 |
|
לא צריך טובות. בלי מפלגות קיקיוניות שמסרבות לספק את הסחורה, סיפקו היום המפלגות המכהנות את יום התשדירים הטוב ביותר עד כה. שבועיים לפני היום הקובע, מתעוררת סוף סוף מערכת הבחירות.
|
|
| דו''ח תעמולה • דובי קננגיסר • יום ב', 13/1/2003, 21:38 |
|
| |
שמתם לב איך כל שבוע מקדימים את הסקרים? לפני שבועיים זה עוד היה ביום שישי, שבוע שעבר כבר ביום חמישי, והשבוע בחרו שני העיתונים הגדולים לפרסם את הסקרים כבר ביום שני. בקצב הזה, ביום שישי כבר נקבל את הסקר של השבוע הבא.
הרבה המולה גרמו שני הסקרים הללו. מה יש בהם? חזרנו שבוע אחורה: הליכוד מטפסים חזרה ל-32 מנדטים, העבודה מתדרדרת חזרה ל-20. שני המנדטים שירדו לעבודה הם אותם שני מנדטים שעברו לשינוי כבר לפני שבוע. בתגובה על הסקרים, מיהרו לשמוח בליכוד, ובעבודה מיהרו להבהל. אם תשאלו אותי, מדובר בתיקון סטטיסטי. מצביעי הליכוד ראו את הירידה הפתאומית ונבהלו, וגם השתקתו של ראש הממשלה גרמה לרגשות פטריוטיים גואים. אם העבודה הייתה ממשיכה בקו הנוכחי שלה, תוך שבוע היא הייתה חוזרת ל-22-24 מנדטים בסקרים, והליכוד היה מתייצב על כ-28-30 מנדטים.
אבל העבודה נכנסה לפאניקה. היום כבר ידעו העיתונאים לספר לנו שמחר צפויה כל הנהגת המפלגה להופיע לצידו של מצנע ולהצהיר כי לא יצטרפו לממשלה תחת שרון. האם יש הגיון בצעד שכזה? מוטל בספק. בצעד זה פונה העבודה שמאלה, למצביעי מרצ. לא רק שמדובר במאגר מדולדל למדי - הסקרים צופים למרצ רק שבעה מנדטים - אלא שהוא גם חסר תועלת לחלוטין מבחינת היום שאחרי הבחירות: אם כל המנדטים החדשים של העבודה יגיעו משמאל, העבודה תשאר עם גוש של כארבעים מנדטים, במקרה הטוב - ממש לא בסיס לממשלה. אפילו יחד עם שינוי (שלא תצטרף לממשלה שכזו בין כה וכה) הם לא יגיעו לחצי כנסת. ומנגד - יהיה קשה מאוד לעבודה להצטרף לממשלת אחדות אחרי הצהרה שכזו. כל עוד מצנע לבדו עמד מאחורי ההבטחה, עוד נותרה בידי המפלגה דרך מילוט: מיד לאחר הבחירות יגורש מצנע בבושת פנים כאדריכל הכשלון, ופואד בן־אליעזר יוכל להצעיד את המפלגה לארבע שנות אחדות נוחה בחיקה החמים של הממשלה בלי לאבד אמינות. לאחר ההצהרה הצפויה של כל המפלגה, גם הדרך הזאת תחסם בפניהם.
כל זאת, כאשר לליכוד עוד עומדת האפשרות להקים ממשלת ימין צרה, מבשר רעות למפלגת העבודה אם אכן תוותר על הקול הצף מימין. לכך צריך להוסיף שהעבודה לא רק תמשוך, לכל היותר, את קולותיה של מרצ, אלא שהיא גם תאבד קולות רבים (יותר?) ימינה - לליכוד ולשינוי. המהלך של העבודה יכול להביא לקריסה מוחלטת של השמאל בישראל, ואולי אפילו לגרום למצב שהעבודה תהפוך למפלגה השלישית בגודלה בלבד, אחרי הליכוד ושינוי. זה כבר לא יהיה מהפך - זו תהיה מהפכה.
ובתשדירי הבחירות - הליכוד והעבודה מתכתשים סביב מי מבטיח יותר גדר, והמפלגות הקטנות מתכתשות סביב מי יותר חברתי.
מפלגת העבודה מציגה, תחת הכותרת "מחדל הגדר" נתונים על מספר ההרוגים בפיגועים בשנים האחרונות (719), ומאשימים את שרון בעיכוב בניית הגדר משיקולים פוליטיים. "שרון מחויב למתנחלים, מצנע מחויב לבטחון", פונה התשדיר לרובם של האזרחים בישראל שמבחינתם המתנחלים הם החוליה החלשה במצע הימין.
ומנגד, הליכוד תוקף את תוכניתו של מצנע - הקמת הגדר היא נסיגה חד־צדדית, מתריעים בתשדיר, ושאול מופז חוזר להזהיר אותנו מפני מדינת טרור, ומבטיח לבנות גדר הפרדה "מה יותר מהר", בלי נסיגה.
לסיום המקבץ חזרו שתי המפלגות לסוגיית השחיתות: בליכוד מציגים מקבץ אזרחים כועסים על השתקת ראש הממשלה (ואחרים מותר להשתיק בדמוקרטיה?) ואחד שאף טוען שבישראל פשוט לא יודעים לתת כבוד "לאנשים שממליכים אותם להיות הרועים שלנו". טענה מעניינת. מהההההההההה. בעבודה, אחרי תקציר הפרקים הקודמים של "שרון ובניו" הוסיפו שורה מתוך מסיבת העיתונאים הידועה לשמצה: "בכך הסתיימה הפרשה מבחינתי", אומר שרון. ולוגם. ממחר, כאמור, הכל משתנה.
ובמפלגות הקטנות: אלי ישי מספר לנו בתשדיר של ש"ס על ילדותו בשכונת מצוקה, ומספר בשבחם של בתי התמחוי שש"ס הקימה. אף אחד, כמובן, לא שואל למה ש"ס צריכה להקים באופן מפלגתי בתי תמחוי אם כבר שני עשורים הם בממשלה. למה הכסף לבתי תמחוי צריך לעבור דרך מנגנון המפלגה? בשביל הקולות, כמובן. אבל את זה לא יגידו לכם. הם רוצים שתצביעו.
במרצ מציגים את רן כהן, שמתגאה בחוק הדיור הציבורי שמרצ, חרף כל ההתנגדות מצד כל המפלגות, הצליחה להעביר. לא אכנס כאן להשגות האישיות שלי על החוק המדובר, אבל אני כן אספר לכם על האישה שסיפרה לנו איך אבא שלה, ז"ל, לא זכה לרכוש את דירתו, אבל בזכות מרצ הם הצליחו לקנות את הבית שהמדינה השאילה להם. ועל רקע מה היא אומרת את הדברים? נכון! על רקע הקוטג' של רן כהן! אהם.
מה שמוביל אותנו ישירות לתשדיר החדש, המוצלח והמאיים משהו של חד"ש: "שיכורי כוח - טלנובלה ישראלית". משפחת שפע יושבת סמוכה לשולחן עמוס כל טוב (כולל כדורי פררו רושה! ממש בית השגריר) ומתאוננת על המצב הכלכלי הנורא. אבל גם צד טוב הם מוצאים: בזכות המיתון, הכל זול! אפשר לקנות רחוב, אפשר לקנות בנק, ואפשר גם - למה לא? - לקנות כנסת. אפשר אפילו להחליף את השלט בכניסה: "מדינת משפחת שפע"! ומוסר ההשכל: "כולם אומרים למי לתת, רק חד"ש אומרת ממי לקחת". כהרגלה של חד"ש, תשדיר חד, חזק, ברור, ונורא מפחיד אותי אישית, כמי שלחלוטין לא מסכים איתם. אבל מי שכן נמצא בסביבה האידיאולוגית שלהם בהחלט עשוי להשתכנע. הרבה יותר טוב מתאטרון הבובות האווילי של עם אחד, זה בטוח.
עם אחד אמרנו? היום הם הביאו את יו"ר מטה הנכים של המפלגה, אחד בשם צודקביץ', שסיפר לנו ששני אנשים חתומים על ההסכם חסר הערך של הנכים עם הממשלה: הוא עצמו, ועמיר פרץ. האח הידד, באמת.
גם צומת הצטרפה לחברתיים, אם כי, איך לומר, בצורה צורמת יותר. "כרטיס הכניסה הוא הצבא", מכריז ראש הרשימה - "עשית צבא - תקבל, לא עשית צבא - אל תקבל" (אל תקבל? למה לא "לא תקבל"?). שוביניזם סוציאלי, קוראים לזה בלעז - מדינת רווחה רק למי שאנחנו אוהבים. הבעיה עם עמדה כזאת היא שהיא קורצת להרבה אנשים בארץ - דופקים את כל מי שאנחנו שונאים: את החרדים, את הערבים, את המשתמטים. כל אלו, לפי החזון של צומת, לא יקבלו כרטיס כניסה לחברה הישראלית. הבעסה היא שהם בכל זאת יהיו פה, עם או בלי כרטיס כניסה.
שתי מפלגות חדשות כן הצליחו להסתנן ליום השידורים הזה, ואפילו לחדש. זעם צדק חברתי שידרו תשדיר מוזר משהו שכלל אך ורק את השיר "שריפה אחים שריפה", על רקע דגל ישראל בשחור־לבן שמתנפנף לו בחצי התורן. ובמפלגת "אהבת ישראל" הביאו לקט של מאוכזבי ש"ס, כולל חילוני מאוכזב, וגם מי ששאל את השאלה הרטורית "מה ש"ס עשו לדרעי, לא מספיק?". לסיום, נגמר למפלגה הזמן שניה לפני הסוף, וכך זכינו לראות את המקובל כדורי ממלמל "הצביעו נ...". אין לי מושג מה הוא ניסה להגיד שם, אגב.
שתי הערות קטנות לסיום: בתשדיר הממוחזר של המפד"ל ("רק אדם אחד יכול לעצור את זה - אתה!") נוספה מילה בודדה אחת: "איתנו". מהפכה, ללא ספק. ובתשדיר של רע"מ, שהיה שוב בערבית ולכן אין לי מושג מה נאמר שם, צונזרו כמה מילים, שגם לגביהן אין לי מושג מה הן היו. חשין דובר ערבית, תגידו?
צפייה נעימה.
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש