|
מחר, אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, יוחלף הנגיד יעקב פרנקל. אם כן יהיו הפתעות, מדינת ישראל תיוותר ללא נגיד עד שימצא מחליף. מה מפחיד את שרי הממשלה ומה מנחה את ראש הממשלה במינוי מחליפו של פרנקל?
|
|
חברה וכלכלה • דובי קננגיסר • שבת, 8/1/2000, 22:45 |
|
| |
מחר, כנראה, ימונה דוד קליין, המשנה לנגיד בנק ישראל, במקום הנגיד היוצא, יעקב פרנקל. מינויו זוכה זה מספר ימים לגינוי על־ידי קואליציה רחבה של שרים הן מש"ס והן ממרצ. גם שר האוצר עצמו מסתייג מהמינוי. הסיבה לרתיעת השרים מקליין היא הדמיון המוחלט בין דעותיהם של הנגיד היוצא והמועמד להחליפו.
הנגיד פרנקל, שעוזב את תפקידו לאחר כמעט עשור של פעילות, הביא למיגור האינפלציה והתאמתה לסטנדרטים מערביים מקובלים. אבל פועלו העיקרי לא היה רק בהקטנת האינפלציה עצמה, אלא בשינוי הציפיות של הציבור בישראל. אחרי אינפלציה של מאות אחוזים בשנות השמונים, הישראלים התייחסו לאינפלציה דו־ספרתית כאל דבר חיובי שאין צורך לטפל בו או לשנותו. הנגיד פרנקל טרח והזכיר לכולם שגם עשרים אחוזי אינפלציה שנתיים הם המון, וגם עשר. הוא לא שקט עד שהאינפלציה ירדה לאחוזים בודדים, ואז ניהל קרב מתמשך להשאיר את מדיניותו על כנה כדי לאפשר לאינפלציה הנוכחית לקבע את עצמה.
כאשר כלל הציבור הזדעק על הריבית הגבוהה, פרנקל ידע לאטום את אזניו ולסמוך על הבנתו המקצועית. הציבור עדיין אוהב לשנוא את פרנקל, ושוכח לזקוף לזכותו את המחירים היציבים.
לציבור, כמובן, יש סיבה לא רעה להתעלם מזכויותיו של פרנקל. הריבית הגבוהה שלו אפשרה את המשך המגמה של התעשרות העשירים והתרוששות העניים. סדר־היום הכלכלי שהוא כפה על ממשלות ישראל בכח זרועו סייעו לדרדור המשק הישראלי אל תוך המיתון והאבטלה בו הוא נמצא כיום. לכל אלה נוספת ההרגשה המרה כאילו בשעתו הקשה ביותר של המשק, הנגיד עוזב. מכר התלונן בפני לא מזמן שהנגיד היוצא בעצם דואג למוניטין שלו - אם המשק יתעורר חזרה לחיים וישגשג, יוכל פרנקל לזקוף את ההצלחה לזכותו. אם המשק ימשיך להתדרדר, יוכל פרנקל לטעון כי האשמה היא המדיניות הממשלתית, וכי ידו לא הייתה במעל.
עכשיו מאיים ברק למנות לנגיד אדם שדעותיו, במקרה הטוב, זהות לאלו של פרנקל, ובמקרה הרע - לקיצוניות משלו. שוחט, שקיווה שיוכל למנות נגיד נוח וידידותי למשתמש, מישהו שיפעל על־פי הצרכים של הממשלה, ולא רק על־פי שיקוליו שלו. התפטרותו של פרנקל עשתה לו רק נחת. אבל ברק, מסיבותיו הוא, מתעקש להמשיך במסורת של נגידים נוקשים המציבים לעצמם מטרות, ואינם נוטשים אותן עד שהושגו. אפילו את הצעות ועדת לוין, להקמת מועצת נגידים ולחובת דיווח והסבר לממשלה על כל שינוי ברמת הריבית - אפילו אותן מציע ברק כסוכריות להמתקת הגלולה המרה, ולא כחלק אינטגרלי מהמינוי.
ברק, כהרגלו, מנסה לפעול בשיטת "הפרד ומשול" - מאז תחילת תפקודו הוא יוצר יריבויות בתוך ההנהגה, מתוך תקווה שבואקום שיווצר במרכז יוכל הוא עצמו לעבור כמנצח. כך, במאבק בין הנגיד הנוקשה כלפי העם ושר האוצר שינסה להיטיב הטבות פופוליסטיות כהרגלו משכבר הימים, מקווה ברק שיוכל להנהיג מדיניות כלכלית שקולה מבלי לפגוע יתר על המידה בציבור - או לפחות מבלי שהציבור יחוש בפגיעה ככזו שנובעת ממדיניות הממשלה.
אם אכן כך הוא המצב, וברק מקווה להלך על חבל דק בין שני האישים הללו, יתכן מאוד שהוא מסכן כעת את עתידה הכלכלי של המדינה - והפעם לא יהיה משאל עם שבו יוכל להטיל הציבור וטו על החלטותיו באם יהיו שגויות.
ברק, האיש שרץ לראשות הממשלה על הטיקט של מושיע הנדכאים, אך על כספם של התעשיינים, מנסה גם כיום לרקוד על שתי החתונות. הוא עשוי לגלות את אמת אחת מצערת: פשרה היא החלטה שממנה יוצאים כל הצדדים בלתי־מרוצים.
טיפת מזל
היהודים הצטיינו מאז ומתמיד בתלונותיהם: בקיץ, אנחנו מתגעגעים לקור, ובחורף אנחנו מתגעגעים לחום; כשאין גשם, אנחנו מתלוננים על היובש, וכשיש גשם, אנחנו מתלוננים על הרטיבות. מה שאנחנו לא טובים בו ראיית הנולד - בקיץ, אנחנו שוכחים שיום אחד יהיה חורף, ולא מתקנים תנורים. ובחורף, אנחנו שוכחים שיום אחד יהיה קיץ, ולא מתקנים מזגנים; כשיש גשם, אנחנו שוכחים שיום אחד הוא יגמר, ומבזבזים מים לחינם. כשאין גשם, אנחנו שוכחים שיום אחד הוא יתחיל, ולא מתקנים את תעלות הניקוז.
כך קורה שמידי קיץ, עם החמסין הראשון, יש התנפלות על מוכרי המזגנים, וכך קרה שבדרום תל־אביב הוצפו מספר בתים לאחר יום הגשם הראשון בשבוע הגשום שהיה לנו.
כרגיל, קיבלנו מספר התנצלויות וקומץ הבטחות לעתיד. את התושבים המסכנים שפונו מבתיהם, אני מהמר, נפגוש על מסך הטלוויזיה שלנו שוב במבול הבא - ואם לא אותם, אז את התושבים שהוזנחו כאשר בבתים שהוצפו הושקע כל המרץ לאיטום וניקוז. בתלונות אנחנו טובים, גם בהתנצלויות, ואפילו בהבטחות. רק במעשים עוד יש מקום רב לשיפור.
|
|
|