ראשית נציג את הלהקות ותקליטיהן. "נושאי המגבעת" הם להקה ירושלמית מתחילת העשור המונה חמישה חברים והוציאה תקליט אחד בלבד - "מי רצח את אגנתה פאלסקוג" - שכולל שנים־עשר שירים. סגנון הלהקה הוא בעיקר רוק־גיטרות, והם זכו לפרסום והערכה בעיקר בזכות הטקסטים הבלתי שגרתיים שלהם. הרכבם הוא בעיקרון הרכב קלאסי לרוק - שתי גיטרות, באס ותופים בנוסף לסולן שלעיתים מוסיף נגינת קלידים. מאז הפירוק פעלו חברי הלהקה בהרכבים שונים, ביניהם "ג'ינגיות" ו"בתרי זוזיי".
"ג'ירפות", מאידך, הם להקה של סוף העשור. הם מונים ארבעה חברים והוציאו את התקליט "סיכפוס - משוחח עם כסא", שכולל אף הוא שנים־עשר שירים, ובנוסף לכך שיר נוסף באוסף "רוקנ'רול". קשה מאד להגדיר את סגנונם המוזיקלי של "ג'ירפות", אולם לרוב הוא מסווג כ"רוק". הם מרבים בשימוש בכלים מגוונים יותר, בעיקר בתחום כלי ההקשה, וברוב השירים כל אחד משלושת החברים המנגנים מנגן על יותר מכלי אחד. בשניים מהשירים הם מנגנים עם התזמורת הסימפונית של ת"א. גם הם מצטיינים בטקסטים לא שיגרתיים.
מדוע ישנם הטוענים לדמיון רב מדי בין שתי הלהקות? ובכן, ראשית - נושא הטקסטים. שתי הלהקות שרות טקסטים בלתי מובנים להפליא. "ג'ירפות" כתבו שיר כ"בואו לסובב.../ אבי זה הד כל אל ו יד יי חך בכל דל..../ די ויך אותי בכוח רענן/ שיניים לדמם עיניים מעין:/ 'בי חטא כל דם בן נח"' ("הוציא מהמהפייכה"). זה, יצוין, אחד הטקסטים היותר ברורים שלהם. "נושאי המגבעת" גם הם משוררים טקסט כ"ציפורים מסתובבות ציפורים מסתובבות/ שמח פה ושמח שם/ מספקים לה קרם בשלושים שניות/ היא מצילה את הרגליים שלה/ עכשיו התחיל הזמן/ עכשיו נגמר הזמן/ תלחץ מהר ותקבל תשובה/ כולנו עומדים במקום הלא נכון/ היא מצילה את הרגליים שלה" ("הבא בתור הוא סוס"). לא מעטים הם הטוענים כי "ג'ירפות" למדו מ"נושאי המגבעת" את היעילות שבעמעום טקסטים.
נקודת דמיון שניה נעוצה בסגנון השירה. שני הסולנים שרים בחלק מהשירים בסגנון כמעט זהה. לא בכל השירים, אבל הדמיון בין השירה של גלעד כהנא ב"שד נושף", לדוגמה, לשירה של אוהד פישוף ב"LIVE IN בית שמש" זועק לשמיים.
מכאן באים הטוענים כי הטקסטים העמומים של "ג'ירפות" הם למעשה סוג של חיקוי של "נושאי המגבעת". אך כדי להבין את ההבדלים עלינו להבין מה מניע כל אחת מהלהקות.
גדי טאוב כותב ב"המרד השפוף": "אחד הביטויים המעניינים לתחושת המבוי הסתום, היה התקליט של 'נושאי המגבעת', שכל תו ותג בו אמר שבתנאים האלה, כאן, אי אפשר בעצם להגיד כלום. זה לדעתי פשר השורות חסרות הפשר שממלאות את התקליט. אני לא רואה דרך אחרת להבין תערובת כמו ('הבא בתור הוא סוס') וכך גם: 'נגד כיוון הזיפים', 'איש קופה ומשאית מתגלגלים למרכז בשבת', 'טקסט פוליטי' ואחרים. כולם בליל של אסוציאציות ישראליות ואסוציאציות מקומוניות ששום דבר בהם לא יכול להתחבר לשום דבר" (מתוך הפרק "הדיקטטורה של הפוזה". עמוד 43).
לטענה שכל "מי רצח את אגנתה פאלסקוג" הוא למעשה צעקה של אדם מבולבל יש יותר ממסייע אחד. חוץ מהטקסטים צריך לציין, למשל, את העובדה שהכלים לא ממש משתלבים להם אל ההרמוניה. אם לדמות זאת לשמיעת מוזיקה במרחב, הבאס נשמע מצד אחד, התופים מימין, את הקלידים מחביאים אי־שם מאחור, הסולן באמצע ואת הגיטרות תקבל ישר בפנים. גם המלודיות והעיבודים של "נושאי המגבעת" לא ממש נמנעות מלשדר בלבול, קחו לדוגמה את השיר "כן, כן", שפותח את התקליט: הוא נפתח במעין צעקות וממשיך לסדרה בת שתי דקות של עליות וירידות בטונים, שינויים במהירות השירה ועוד כיד היצירתיות הטובה על פישוף. דוגמה נוספת מהווה השיר השני - "הבא בתור הוא סוס": בפזמון(?), שצוטט לעיל, נוצר מצב שבו הסולן שר יחד עם הלהקה בחלק הראשון ולפתע מאיץ מאוד את קצב השירה כך שבחלק השני הוא שר יותר ב"כאסח" והרקע נשמע רגוע בהרבה. שם התקליט אף מעורר את התחושה של משהו שקורה ולא מובן מהו - הרי השאלה הזו היא שאלה תלושה לחלוטין, ואינה זוכה לשום מענה. אגנתה פאלסקוג (סולנית להקת "אבבא") חיה היטב בשוודיה, תודה ששאלתם.
אין להבין כאילו אני מונה כאן את פגמיו של "מי רצח את אגנתה פאלסקוג". אלו היתרונות הגדולים ביותר שלו. ההאזנה לתקליט הזה הנה בהחלט גורם להנאה, ודווקא בשל הבלבול לכאורה המשתקף בו.
"ג'ירפות", לעומת זאת, אינם משדרים שום בלבול. אם "נושאי המגבעת" הם ירושלמים מבולבלים, הרי "ג'ירפות" הם תל־אביבים מתוחכמים (אם כי אינני יודע אם הם אכן תושבי תל־אביב). גם אצלם העמימות אינה מסתיימת בטקסטים. המלודיות והעיבוד שלהם משדרים דבר אחד בלבד - ערפול. הם (למעשה, המאזין) אינם יודעים איפה הם, מה לעשות עם עצמם או מה בכלל קורה פה. בניגוד למשפטים של "נושאי המגבעת", שכל אחד מהם נשמע כהגיוני בפני עצמו, כל משפט של "ג'ירפות" משאיר תחושה קשה של "מה הוא רוצה לומר?" או כמו שמושר־נזעק בשיר "סטריאו" - "מה אמרת? מה?". גם העיבודים והמלודיות יוצרים תחושה של ערפל, של חוסר בהירות. גם כש"ג'ירפות" מביאים מחאה חברתית הם עושים זאת כך שהמאזין יחוש "יש כאן משהו בעייתי", ואילו "נושאי המגבעת" מביעים מחאה כך שהמאזין מרגיש "כמו מה אנחנו נראים?". גם מוזיקלית, בניגוד לרוק של "נושאי המגבעת", הצליל של "ג'ירפות" עוטף אותך בפוך עבה של ערבוב צלילים וקולות. אפילו שם התקליט יוצר תחושה עמוקה של "יש כאן משהו לא ברור"...
אם כן, ההבדל הוא שבעוד ש"נושאי המגבעת" מסמלים את תחושת הצעירים בתחילת התקופה שלנו - בלבול ומחאה נגד מה ששיגרתי, "ג'ירפות" מתעקשים לשדר איזה תחכום מעורפל, לירי ומתנשא. בהחלט מאפיין לתקופה התרבותית הזו.
אי אפשר להכריע מי מהלהקות עדיפה. מטרותיהן, ואף הכלים המשמשים אותן, שונים לחלוטין. אבל שניהם מצליחים לשקף בהחלט ותוך גרימת הנאה מרובה את התחושות של היוצרים להוכיח את התקופה המוזרה שלנו. שני תקליטים דלים באורך ורבים באיכות.
|
קישורים
המרד השפוף - מאת גדי טאוב
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש