 |
|
העבודה ממשיכה לאבד את עצמה לסקר, ובינתיים המפלגות הקטנות מלבישות את הארץ שלמת בטון ומלט.
|
|
| דו''ח תעמולה • דובי קננגיסר • יום ה', 16/1/2003, 21:20 |
|
| |
ראשית אני רוצה לבשר, סוף סוף, על ירידה במפלס הטומי. אחרי ימים רבים שבהם טומי לפיד ומפלגת שינוי הופיעו בתשדיריהן של 3-4 מפלגות כל ערב (לא כולל אלו של שינוי עצמה), הערב הסתפקו שתי מפלגות בלבד באזכורים קצרצרים של השטן חובב הפפריקה - מרצ והמרכז. בצירוף העובדה ששינוי לא שידרה היום אף תשדיר משלה, מדובר על חידוש מפתיע של פחות מ-10 שניות שינוי בכל המקבץ כולו. לא יודע מה אתם חושבים על זה, אבל אותי זה ריגש.
אבל אתם בטח תוהים מה קרה שאני פותח במה שאין במקום במה שיש. ובכן, הסיבה היא שלפחות במפלגות הגדולות, אין כמעט שום דבר חדש, רק שינויים קוסמטיים. בעבודה מחזרו את התשדירים מהימים הקודמים, פלוס עיצוב מחודש של רשימת ההתחייבויות של מצנע, וגם חשפו את הבית הראשון של הג'ינגל, שכולל את השורה המבריקה "נמאס כבר ללכת לעימות". בליכוד, מאידך, מחזרו את תשדיר הגדר בכיכובו של שאול "ממשלת שרון בונה גדר בטחון" מופז. החידוש היחיד התמצה בתשדיר חדש של "האדם הקטן ברחוב" בנושא האחדות ("היא לא מפלגת, היא עושה טוב"), כולל מאוכזב עבודה אחד לפחות, ולסיום - סיסמא חדשה: "ישראל רוצה שרון, ישראל בוחרת אחדות".
שמועות מספרות שצפוי שיפור בעתיד - שרון כבר הזמין את נתניהו להצטלם לתשדירים הקרובים של הליכוד, וזה כבר מבשר על קטעים ושיגועים בימים הקרובים. בעבודה, לעומת זאת, יש הרגשה של סטגנציה. המהלך המבריק של מצנע, כצפוי, אינו מוביל לשינוי המגמה המיוחל, וההרגשה היא שכרגע הקמפיין ממשיך מתוך אינרציה בלבד. במקום להמשיך לדחוף בכל הכוח במטרה להמשיך ולהחזיק את הכדור בידיהם, נראה שמפלגת העבודה הרימה ידיים. אבל מה כבר יכולה המפלגה לעשות?
אם יותר לי לעבור מעמדת המנתח לעמדת היועץ (זה למטרה טובה - הפגת השממון), העבודה צריכה לקחת את מהלך הצגת הצמרת צעד נוסף קדימה. בינתיים הליכוד ממשיך להסתיר את הרשימה שלו, למה לא להזכיר לצופים, אם כן, את מי הקול שלהם עלול להכניס לכנסת? לא חסרים, הרי, מועמדי ליכוד מביכים משהו - ענבל גבריאלי, אהוד יתום, נעמי בלומנטל, וכן הלאה. מה רע בלהפוך את סיסמתו של שרון ("מי שמצביע מחל, בוחר בי") ל"מי שמצביע מחל, בוחר בענבל"? אני אפילו מוכן לוותר על שכר היעוץ. רק תפסיקו למחזר! אני מתחנן!
בשאר המפלגות מעבירים הערב את הדגש לשאלות תשתית: באיחוד הלאומי מתגאה ליברמן בעשייתו בתחום כשר התשתיות הלאומיות: התפלת מי ים, תחנת חשמל חדשה וכו'. זה לא שאני שולל מליברמן את ההישגים של משרדו תחת הנהגתו, אבל קשה לומר שללא ליברמן ("אנחנו מקצוענים, אנחנו יודעים לעבוד") לא היו הדברים מתבצעים. האם אנשים באמת יצביעו למפלגה בגלל שראש המפלגה ממש עשה משהו במהלך כהונתו?
וכשליברמן עוסק בתשתיות, שרנסקי תוקף את נושא הדיור: "משכורת בשקלים, שכר דירה בדולרים", התלונן התשדיר, "אלפי אנשים בלי קורת גג. אין מוצא? כן!" טוב, זה לא שהם אמרו "כן" בתשדיר, אבל מיד אחרי השאלה העגומה הזו, זו המילה שהופיעה על כל המסך. עוד משהו שהיה אפשר למנוע עם קצת שימת לב. ומה בפיו של שרנסקי? דיור מוזל דרך עמותות. אין לי מושג מה זה אומר, אבל זה מה שהיה כתוב שם. "כל אזרח יוכל להרשות לעצמו דיור איכותי, בטוח ובזול", הבטיח שרנסקי.
והוא לא לבד. גם במפלגת המרכז דואגים לחסרי הדיור, והמשיכו לדחוף את תוכנית המשכנתאות שלהם: "הממשלה מודה: מדיניות המשכנתאות היא 'סדום ועמורה"', הם אומרים, וחוזרים ומבטיחים הבטחות מהבטחות שונות ומשונות לאלו שנטלו הלוואות לרכישת דירה וכיום אין להם איך להחזיר אותה. זה לא שלא אכפת לי מאותם אלו שנמצאים בקשיים, אבל יש בהצעות הללו משהו מגוחך. אם המדינה רוצה לסייע לאנשים, שתסייע - אבל לתקוף את הבנקים ולחייב אותם לוותר על מה שמגיע להם לפי חוזה, זה נראה לי קצת בלתי הוגן. אבל אני סתם קפיטליסט שבע.
אצל ש"ס מספר לנו הרב עובדיה שמי שמצביע לש"ס מיד זוכה לקיים כל־כך הרבה מצוות בשלט רחוק, עד כי ישלח אוטומטית "לגן עדן קומה ה', קומה ו"'. ללא ספק טיעון משכנע. אחריו, אלי ישי איים עלינו שמאחורי הפרגוד, אלוהים מביט עלינו. מי צריך לחלק קמיעות כשמכריזים על פתק ההצבעה עצמו כעל קמע?
הרב עובדיה כיכב גם אצל מרצ, שם שודרה אותה דרשת גידופים ידועה כנגד יוסי שריד. "התשובה של מרצ לא ניתנה בפופוליטיקה", אומר הקריין, "התשובה ניתנה בשטח, במערכת החינוך". ואז אנחנו חוזרים לתשדיר הליכודניקים שמדברים בשבחי מרצ. חבל, כמעט חשבתי שיהיה משהו מעניין, חדש, או טיפה פחות טפשי מהניסיון הנואל הזה של מרצ לחפש קולות אצל הליכוד.
בחרות פרובוקציה חדשה: חה"כ קליינר עומד על רקע מקום הרצחו של יצחק רבין, ותוקף את אוסלו. חודשיים בשנה, כך אומר קליינר, מדברים על רצח רבין ודורשים מהימין לעשות חשבון נפש. "אף אחד לא שואל אחרי אלף קורבנות, מה היה קורה אם אוסלו לא היה נחתם?" עוד דרש קליינר להקים ועדת חקירה, וקרא לצופים לזנוח את דרך השמאל ולבחור בדרך "הימין האמיתי: רק בכוח ננצח!".
ובניגוד חד, מכל בחינה, הגיש היום עזמי בשארה עוד תשדיר מהוגן, מתון, רך. בשארה, בעברית קולחת, הסביר שמפלגתו היא מפלגה "דמוקרטית ליברלית - אופציה ליהודים ולערבים כאחד". בניגוד לחד"ש, שתולה את כל בעיות ישראל בפתרון אחד, אומר בשארה "אין לנו יומרה לפתור את כל הבעיות", אך גם טוען כי "שורש רוב הבעיות נעוץ במצב הקולוניאלי" של הכיבוש הישראלי. לא צריך לעסוק ב"איך לדבר", טוען בשארה, "אלא איך לפתור", וקורא להביא את תוכנית השלום שהציעו מדינות ערב (היוזמה הסעודית) להכרעת הציבור הישראלי. מה אני אגיד לכם, אם הייתי מאמין לו אפילו קצת, הייתי שוקל להצביע לו. עזמי, עזמי, למה אתה לא תמיד כמו בתשדירים שלך? מסתבר שאתה דווקא מסוגל להיות בחור נחמד ונעים, אז בשביל מה ההתלהמות והאיומים על דוכן הכנסת ובסוריה? לא חראם?
אה, כן, וכמובן אי אפשר שלא לאחל לאסטרונאוט הראשון שלנו הצלחה במשימה שלו אי־שם מעלינו. אוהבים אותך, אילן.
צפייה מהנה.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש