 |
מי אמר שהתקשורת עויינת? להפך - כשמדובר באהוד ברק, כך נדמה, ולפחות אם לשפוט על פי עיתון 'מעריב', היא דווקא מאוד ידידותית.
|
|
| טור אישי • עידו שטרנברג • יום ב', 27/12/1999, 20:08 |
|
 |
|
"מבחינת רבים מאתנו, אהוד ברק כראש ממשלה הוא התממשות מטרה" - יעקב ארז מברך את אהוד ברק בנאום בועידת העורכים.
בדיוק שישה חודשים מלאו בשבוע שעבר לבחירתו של אהוד ברק לראשות הממשלה, ואי אפשר יהיה שלא להאשימו בתאוות בצע, אם יבקש מתנה גדולה מזו שהעניק לו עיתון 'מעריב' לרגל האירוע. עיון חטוף בגיליונות 'מעריב' מהשבוע מוביל למסקנה בלתי־נמנעת: המערכת החליטה, במצוות הבוס, ליישר קו עם האיש שכראש ממשלה הוא התממשות מטרה.
בשבועות האחרונים, עושה רושם, אנשי 'מעריב' יותר עסוקים בלעשות לאהוד ברק נעימים בגב מאשר בלספק מידע לציבור. אז נכון שעד כה קצת התגרינו בו (הכל מאהבה), קצת ניג'סנו לו לגבי קיום ההבטחות (אבל לא יותר מדי), קצת גערנו בו (אבל בעדינות, מתוך הערכה) - עכשיו, כשהוא חוזר מוושינגטון, הכל נשכח. עכשיו הכל מאחורינו. ועכשיו מה שחשוב הוא - הכשרת הקרקע למשאל העם, בו יעמוד הקודקוד למבחן. וכשהקודקוד עומד למבחן, מספרי הברזל מתפקדים. לכן, מי שתומך בהסכם הליבה המתגבש הוא איש־שלום; מי שרחמנא ליצלן מתנגד, משתייך אוטומטית למתנגדי השלום.
לפני הדברים הבאים, אקדים ואומר במאמר מוסגר, שבפרפראזה על מלותיה האלמותיות של גולדה מאיר, לעולם לא אסלח לאנשי 'מעריב', על שהם גרמו לי לחזור על הקלישאה הבכיינית והטריוויאלית של הימין, אבל כנראה מישהו ב'מעריב' עדיין לא הצליח לעכל אותה: כולנו בעד שלום. יש מי שמפחד שהוא יוליך למלחמה; יש מי שאינו מוכן להיעקר מביתו עבורו; יש מי שאינו מאמין בכנות כוונותיו של הנושאים ונותנים עמנו; אבל אף אחד לא מתנגד לו כרעיון. על כל פנים, ב'מעריב' האבחנה ברורה: תומכי השלום מזה, ומתנגדי השלום מזה. כאשר החלוקה ברורה: 'תומכי השלום' מיוצגים בעמודים הראשיים; את עמדות 'מתנגדי השלום' אפשר למצוא (אם בכלל) בטורי הדעות.
כך, למשל, ביום א' שעבר, נתבשרנו ש"תל־אביב וירושלים התמלאו שלשום שלטים ומפגינים, בעד ונגד השלום". שוב, יש מי שבעד השלום, ויש מי שנגדו. אוהבי השלום לעומת חובבי הריב והמדון. מי שרוצה לראות את המיצג המרשים "בעד השלום" מוזמן לדפדף שלושה עמודים לאחור, ולראות את נאווה ברק, תחת הכיתוב המתחנף - "האישה שאיתו", שופעת חיוכים ומוקפת באהבה, מפריחה ארבע יונים צחורות למען השלום. ואיך נראית הפגנה 'נגד השלום'? גורנישט. נאדה. גיווין. ולמה שיהיה? בשביל הדברים האלה יש את 'הצופה'.
וזה לא נעצר כאן. באותו עמוד, תת־כותרת זועקת "חיפה והגליל עם ברק". האמנם? מי שימשיך לקרוא יוכל ללמוד, שכוונת הכותבים היתה לכך שראש עיריית חיפה קיים כנס יסוד לתנועה עממית חדשה ש"תתמוך בשלום", ושבגליל העליון התארגנו כמה קיבוצניקים לייסד את תנועת "הגליל עם השלום". מי שלא ימשיך לקרוא, יהיה קורבן למניפולציה. כמו במסמכים משפטיים, גם ב'מעריב' חייבים לקרוא את האותיות הקטנות. לא מוצא חן בעיניכם? חכו ליום שישי, לטור של מאיר עוזיאל.
ועוד דבר אחד קטן. מנחם רהט מדווח לנו שהליכוד ותנועות הימין נערכים להפגנת המונים בכיכר רבין בתל־אביב. אני מכיר כמה וכמה קיבוצניקים מרמת־הגולן שמתכננים להגיע להפגנה, ויופתעו מאוד לשמוע על תיוגם כאנשי ימין. אבל ב'מעריב' האבחנה ברורה: הלנו אתה או לצרינו? או שאתה מתומכי השלום שמפריחים יונים עם נאוה ברק, או שאתה ממתנגדי השלום - אנשי הימין שמפגינים בכיכר רבין. רהט גם לא שוכח לציין שזוהי ההפגנה הראשונה שמקיים הליכוד מאז רצח רבין. שוב ניסיון שקוף למניפולציה רגשית מכוונת ומתוזמנת, שהרי מי מאתנו יעז לחלל את כיכר רבין בחברת אנשי ההמון המיוזע מכיכר ציון? מה, מעזים? לא מרתיע אתכם? לכו למדור דעות, מה אתם עושים פה בכלל?
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש