון וייצגה את נשמתו; מטרת מסכה זו הייתה הגברת השליטה בנפשו ובגופו של הדג הניצוד. מסכת ציד אחרת מאותו איזור עשויה בדמות לוייתן. האסקימואים מאלסקה לובשים מסכות המייצגות יצורי כלאיים - אנושיים וחייתיים גם יחד. בקרב האינדיאנים מצפון מערב אמריקה, הקרובים מבחינה אתנית לאסקימואים, ניתן למצוא לעתים ראש חיה שבתוכו נמצאת מסכה עם פני אדם; יצירה זו מסמלת את קיומה של הנפש האנושית בתוך גופה של החיה.
לא לכל מסכות בעלי החיים בעולם הפרימיטיבי היה שימוש בציד דווקא. במקומות רבים בעולם שימשו מסכות ותחפושות של חיות בטקסים פולחניים שונים, שהיו קשורות באופיה של החיה. באיי האוקיאנוס השקט נמצאו מסכות גוף מעשב עם פני ציפור משונים ומסכות אבל שונות בדמויות של דגים בעלי פיות ענק, שיניים רבות ואוזניים עצומות. בסין נמצאה מסכת ברונזה המסמלת את רוח הנמר המגן על האיש המשתמש בה. אנשים בלבוש עור זאב השתתפו בטקס הגנתי שנהגו לערוך ילידי אמריקה הצפונית, ומשערים כי המסכה הביעה את רוחה של החיה, לאו דווקא למטרות ציד אלא לשם הזדהות עם אופיה, עם כוחה ועם תכונת הנאמנות שלה.
למטרה שונה מזו שימשו ומשמשות עד היום מסכות אנושיות אצל שבטים פרימיטיביים. המסכות הללו מסייעות בידי האדם להעלות ולייצג את רוחות הרפאים של הורי השבט הקדמונים, כדי שיופיעו וידברו בפני הדור הנוכחי. נראה שהשימוש במסכות של פני אדם התפתח במקרה זה מהמנהג לשמר את ראשיהם המכווצים של המתים - של זקני השבט או של אויבים שנהרגו בקרב - למטרות הגנה על השבט ולהתנבאות. פולחנים רבים, בארצות המרוחקות זו מזו דוגמת אלסקה, מלזיה, קונגו, מקסיקו וקנדה, כללו מחולות של רוחות ההורים הקדמונים, שבהם הופיעו מסכות בצורת גולגולת, שתפקידן היה להגן על בני השבט החיים. המסכות בצורת פני אדם היוו תחליף פולחני לכיווץ ושימור הגולגלות לאחר ביטולו של מנהג זה. התפתחות נוספת באותו כיוון היא יצירת קישוטי קעקע על הפנים וצביעתם בצבעים שונים, הבאה לעתים במקום חבישת מסכות.
מסכות טקסיות רבות שימשו למטרות פולחניות כמו הורדת גשמים, ריפוי מחלות, סילוק שדים ורוחות רעות. לעתים קרובות היו למסכות כאלו דמויות של שדים או אלוהויות שונות.
בתמונת מוות היירוגליפית ממצרים העתיקה מופיעים אלים שונים כשגופם גוף אדם העוטה את מסכת פני האל: התן סימל את דמותו של אל המוות או הקבורה, אנוביס; התנין את דמותה של אמית, אלת הנילוס; תות, אל החכמה, הופיע בדמותו של עוף המגלן; ולהורוס, אל השמש הצעיר, היתה דמות של בז.
האל המצרי אנוביס
לעתים מתעורר קושי במציאת והבנת משמעותן ומטרתן של מסכות עתיקות, לאחר שפולחנן אבד בנבכי הזמן. מסכות כאלו נמצאו בבורות ששימשו להקרבת קרבנות בסין של ממלכת שו הקדומה, מתקופת הברונזה (לפני יותר מ- 3000 שנה). למעלה מאלף חפצים שונים עשויים ארד, זהב, ירקן וחומר היו קבורים מתחת לשכבה של שיני פילים ועצמות חיות חרוכות בחפירה שנעשתה בשנת 1986; ביניהם נמצאו כמאה מסכות בדמות פני אדם וצורות מואנשות שונות, ששימושן נותר כתעלומה.
שימושים קלאסיים
בניגוד למסכות הקדומות ואלו הנמצאות בשימוש אצל שבטים פרימיטיביים, שמטרתן פולחנית מעשית וכוונתן להשפיע על חיי היומיום של השבט, הרי שבתקופות התפתחות תרבותית מתקדמת יותר שימשו המסכות למטרות של בידור ברמה רוחנית גבוהה. כאלו הן המסכות ששימשו את השחקנים ביוון ורומא הקדומות וכונו 'פרסונות', והמסכות המשמשות עד היום בתיאטראות של המזרח הרחוק.
מבחינה מסויימת, השימוש במסכות תיאטרליות ממשיך את השימוש במסכות האלים. האל שתחת חסותו נמצא התיאטרון ביוון העתיקה, ולאחר מכן גם ברומא ושלוחותיה, היה דיוניסוס היווני או בכחוס הרומי, והיתה לו מסכה מיוחדת בדמותו כאל היין. מלבדו היו מסכות מיוחדות להופעתם של האלים השונים כמו זאוס־יופיטר, הירה־יונו, ואתיני־מינרווה. כמו כן, השתתפו גם דמויות אנושיות במחזות השונים, ולכל אחת מהן היתה מסכה מיוחדת, כגון לוחם או פילוסוף וכו'. בנוסף לכך נעשה שימוש במסכות כלליות יותר שייצגו את מצב רוחה של הדמות או את אופיה, כמו מסכות עצובות או כועסות לשחקני הטרגדיה, ומסכות צוחקות או שמחות לשחקני הקומדיה.
הדמויות בתיאטרון נו היפני שונות מאוד מאלו של התיאטרון היווני או הרומי. רק לעתים רחוקות היתה לדמויות אלו צורה אנושית. הדמויות בתיאטרון היפני הן בעיקר שדים בצורת בעלי חיים המייצגים כוחות טבע שונים: 'יה' הוא שד בדמות חיה מוזרה בעלת קרניים וניבים; 'יאקאן', בעל הקרניים הקצרות, מופיע כשועל המייצג רוח מרושעת שוכנת סלעים; 'מאנאקובו־אקוז'ו' הוא שד בעל זקן ושפם ארוך; ו'קארורה' מופיע כציפור אגדית העשויה מזהב ואבנים טובות, שעפה מעל להרים וטרפה דרקונים.
הדמויות היפניות הללו שימשו השראה לאמנים יפניים שונים שציירו אותן בין השאר גם בצורת מסכות. דמות פופולרית כזו המופיעה בצורת מסכה היא זו של השדה הקנאית והמרושעת המכונה 'האניה'; השד־השועל הנזכר לעיל מופיע בציור כשהוא מחופש לנזירה.
בעוד שאת אומנות המסכות היפנית אפיינו הרשעות והפחד, הרי שאצל הקלטים הקדומים, הדמויות הפופולריות ביותר שהופיעו כמסכות היו פיות, והן הביעו יופי וכמיהה ליופי.
(צילום אילוסטרציה: באדיבות morgueFile)
שימושים מודרניים
בימינו, חזרו המסכות במקרים מסויימים לשימושן המעשי במקצועות שונים: מנתחים, מתאבקים, תליינים, מחבלים, שודדים וגנבים, סייפים, נהגי מירוצים, אופנוענים, ושחקני פוטבול עוטים לבוש מיוחד המכסה על דמותם הרגילה ומבליט את חלקם בעיסוק שבו הם נוטלים חלק. במזרח הרחוק משמשת המסכה מגן נגד זיהום אוויר; באנגליה, בעת מגפת הדבר שאירעה על סף העת החדשה, חבשו אנשים מסכות כדי להגן על עצמם מפני הידבקות במחלה. כהמשכיות פולחנית, בדומה לשימוש המסכות בתיאטרון, אנשים מתחפשים בימינו בחגים שונים בכל רחבי העולם - במיוחד בתהלוכות המכונות 'קרנבלים' - לעתים כחיקוי לשימוש במסכה שעשו השבטים הפרימיטיביים. מלבד זאת, רב השימוש בתחפושות במסיבות ילדים. שני חגים ידועים במסכותיהם הם חג המתים שמוצאו אירופי, המכונה ליל־כל־הקדושים (Halloween), וחג הפורים, ששאל, כנראה, את השימוש במסכות מאחד החגים האירופיים (תאריך המארדי־גרא, למשל, אינו רחוק מזה של פורים). שימוש רב נעשה בחגים אלה בדמויות של חיות, בעיקר טורפות, ובדמויות של יצורים על־אנושיים כמו אלים ושדים. עם זאת, פורים בימינו מצטיין דווקא בפרוזאיות של תחפושותיו.
אחד הקרנבלים הידועים במסכות בעלות משמעות עונתית הוא זה המתנהל כל שנה ברפובליקה הדומיניקנית שבאיים הקריביים. הקרנבל נחוג בפברואר בתהלוכות עממיות, והדמויות הפופולריות המופיעות בתמונות כאן הן של גונב תרנגולות, איש דוב, קבצנית, שור, והשטן. למעשה, רוב הדמויות המרכזיות מייצגות את השטן בדמויות של חיות שונות הקשורות בחג פגאני קדום, המביע, כפי הנראה, את מלחמת החורף באביב המתפרץ. שתי צורות בסיסיות מאפיינות כאן את השטן: קרניים, וחרטום או מקור.
המסכה היא אחת מצורות הייצוג המקובלות ביותר באמנות; יש אמנים המשלבים מסכות ביצירתם האמנותית, וישנם אמנים היוצרים מסכות כיצירות אמנות העומדות בפני עצמן.
מסכות כיצירות אמנות (צילום: באדיבות morgueFile)
בשנת 1996 אירגן הנסיך צ'ארלס מבצע של ציור על מסכות בידי ידוענים רבים מכל העולם, למטרת צדקה. בהקדמה לספר המציג מסכות אלה מציין האחראי על המבצע, טים שביר, כי "כמו במסיבות של ילדים, הייחודיות של המסכה, בסופו של דבר, היא כוח שינוי הצורה שהיא מעניקה ללובשיה. המסכה הופכת ילדים למבוגרים, זקנים לקדמונים, מעבירה אנשים לזמנים שונים, מסתירה פרסונה אחת ומגלה פרסונה אחרת."
אחדים מבין האמנים שהשתתפו בציור המסכות היו פתוחים לחלוטין בפני ציבור הצופים, וגילו "פרסונה" המבטאת את עצמם או את מקצועם כפי שהציבור מכיר אותם: אלק גינס צייר ליצן בוכה־צוחק; יאיר גרבוז צייר את המסכה בסיגנון האופייני לציוריו; ופלסידו דומינגו צייר פני שחקן צבועים. אמנים אחרים הציגו דמות שנראה כי היא משקפת את הדרך בה הם רואים את עצמם; לרוב לא קשה לצופה להזדהות עם ראייה זו של דמותם: קירק דוגלאס צייר פיראט שתום עין; ג'ין הקמן צייר פנים צבועים בצבעי המוות של שחור, אפור וכחול; סוזן המפשייר ציירה פנים בשחור ולבן, העשויים לסמל את אופיה של השחקנית; אורי גלר צייר פנים המורכבים מסמלים מיתולוגיים. לעומת זאת, אמנים אחרים התבטאו בדרך שלא הביעה כלל את דמותם כפי שהיא ידועה בציבור אלא הביעו רגשות נסתרים החבויים לרוב מעין הצופה. שרון גלאס ציירה ים כחול; יצחק פרלמן צייר פנים המורכבים מכפתורים, חרוזים ועוד חפצים צבעוניים; ג'יין סימור ציירה נוף מופשט צבעוני וג'ין סימונס - פנים בכחול כהה; הגדיל לעשות מכולם דייויד בואי, שמסכתו נותרה חסרת פנים, מונחת בסל כשמספר השטן, 666, כתוב על מצחה.
מכל אלה נראה בבירור כי המסכה שימשה לגילוי תכונותיו העלומות של האמן כאדם, ובלעדיה לא היינו מודעים להן ולרוב גם מתקשים לפענח את משמעותן.
|
קישורים
מסכות רב־תרבותיות - הורה קדום, מסכת חלום, מסכות מגאנה
צביעת פנים וגוף אצל היאנומאמי מהאמזון
מסכות תיאטרון יווניות - דמויות אלוהויות שונות
מסכות תיאטרון יווניות - דיוניסוס, לוחם, פילוסוף
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש