 |
המדינה מטילה מגבלות על אזרחים כדי למנוע פגיעה מאזרחים אחרים - בענייני נשק, נהיגה, טיפול רפואי, ועוד. הורות יכולה להיות מסוכנת לא פחות; אולי יש להגביל גם אותה?
|
|
| פילוסופיה ומוסר • איזי נבו • שבת, 21/12/2002, 17:20 |
|
 |
|
| (צילומי אילוסטרציה: באדיבות מלינדה ולט) |
|
מקרים מזעזעים של התעללות, הזנחה ורצח ילדים על ידי הוריהם מעסיקים את התקשורת ואת הציבור לימים ספורים ונמוגים אל תוך הסטטיסטיקה היבשה. המערכות הרשמיות של פיקוח, אכיפה, ענישה ושיקום לא מסוגלות להתמודד עם רבוי המקרים, שכל אחד ואחד מהם מזעזע בפני עצמו אבל כולם בסופו של דבר נתקלים בחומה הביורוקרטית והתקציבית. המערכת מסתפקת בדרך כלל בטיפול במקרים הקיצוניים שמצליחים להגיע לכותרות העיתונים, המשטרה ממהרת לחקור, בתי המשפט עוצרים עד תום ההליכים, הפרקליטות מזדרזת להגיש כתב אישום והשרותים הסוציאליים נותנים תמיכה לשורדים. רוב המקרים, ללא קשר למודעות הציבורית לה זכו, לא מקבלים טיפול מסור ומיידי והקורבנות נותרים כנתונים סטטיסטיים שאחת לשנה מוזכרים בקצרה במהדורת החדשות.
בספרי מדע בדיוני כבר מזמן הציעו להטיל הגבלות על הזכות להיות הורה. שם בדרך כלל הסיבה היא הגבלת גודל האוכלוסיה או רצון לסלק גנים לא רצויים, אבל למעט סין, אף מדינה לא מטילה מגבלה ממשית על האנשים הרוצים להיות הורים. הזכות להיות הורה נתפסת כזכות בסיסית והתערבות ממשלתית בתכנון המשפחה נראית לרוב פסולה. גם במדינות בהן זכויות האזרח לא זוכות לעדיפות גבוהה, לא נהוג להתערב בצורה ממשית בהחלטת אנשים בוגרים להיות הורים; לכל היותר דורשים מהם להיות נשואים. מה שמעלה את השאלה: האם הזכות להיות הורה היא כל כך חשובה שהיא באה לפני זכותו של ילד לחוות ילדות נורמלית?
נושא זכויות הילדים לעומת זכויות הוריהם הוא בעייתי. קיימת הסכמה רחבה למדי שלהורה אין זכות לעשות בילדיו ככל העולה על רוחו. אדם לא רשאי לפגוע פיזית בילדו, למוכרו, להעבידו או לנצל אותו מינית. להורה יש חובה לדאוג לילד לאוכל, לטיפול רפואי ולתנאי מחייה סבירים. במדינות מסוימות הורים נתבעים גם להתייחס לילדיהם בצורה סבירה ולדאוג להם לחינוך הולם. ילדים כבר הגישו תביעות כנגד הוריהם (אם כילדים ואם כבוגרים) על יחס פוגע או על תנאים לא הולמים. מצד שני להורים יש חופש רחב בקביעת חינוכו ולימודיו של הילד, מקום מגוריו ואורחות חייו.
ברוב המדינות המערביות, קיימות מגבלות חוקיות על ההורים. המדינה רשאית לקבוע שהורים אינם מסוגלים לגדל את הילד שלהם, ולהפקיע את הילד מרשותם. לרוב החלטה כזאת מתקבלת לאחר גילוי ראיות ברורות לכך שהילד אינו מקבל טיפול הולם וראוי, לעיתים קרובות לאחר שהילד כבר עבר התעללות או הזנחה קשה. עבור הילד, הוצאתו מרשות הוריו נעשית באיחור ולאחר שהנזק העיקרי כבר נגרם.
הטיפול בהורים, גם אם הוא כולל ענישה משמעותית, לא מונע מהם להביא ילדים נוספים לעולם. המצב הנוכחי מהווה פשרה מסויימת בין הזכות להיות הורה ובין החובה להיות הורה טוב. לאור התוצאות העגומות יש לשקול את שינוי המצב.
אפשרות ראשונה היא שמירה על הגישה הקיימת תוך מתן עדיפות גבוהה לנושא והחמרת הטיפול בו. הגדלת מספר העובדים הסוציאליים, מתן עדיפות לטיפול במקרי אלימות והזנחה במשפחה, החמרת הענישה ומעקב צמוד אחרי אנשים עם עבר של טיפול כושל בילדים. אפשרות זו דורשת רגישות גבוהה לנושא והעמדתו במקום גבוה בסדר העדיפויות הלאומי. לאור המצב הבטחוני, מדיני, כלכלי וחברתי, הסיכוי לכך קלוש ביותר. כל פיגוע, בחירות פנימיות, מיסים חדשים או התבטאות עדתית כובשים את הכותרות ומשאירים את המקרים הכואבים לעמודים הפנימיים וללשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
עם כל הרצון הטוב, הגישה הנוכחית תשאיר את החוקים הקיימים באותו המצב של מגילת זכויות הילד של האו"ם: הצהרות יפות ללא שום תוקף מעשי.
אפשרות אחרת היא שינוי מוחלט של הגישה לנושא ההורות. המדינה מגבילה את הזכות של אנשים לעשות דברים שעלולה להיות בהם פגיעה בזולת. לא לכל אדם יש זכות לנהוג ברכב, להטיס מטוס, לשאת נשק, לטפל בחולים, לייצג אנשים בבית משפט או לייצר ולמכור חומרים מסוכנים. לשם כך יש צורך ברשיון מרשות מוסמכת, שאמורה לוודא שאותו אדם המחזיק ברשיון לעשות דבר מאלו אכן מסוגל לעשות זאת מבלי לפגוע בזולת. על מנת לקבל רשיון יש צורך בדרך כלל ללמוד את הנושא בצורה מסודרת, אם על ידי אימון ירי של שעה ואם על ידי לימודים אקדמאים במשך שבע שנים, ולכל הפחות יש צורך להפגין יכולת מסוימת בפני הרשות המוסמכת. גם אדם שקיבל רשיון ומחזיק בזכות לעשות דבר מה הדורש רשיון, עלול לאבד את הרשיון ואת הזכות, אם יחרוג בצורה בוטה מתנאי הרשיון או אם יהיו בידי הרשות ראיות לכך שאינו מסוגל יותר לעשות את המותר לו בצורה בטוחה. יתכן שיש מקום לנקוט בגישה זו גם כלפי הורות.
נקודה זו יוצרת בעיות רבות. כלל לא בטוח שיהיה ניתן להגיע להסכמה רחבה מתי אדם אינו ראוי להיות הורה. ענישה פיזית, חינוך לערכים מסויימים, שיטות לימוד ותוכן הלימודים, זהותם המינית של ההורים, תזונה צמחונית ועוד נושאים רבים נתפשים כפגיעה בילד על ידי אנשים מסויימים בעוד שאחרים יראו בה דרך חיים לגיטימית או אפילו דרך החיים הנכונה. היכולת הכלכלית לדאוג לרווחת הילד והיכולת לתמוך בו רגשית אינן מוגדרות ויהיה קשה מאוד להחליט האם יש להורים יכולת כזאת או לא. כמו כן, נשאלת השאלה האם יש בכלל מבחן שיכול לקבוע מראש האם אדם יהיה הורה טוב, או שיש צורך לחכות לילד הראשון ולראות האם הוריו מתמודדים היטב עם הבעיות שבגידולו. הבעייה הגדולה ביותר היא אופן התגובה כלפי אלה שהוחלט שאינם רשאים להיות הורים. האם ניתן לעקר אותם נגד רצונם או רק להפקיע מהם את ילדיהם עם לידתם, האם יש מקום להעניש אותם על הבאת ילדים ללא רשיון, כפי שמענישים נהגים ללא רשיון, או שיש להסתפק בסבל של הוצאת הילדים מרשותם.
בדמוקרטיות ליברליות המגמה היא להתערב כמה שפחות בחיי האזרחים. האידאה היא שהכל מותר פרט למה שפוגע בזולת. הרעיון של שימוש בהגבלות על הורות מנוגד לכאורה לגישה הליברלית. זו התערבות בוטה וקשה בזכות אנושית בסיסית, ובאופן אינטואיטיבי נתפשת ככפייה של המדינה על תושביה, וככניסה בלתי נסבלת לחייהם. נראה שאין מקום בשום מקרה להגביל את הזכות להורות בשם "טובת המדינה", אם מטעמים של גודל האוכלוסיה ואם מטעמים של הרכב האוכלוסיה.
עם זאת, ישנם הורים שמרשים לעצמם לעשות לבני משפחתם הקרובים, ובפרט לילדיהם, דברים שלא היו מעלים בדעתם לעשות לאדם זר. סטירת לחי לאדם זר תגרור ברוב המקרים תלונה במשטרה וסיכוי לחקירה ולהליך פלילי. סטירה לילד, גם אם תעשה בציבור לא תגרור בדרך כלל יותר מאשר הסבת ראש וצקצוק שפתיים. יתכן שהגיע הזמן שהמדינה תכיר באחריותה להגן על האוכלוסיה החלשה ביותר מפני אנשים שרואים בה במקרה הטוב רכוש ובמקרה הרע מטרד גם אם משמעות הדבר פגיעה בזכויות הפרט של האוכלוסיה החזקה.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש