 |
על הופעתן של כנסיית השכל ונקמת הטרקטור במועדון "התאטרון", או: "איך קרה שנשארתי המום לנוכח כוחו של הטרקטור וחיזקתי את אמונתי בכנסייה".
|
|
| מוזיקה • יוסי קולסניקוב • יום ב', 3/1/2000, 17:00 |
|
| |
קודם כל, על התאטרון - מקום מצויין להופעות. הסאונד אחלה ויש מספיק מקום לכולם. יש כמובן שתיה ויש תאורה מלבבת ממש. בתכל'ס, מקום אחלה.
ולעיקר: המוסיקה. כנסיית השכל התחילו את הערב עם "להיות לבד", מתוך אלבומם השלישי, "כנסיית השכל". הביצועים היו פחות או יותר כמו בתקליט, רק עם הרבה יותר חשמל, יותר דיסטורשן, יותר ווליום ופחות עיבוד. הם לא נשמעים יותר טוב בהופעה, גם לא יותר גרוע - רק שונה. הם יודעים לספק את החומר, בכל מקרה. אחרי "להיות לבד" באו עוד ארבעה שירים מהאלבום האחרון, כולל השיר האהוב עלי ממנו - "נפלה עלייך עצבות", שבוצע נהדר, ו"דברים בלחש" מהאלבום הראשון.
אז עלו נקמת הטרקטור. הם לקחו את כליהם ותפסו את מקומם על הבמה בין חברי הכנסייה. מתופף לצד מתופף, זמר לצד זמר, גיטריסט לצד באסיסט, והקלידים משני צידי הבמה. בסך הכל, תשעה אנשים על הבמה. כששאגות הקהל שכחו, הם התחילו במה שנשמע כמו חריקות, קצת רעש, קצת כאוס, שהלך והסתדר לאט־לאט לקצב הבאס ושתי מערכות התופים שניגנו בתיאום מושלם האחת עם השניה. היה זה "מתנתקת", שיר חזק מתוך התקליט הראשון של נקמת הטרקטור. המיזוג בין שתי הלהקות היה כל־כך מושלם, שהיה אפשר לטעות ולחשוב שזו להקה אחת, שמנגנת יחד כבר שנים. השיר, כמו במקור, הלך ותפס מהירות, עד שהיה מאוד קשה לעמוד מנגד בלי לשחרר את הגוף ולרקוד. כשהוא נגמר עמדתי שם פעור פה, וחיכיתי לעוד, שתיכף הגיע.
ההמשך לא אכזב. הם בצעו את "רעפים", שיר מקסים מתוך התקליט הראשון של הכנסייה, ולאחר מכן, כנסיית השכל ירדה והשאירו את הבמה כולה לנקמת הטרקטור, שככל הנראה היו עמוסים באנרגיות רוקיסטיות קטלניות, שכן הם נתנו שואו מדהים - מפגן כח של מה ששלושה אנשים יכולים לעשות. עם המון שמחת חיים עם עשו את "דברי אלי", "משחק של דמעות" ואת "אדון הסליחות", בביצוע רוק/רוק־כבד. בבלי החליף את הרקע האלקטרוני שבביצוע המקורי בנגינה מדהימה על הבאס, ואופיר לייבוביץ' החליף את הסילסולים של המקור לטובת הדיסטורשן של הגיטרה שלו. זו הייתה חוויה, להמהם עם שאר הקהל את השיר. אפילו קוטנר, ששידר את ההופעה בגל"צ לא התאפק ועלה על הבמה לתת יד למתופף. מדהים.
כנסיית השכל חזרו, ניגנו עוד כמה שירים יחד עם נקמת הטרקטור, ואז הטרקטורים ירדו והכנסייה נשארו לבד עד סוף ההופעה, אז הם ביצעו פעם שניה את "השיר מהגן" יחד. היו שלושה או ארבעה הדרנים, כי לא היה אף־אחד בקהל שהיה מוכן ללכת הביתה בלי עוד ועוד. בקיצור, זו הייתה הופעה ענקית, הביצועים מעולים, ההנאה צרופה.
אם היה קשר כלשהו בין טיב המוצר למכירותיו, לא הייתה שום בעיה לתעשיית המוסיקה הישראלית. אבל נוכחתי לדעת, כשהלכתי לקנות שבוע אחרי ההופעה, את הדיסק הראשון של נקמת הטרקטור, שבכל זאת משתפרים. קניתי את הדיסק ב-45 ש"ח, שזה מכיר הגיוני לחלוטין. אם המגמה הזו של מכירת דיסקים מקוריים במחירים טובים תימשך, אני חושב שהדברים יראו אחרת. רק שלא ישמעו אחרת. אולי צריך להשמיע יותר ברדיו ובטלוויזיה מגוון של מוסיקה ישראלית עכשווית, לצד הלועזית, בלי לסגור אותה בגטו כמו ברשת ג', שפונה לקהל שגם ככה שומע מוסיקה ישראלית. במדיה הראשונה בחשיבות כיום, הטלוויזיה, לא רואים כמעט קליפים מקומיים. יש את ערוץ 9, אבל זה לא מספיק. המוצר קיים, ההבטחה ישנה, ומי יודע, אולי גם התעשייה תתעשת ותשתפר.
|
קישורים
נקמת הטרקטור - האתר הרשמי
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש